הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:חיוב שמחה ביום טוב"

==יום הכיפורים== ביום הכיפורים יש מחילה של הקב"ה על החטאים שלנו, מחווה שגוררת אחריה גם שמחה. לפי דברי חייא בר רב יש עניין גדול להרבות באכילה ובשתייה ביום ט' בתשרי.

אותה ברייתא נמצאת גם במסכת ראש השנה  שם מדברים על להוסיף זמן לקודש על חשבון ימי החול. אפשר להבין שיש שמחה להיות עוד זמן במצווה, ומנגד מצווה להיות עוד זמן בשמחה .

הברייתא מופיעה גם במסכת ברכות  שם מדובר על סדר הפרשיות ומתי מסיימים לקרוא אותו. הנושא הזה מביא אותנו בדורנו אנו לשמחת תורה, שם אנחנו שמחים  על סיום סדר הפרשיות והתחלתו מחדש.  

השמחה שהוכתרה על ידי התנאים  לשמחה הכי גדולה שיש בעולם היא שמחת בית השואבה. שם אנחנו שמחים על ההזדמנות לקיים את מצוות ה' לנסך מים על המזבח.  

השמחה הורכבה מפעלולים  וממוזיקה . האם ככה אנחנו צריכים לשמוח? אם נחזור לגמרא מובאות שם שתי דרכים לשמוח שהן: לימוד תורה ואכילה ושתיה.

אם כן, נשווה כעת בין הסיבות לשמחה (ראו טבלה לקמן):

בשבועות אנחנו שמחים על מתן תורה, בשמחת תורה על כך שסיימנו לקרוא את התורה, ביום הכיפורים על ההזדמנות למחילה על חטאים (שהצטווינו בהם דרך התורה). בשבת על שביתה ממלאכה, לעומתה בסוכות על מלאכת ניסוך המים. ופורים – הוא תמיד היה מיוחד  (סתם, בפורים ול"ג בעומר אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו מהשמדה המונית כלל לאומית).

בנוסף, (נגענו בזה קצת כשדברנו על חג השבועות) אני רוצה כלשון הפתגם שעומד כנר לרגליי בכל צעד ושעל שלי, לשאול לא למה – אלא איך! איך יכול להיות שהשמחה שנחשבת לשמחה הכי גדולה שיש נחגגת על ידי פעלולים ומוזיקה? אז לגבי ל"ג בעומר – כבר החלטתי: אני לא מקיים מנהגים פגאניים ולא מדליק מדורות.

החג הסיבה לשמוח איך שמחים