הבדלים בין גרסאות בדף "נאמנות האב על בנו לבכורה ולאיסורים (דין 'יכיר')"

על פניו מלשון הספרי משמע שאין מחלוקת לגבי הכרת בכורה, וכל מחלוקתם של ר"י וחכמים זה רק לגבי נאמנות לפסול בניו. אבל בגמרא ב'''בבא בתרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=127&format=pdf (קכז א-ב)] מוכח שחלקו גם לעניין הכרת בכורה. הגמ' דנה במקרה שהיו מוחזקים באחד שהוא הבכור, והאב אמר שהאחר הוא הבכור, ותלתה את זה במחלוקת ר' יהודה וחכמים, שלר"י נאמן ולחכמים לא. וכן בהמשך (קכח ב) מובא שהאמוראים ר' אבא ור' יוחנן נחלקו באומר על תינוק בין הבנים שהוא הבכור האם נאמן, היינו שמעיד שבנו בכור נגד החזקה. והגמ' תלתה את זה במחלוקת ר' יהודה וחכמים. ו'''הרשב"ם''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=127b&format=pdf (קכז ב ד"ה וחכ"א)] מבאר שלפי חכמים נאמן רק היכא שבא עם ילדיו מרחוק ואין לנו ידיעה מי מהם הבכור, אבל אם אחד מבניו מוחזק לבכור הוא כבר לא נאמן לומר על השני שהוא הבכור. יוצא שיש ב' מחלוקות בין ר' יהודה לחכמים: '''א. ''' הכרה בפסול יוחסין, לר' יהודה האב נאמן להעיד שבניו פסולים, ולחכמים לא. '''ב. ''' הכרה בבכורה כנגד מה שהוחזק, לפי ר' יהודה נאמן ולפי חכמים לא.

בביאור שיטת ר' יהודה שנאמן האב לומר על בנו שהוא הבכור נגד החזקה, '''רשב"ם''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=127b&format=pdf (ד"ה היו מוחזקין)] ביאר שאין הכוונה שהמוחזק לבכור הוחזק בעדים שהרי אין האב נאמן נגד עדים, אלא הוחזק בקול בעלמא. וה'''רמב"ן''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52681&st=&pgnum=188 (ד"ה היו מוחזקין)] מבאר שהאב כן נאמן כנגד עדים לומר שהאחר הוא הבכור, כיוון שהאב אינו סותר את העדים לגבי גילו של הבן אלא אומר שהמוחזק לבכור אינו בנו, וממזר.