הבדלים בין גרסאות בדף "לפני עיוור לא תתן מכשול"

וב'''פירוש המשנה לרמב"ם''' (תרומות ו ג) כתב: "עובר על הכתוב שאמר ולפנ"ע וגו' אם היה הוא סיבה לעבור העבירה, או עובר על הכתוב שאמר אל תשת ידך עם רשע אם סייעו לאותו עובר". ויש לבאר מה שכתב "אם סייעו", ומכל מקום, הרי הרמב"ם לא חילק בין חד עברא לתר"ע. (וראו גם בהל' שבת (ה טז) שכתב שמסייע פטור אם השני יכל לעשות בלעדיו, אך שם זה לגבי שיקרא ממש עושה מלאכה ופה אנו דנים רק לאיסור דרבנן).  

ויש שחילקו בין אם הוא משתתף ממש בעבירה או רק מאפשר את עשייתה, שאם מקדש אשה גרושה לכהן או מקיף ראש, שם אסור אף בח"ע משום מסייע, אך אם רק מושיט דבר למישהו שיכל לקחתו לעצמו לבד, אין בזה שום איסור. ועי' בטורי אבן (חגיגה דף י"ג באבני מלואים) שכתב שאם העבירה מזומנת לפניו לעשותה באין מוחה ומעכב, אין אפי' איסור דרבנן כי אם לא היה נותן לו היה לוקח מעצמו ומה עשה.  ובגמ' ב"מ (עה:) איתא, שערב ועדים בהלוואת ריבית, עוברים משום וכו', ולא כתוב שעוברים משום לפנ"ע. ואומר שם התוס', דזמנין דעברי אלפנ"ע כגון אם לא היה מלוה בלעדיהם, וזה לא כתוב בגמ' משום דלא פסיקא ליה. ורואים שמלוה ולוה עוברים על לפנ"ע תמיד, ולכאו' צ"ב מאי שנא מעדים. ולחילוק הנ"ל אתי שפיר, כי המלוה והלוה הינם ממש חלק ממעשה העבירה.  וכחילוק זה כ"כ ביד מלאכי כלל שס"ה, וכתב שם שאמירה לצדוקי שיעשה מלאכה ביו"ט ג"כ חשיב כעצם האיסור כיוון שא"א לעשות המלאכה בע"כ של בעה"ב אלא זקוק לאמירתו.  אמנם בשו"ת דברי מלכיאל (ח"א חו"מ סי' ק"ג) כתב שבמשתתף במעשה יש איסור דאורייתא דלפנ"ע גם בח"ע, וכך גם מסביר את הרמב"ם דלעיל. ואי"ז כנ"ל שאמרו שיש איסור דר'.