הבדלים בין גרסאות בדף "גדר כתב"

שורה 72:

הגרי"ד סולוביצ'יק המובא במחברתו של הרב שכטר ובשיעורי הרב ליכטנשטיין, שאין לדמות שבת לגט מפני שבשבת התורה הקפידה על מלאכת מחשבת. "מלאכת מחשבת אסרה התורה". בשבת עוברים על מלאכת כתיבה במעשה הכתיבה. מלאכות שבת היא בגברא. לאדם אסור לעשות מלאכה, אך אין בעיה בכך שהמלאכה תיעשה. לעומת זאת בגט צריך לעשות זאת בחפצא. הכתב עצמו זה מה שמשנה. לכן זה תלוי מה נחשב כתב ומה לא.

== כתב בלוע ==

=== דין כתב בלוע ===

פתיחת הסוגיה מתחילה בגיטין דף יט ע"ב שכתוב שם ששמואל אומר שאדם שנתן פיסת נייר לאשתו ואמר לה שזה גט, היא מגורשת, מפני שאנו חוששים שמא בשעת הנתינה זה באמת היה גט עם כתב שאיננו בלוע. הגמרא מקשה על כך שאם אדם נתן לאשה שטר ואמר לה שזה גט, ואז מיד אח"כ זרק אותה לאש או לים היא מגורשת. ניתן לדייק משם שזה רק כשיש כתב ניכר אבל איפה שזה בכלל לא ניכר, לא בסתירה לשמואל. הגמרא מתרצת ששמואל רק התכוון לאחר שפולטים את הדיו. אך הגמרא מקשה על כך שאם כן, רק עכשיו הדיו נפלט ולא בשעת הנתינה. אלא הגמרא מבהירה ששמואל רק התכוון שחוששים לגירושין אבל באמת היא עדיין נאסרת על העולם.

לפי הסבר רש"י ותוס' שם אותיות בלועות אינם נחשבות לכתב. כל החשש היא האם בשעת הנתינה הכתב לא היה בלוע. כלומר, לפי שיטתם כתב מהווה כלי תקשורתי, העברת מסר או אינפורמציה. לעומתם, כל חכמי ספרד המונה את הריטב"א, הרשב"א והרמב"ן סוברים שמדובר בשאלה אחרת לחלוטין. השאלה של הגמרא לשיטתם היא האם כתב בלוע הוא פסול או לא. הם לא קיבלו את נקודת ההנחה של רש"י ותוס' גדולי חכמי צרפת באותה העת, שכתב בלוע איננה נחשבת כתב. לשיטתם של חכמי ספרד ברור שבשעת הנתינה הכתב כבר היה בלוע, והשאלה היא האם זה עדיין נחשב כתב. לפי חכמי ספרד, השאלה "וכי פליט מאי הוי? השתא הוא דפליט" הוא קשה. אלא הריטב"א מסביר שהכוונה שאולי כתב בלוע לא נחשב כתב, ואם כן הכתב שיצא רק נוצר עכשיו ולא היה נחשב לכתב בשעת נתינה, שאז הוא היה בלוע.

==== פסיקת ההלכה ====

השולחן ערוך כותב באבה"ע סימן קל"ה סע' ד שאם נתן לה נייר חלק אם בודקים אז חוששים. משמע שלא הולך כשיטת התוס' כי הוא נתן נייר חלק. הבית שמואל שם דייק כך גם כן, ומחדש שאולי התוספות בעצמם רק דיברו על פי ההוא אמינא של הסוגיה אך למסקנה מסכימים גם כן, אך הוא מתקשה שם שקשה לא לקבל את הסברא שכתב שאיננו נראה יכול להיחשב לכתב.

