הבדלים בין גרסאות בדף "בדין שתי מלאכות היוצאות מפעולה אחת"

המשנה בפרק שביעי  מביאה רשימה של כל שלושים ותשע מלאכות השבת.

הגמרא שם מצטטת: "הזורע והחורש", ושואלת: הרי בתהליך החקלאי הטבעי חורשים תחילה ואחר כך זורעים, אם כן למה כתבה המשנה הפוך? עונה הגמרא, שמדובר בארץ ישראל, וכיון שהקרקע קשה – חורשים גם לאחר שזורעים.

לפי המבואר בגמרא, יש לעיין מהי מלאכת חורש. לכאורה, מלאכת חורש היא פעולה בהטבת הקרקע, הקשורה לצומח בה. בתוספות  אמרו, שאין לשאול מכאן על המכבה והמבעיר, שלכאורה גם סדר כתיבתם צריך להיות הפוך, משום שכאן נכתב כל "סידורא דפת" לפי הסדר מלבד חורש וזורע. על כך שואל הפני יהושע : הרי גם בלי "סידורא דפת" היתה נשאלת השאלה, מפני שכל מהותה של מלאכת חורש היא היותה הכנה לזריעה. ואין הדבר תלוי בכוונת האדם, אלא כל מקום שרגילים לזרוע בו והוא ראוי טכנית לזריעה (לא חול או סלע ), אם אדם חרש שם – יעבור על מלאכת חורש; משמע שחרישה היא הכנה לזריעה, ואם כן קשה מדוע הוקדמה מלאכת הזורע. האגלי טל מביא את דברי רבי אברהם בן הרמב"ם, שאומר שאם אדם מסיר ענפים יבשים מעץ כי לא רוצה שייפלו על הקרקע וירעו אותה – הוא עובר על מלאכת חורש. משמע מדבריו, שבמלאכת חורש אין צריך לפעול דווקא בגוף הקרקע, אלא כל הטבה לקרקע כלולה באיסור, גם אם היא נעשית על ידי מניעת היזק חיצוני.

בהמשך הגמרא מובאת מימרא בשם רבי אמי, ש"זומר חייב משום נוטע, והנוטע והמבריך והמרכיב חייב משום זורע". שואלת הגמרא על המבריך והמרכיב אם חייבים הם רק משום זורע ולא משום נוטע, ועונה שבאמת יש לקרוא את הגמרא כך: "(...והמרכיב חייב) אף משום זורע". לאחר מכן מביאה הגמרא את דברי רב כהנא, שאמר "זומר וצריך לעצים חייב שתים: אחת משום קוצר ואחת משום נוטע", וכמוהו גם רב יוסף ואביי, שמציינים מלאכות שחייב על כל אחת מהן משום שתיים.

יש לברר מהי בדיוק תשובת הגמרא, שהנוטע, מרכיב או מבריך חייב גם משום זורע.

בעלי התוספות  אומרים שהתשובה היא לעניין התראה, שיכול להתרות בהם משום נוטע וגם משום זורע (ומוכיחים שם התוס' שלא חייבים להתרות על תולדה דווקא משום האב).

ב. חרישה בארץ ישראל ובחוץ לארץ

הגמרא שאלה מדוע במשנה בא חורש לאחר זורע, וענתה כי מדובר בארץ ישראל, שם הקרקע קשה וצריך לחרוש בה גם לאחר הזריעה (על מנת לכסות את הזרעים). עולה מדברי הגמרא, שחרישה שנייה מחייבת את האדם משום חורש, והגם שלכאורה כיסוי הזרעים הוא חלק מתהליך הזריעה – זה עדיין חלק מיצירת התנאים של בית גידול נוח לצמח.

במסכת מכות  נאמר: "א"ר ינאי: ...החופה [=מכסה] בכלאים לוקה". הגמרא שם מבררת ואומרת, שחופה חייב משום זורע ולא משום חורש (כי אין חיוב על חורש בכלאיים, ככתוב  "לא תזרע... כלאים", ולכן חופה – שרואים שחייב משום כלאיים – צריך לומר שסיבת חיובו משום זורע). ממשיכה הגמרא שם ושואלת: "ולילקי נמי משום זורע ביום טוב?" – משמע שהגמרא רוצה לחייב חופה משום זורע אף במלאכות שבת.

נשאלת השאלה על גמרתנו, האומרת שעל חרישה שנייה (=חיפוי) בארץ ישראל חייב משום חורש ולא משום זורע – מדוע אינו חייב גם משום זורע? [לכאורה, גם במסכת מכות מסכימה הגמרא שבפעולת החיפוי יש חרישה, אלא שאין הדבר קשור לאיסור כלאיים].

מספר תירוצים נאמרו בדבר: