הבדלים בין גרסאות בדף "מצוות לימוד תורה"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 118: שורה 118:
'''הר"ן''' (על הגמ' במנחות בד"ה "הא קמ"ל דכיוון). חולק על רש"י בפירוש הגמרא. הר"ן מסביר שהאדם חייב ללמוד תורה כל היום כולו מדרשת חכמים על הפסוק "ושננתם" , ובוודאי שע"י קריאת שמע בשחרית וערבית אדם לא יי"ח לימוד תורה כי הוא לא מקיים את דרשת חכמים על "ושננתם".
'''הר"ן''' (על הגמ' במנחות בד"ה "הא קמ"ל דכיוון). חולק על רש"י בפירוש הגמרא. הר"ן מסביר שהאדם חייב ללמוד תורה כל היום כולו מדרשת חכמים על הפסוק "ושננתם" , ובוודאי שע"י קריאת שמע בשחרית וערבית אדם לא יי"ח לימוד תורה כי הוא לא מקיים את דרשת חכמים על "ושננתם".
   
   
מדברי הר"ן שלעיל עדיין לא מובן איך הוא מסתדר עם מהלך הגמרא, כי יוצא מ'''טקסט מודגש'''דבריו שהאדם חייב ללמוד תורה כל היום, ושאלת הגמ', איך קיימת שבועה על האדם שהתחייב ללמוד, עדיין עומדת באיתנה. כי לפי הרן יוצא שהוא גם ככה חייב ללמוד כבר מהר סיני, אז על מה בדיוק הוא נשבע? יוצא שהוא נשבע שבועה על שבועה.
מדברי הר"ן שלעיל עדיין לא מובן איך הוא מסתדר עם מהלך הגמרא, כי יוצא מדבריו שהאדם חייב ללמוד תורה כל היום, ושאלת הגמ', איך קיימת שבועה על האדם שהתחייב ללמוד, עדיין עומדת באיתנה. כי לפי הרן יוצא שהוא גם ככה חייב ללמוד כבר מהר סיני, אז על מה בדיוק הוא נשבע? יוצא שהוא נשבע שבועה על שבועה.


לכן ממשיך הרן ומסביר שלפי דעתו, כל מה שהאדם חייב משבועה מהר סיני זה רק דברים שכתוב בפסוק במפורש וכל מה שנדרש בפסוקים הוא חובה אבל לא שבועה על האדם. ולכן דרשת חכמים על "ושיננתם" היא לא חלה בשבועה על האדם, אלא מה שחל בשבועה על האדם זה רק הפסוק "והגית בו יומם ולילה", קריאת שמע ביום ובלילה, כי רק זה הפשט של הפסוק. יוצא שהאדם יכול להישבע על לימוד התורה כי החיוב של לימוד תורה הגיע מדרשה ולא מפשט הפסוק, ורק מה שהוא פשט הפסוק חל על האדם בשבועה.
לכן ממשיך הרן ומסביר שלפי דעתו, כל מה שהאדם חייב משבועה מהר סיני זה רק דברים שכתוב בפסוק במפורש וכל מה שנדרש בפסוקים הוא חובה אבל לא שבועה על האדם. ולכן דרשת חכמים על "ושיננתם" היא לא חלה בשבועה על האדם, אלא מה שחל בשבועה על האדם זה רק הפסוק "והגית בו יומם ולילה", קריאת שמע ביום ובלילה, כי רק זה הפשט של הפסוק. יוצא שהאדם יכול להישבע על לימוד התורה כי החיוב של לימוד תורה הגיע מדרשה ולא מפשט הפסוק, ורק מה שהוא פשט הפסוק חל על האדם בשבועה.