הבדלים בין גרסאות בדף "תערובת חמץ"

{{מקורות|פסחים ג א|פסחים מב א-מג ב||חמץ ומצה א ו; ד ח|אורח חיים תמב א}}

{{חלונית|תוכן=(א) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:  

<BR/>(ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:  

<BR/>לעומת זאת דעת רב יהודה ש[[חמץ נוקשה]] קל הוא מתערובת חמץ, ולכן ר' אליעזר שאסר תערובת חמץ אינו אוסר חמץ נוקשה. וסובר הוא שסתם המשנה היא דעת ר' מאיר, שלדעתו יש לאו בחמץ נוקשה וכל שכן לתערובת חמץ.

הגמרא אומרת שדין תערובת חמץ שלומד ר' אליעזר מן הפסוק מתבסס על הכלל ש[[היתר מצטרף לאיסור]], כלומר שלמרות שהחתיכה הנאכלת מעורבת מחמץ ומדבר המותר, מתוך ריבוי הפסוק אנו מחשיבים גם את ההיתר כחלק משיעור האיסור, ולכן אם אכל מן התערובת כזית חייב, אף שבאיסור עצמו לא היה כזית.

<BR/>עוד מבואר בגמרא שדין זה של היתר מצטרף לאיסור הוא ייחודי לאיסורים מסויימים (כמו יין לנזיר וכד'), וכמו כן הוא אינו מוסכם על כלל התנאים.  

{{סוגיה מורחבת|היתר מצטרף לאיסור}}

ה'''גמרא''' (מד א) מביאה דין ודברים בין רב דימי לאביי בעניין היתר מצטרף לאיסור, ובתוך הדברים אומר רב דימי לאביי שאם יש בתערובת כזית חמץ בכדי אכילת פרס, גם חכמים מודים לר' אליעזר.  

<BR/>הסיבה שהם חולקים עליו בכותח הבבלי (ובשאר הדוגמאות שבמשנה) היא מפני שאין בו כזית בכדי אכילת פרס, כלומר שאין מנהג העולם לאכול ממנו כזית בכדי אכילת פרס, לפי שהוא אינו עשוי לאכילה בפני עצמו אלא לטיבול. לכן אם אוכלו בפני עצמו שלא כדרך אכילתו, הרי שבטלה דעתו אצל כל אדם, ואין זה נחשב לאכילה להתחייב עליה. ואם הוא אוכל כדרך העולם על ידי טיבול, הרי הוא שוהה באכילת כזית החמץ שבו יותר מזמן אכילת פרס ולכן אינו חייב לדעת חכמים<ref>הראשונים נחלקו בגדר זמן אכילת פרס. לדעת '''רש"י''' (מד א ד"ה פרס) הוא כדי אכילת ארבע ביצים, ואילו דעת ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה א ו) הוא שלוש ביצים.</ref>.