=== שימוש בכתב עבור עדים אנאלפביתיים ===

לפי הסבר רש"י ניתן יהיה לכאורה להשתמש בזה עבור עדים אנאלפביתים, אלא אם כן התוס' גם דורש שהם יוסיפו חומר במעשה הכתיבה. אולם לפי חכמי ספרד לא כי זה ספק כתב גם כשזה בלוע, אז לא בטוח שהם כותבים כלום בתהליך הפליטה. בירושלמי כתוב גם כן שזה לא עובד "וכתב" ולא ושפך. ומסבירים שם בגמרא שזה המקרה. כלומר, הפלטת דיו לא נחשב כתיבה.

בסוגיה הקודמת לגבי כתב על גבי כתב אמרנו שיש מחלוקת האם חייב שתיים אם עשה זאת בשבת או לא. או שהוא חייב רק משום כותב או שגם משום מוחק. אם כן יוצא שרש"י ותוספות הולכים לפי השיטה שזה רק מתקן כמו התורת גיטין כי גם פה זה לא נחשב כותב לפלוט. אך אם כן קשה על הפני יהושע שם שהסביר את התוספות שהכתב העליון הוא הכתב העיקרי, ושרק בעדים אנאלפביתים לא כי הם מתבססים על הכתב התחתון זה לא נחשב כמוחק. אך ע"פ זה ניתן להסביר שגם פה מפני שזה בנוי על הכתב התחתון שבלעדיו לא ניתן לכתוב, וזה מתבסס על המי מילין המובלע, זה גם כן נחשב רק כמתקן ולא מוחק.

כתוב בירושלמי על מקרה שבו שולחים מכתב במי מילין והשני בא ושופך על זה דיו כדי לגלות את זה, האם זה נחשב ככותב, והגמרא שמה הוכיחה ממימרא של רבי יוחנן וריש לקיש שאמרו שהכותב בדיו על גבי סיקרא חייב משום כותב (ויש אומרים שגם משום מוחק). כלומר, גם במקרה שהשני שופך על זה דיו אחר כך נראה שהוא חייב משום כותב.

