53
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:מפיהם ולא מפי כתבם"
אין תקציר עריכה
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
==הסבר שיטת הרמב"ם== | ==הסבר שיטת הרמב"ם== | ||
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד. | |||
ר' חיים מבריסק (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה | |||
פסיקת ההלכה | '''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. | ||
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. | |||
==פסיקת ההלכה== | |||
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. | |||
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם, יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב. לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. | |||
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. | |||
ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, הסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין. | |||
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם). | |||
הש"ך (יד) האריך במחלוקת ראשונים זו והכריע כשיטת הרמב"ן. | הש"ך (יד) האריך במחלוקת ראשונים זו והכריע כשיטת הרמב"ן. | ||
ב"ח כח, יב והגהות והערות שם. | ב"ח כח, יב והגהות והערות שם. | ||