@@ שורה 72: / שורה 72: @@
 הגרי"ד סולוביצ'יק המובא במחברתו של הרב שכטר  ובשיעורי הרב ליכטנשטיין, שאין לדמות שבת לגט מפני שבשבת התורה הקפידה על מלאכת מחשבת. "מלאכת מחשבת אסרה התורה". בשבת עוברים על מלאכת כתיבה במעשה הכתיבה. מלאכות שבת היא בגברא. לאדם אסור לעשות מלאכה, אך אין בעיה בכך שהמלאכה תיעשה. לעומת זאת בגט צריך לעשות זאת בחפצא. הכתב עצמו זה מה שמשנה. לכן זה תלוי מה נחשב כתב ומה לא.
 == כתב בלוע ==
+=== דין כתב בלוע ===
+פתיחת הסוגיה מתחילה בגיטין דף יט ע"ב שכתוב שם ששמואל אומר שאדם שנתן פיסת נייר לאשתו ואמר לה שזה גט, היא מגורשת, מפני שאנו חוששים שמא בשעת הנתינה זה באמת היה גט עם כתב שאיננו בלוע. הגמרא מקשה על כך שאם אדם נתן לאשה שטר ואמר לה שזה גט, ואז מיד אח"כ זרק אותה לאש או לים היא מגורשת. ניתן לדייק משם שזה רק כשיש כתב ניכר אבל איפה שזה בכלל לא ניכר, לא בסתירה לשמואל.  הגמרא מתרצת ששמואל רק התכוון לאחר שפולטים את הדיו. אך הגמרא מקשה על כך שאם כן, רק עכשיו הדיו נפלט ולא בשעת הנתינה. אלא הגמרא מבהירה ששמואל רק התכוון שחוששים לגירושין אבל באמת היא עדיין נאסרת על העולם.
+לפי הסבר רש"י ותוס' שם אותיות בלועות אינם נחשבות לכתב. כל החשש היא האם בשעת הנתינה הכתב לא היה בלוע.  כלומר, לפי שיטתם כתב מהווה כלי תקשורתי, העברת מסר או אינפורמציה. לעומתם, כל חכמי ספרד המונה את הריטב"א, הרשב"א והרמב"ן סוברים שמדובר בשאלה אחרת לחלוטין. השאלה של הגמרא לשיטתם היא האם כתב בלוע הוא פסול או לא. הם לא קיבלו את נקודת ההנחה של רש"י ותוס' גדולי חכמי צרפת באותה העת, שכתב בלוע איננה נחשבת כתב. לשיטתם של חכמי ספרד ברור שבשעת הנתינה הכתב כבר היה בלוע, והשאלה היא האם זה עדיין נחשב כתב. לפי חכמי ספרד, השאלה "וכי פליט מאי הוי? השתא הוא דפליט" הוא קשה. אלא הריטב"א מסביר שהכוונה שאולי כתב בלוע לא נחשב כתב, ואם כן הכתב שיצא רק נוצר עכשיו ולא היה נחשב לכתב בשעת נתינה, שאז הוא היה בלוע.
+==== פסיקת ההלכה ====
+השולחן ערוך כותב באבה"ע סימן קל"ה סע' ד שאם נתן לה נייר חלק אם בודקים אז חוששים. משמע שלא הולך כשיטת התוס' כי הוא נתן נייר חלק. הבית שמואל שם דייק כך גם כן, ומחדש שאולי התוספות בעצמם רק דיברו על פי ההוא אמינא של הסוגיה אך למסקנה מסכימים גם כן, אך הוא מתקשה שם שקשה לא לקבל את הסברא שכתב שאיננו נראה יכול להיחשב לכתב.
+=== שימוש בכתב עבור עדים אנאלפביתיים ===
+לפי הסבר רש"י ניתן יהיה לכאורה להשתמש בזה עבור עדים אנאלפביתים, אלא אם כן התוס' גם דורש שהם יוסיפו חומר במעשה הכתיבה. אולם לפי חכמי ספרד לא כי זה ספק כתב גם כשזה בלוע, אז לא בטוח שהם כותבים כלום בתהליך הפליטה. בירושלמי כתוב גם כן שזה לא עובד "וכתב" ולא ושפך. ומסבירים שם בגמרא שזה המקרה. כלומר, הפלטת דיו לא נחשב כתיבה.
+בסוגיה הקודמת לגבי כתב על גבי כתב אמרנו שיש מחלוקת האם חייב שתיים אם עשה זאת בשבת או לא. או שהוא חייב רק משום כותב או שגם משום מוחק. אם כן יוצא שרש"י ותוספות הולכים לפי השיטה שזה רק מתקן כמו התורת גיטין כי גם פה זה לא נחשב כותב לפלוט. אך אם כן קשה על הפני יהושע שם שהסביר את התוספות שהכתב העליון הוא הכתב העיקרי, ושרק בעדים אנאלפביתים לא כי הם מתבססים על הכתב התחתון זה לא נחשב כמוחק. אך ע"פ זה ניתן להסביר שגם פה מפני שזה בנוי על הכתב התחתון שבלעדיו לא ניתן לכתוב, וזה מתבסס על המי מילין המובלע, זה גם כן נחשב רק כמתקן ולא מוחק.
+כתוב בירושלמי על מקרה שבו שולחים מכתב במי מילין והשני בא ושופך על זה דיו כדי לגלות את זה, האם זה נחשב ככותב, והגמרא שמה הוכיחה ממימרא של רבי יוחנן וריש לקיש שאמרו שהכותב בדיו על גבי סיקרא חייב משום כותב (ויש אומרים שגם משום מוחק). כלומר, גם במקרה שהשני שופך על זה דיו אחר כך נראה שהוא חייב משום כותב.

הבדלים בין גרסאות בדף "גדר כתב"

תפריט ניווט

חיפוש