391
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מתוך שלא לשמה בא לשמה"
מ
עיצוב
צורבא מרבנן (שיחה | תרומות) מ (ניסוח) |
מ (עיצוב) |
||
| (5 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{עריכה}} | |||
מקורות | {{מקורות||פסחים נ:, תענית ז., ברכות יז., נדרים סב.|חגיגה פ"ב ה"א|הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה ה|יורה דעה סימן רמו סעיף יט'}} | ||
על אף שיש לעבוד את הקב"ה "לשמו", כלומר למען קיום רצונו ולא לשם תועלת אישית, (או: "לשמה" - לשם המצוה), מכל מקום "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה" {{מ|{{ויקיטקסט2|פסחים נ ב|פסחים נ}}}}. דין זה נפסק ב'''שולחן ערוך'''{{הערה|{{ויקיטקסט2|שולחן ערוך יורה דעה רמו יט|יורה דעה סימן רמו סעיף יט}}, ועוד נשאל בזה ב'''שו"ת יחווה דעת''' ח"ג סימן עד לענין פסק.}}. | |||
==מקור הדין בגמרא== | |||
פסחים נ: - "רבא רמי: כתיב "כי גדל עד שמים חסדך וכתיב "כי גדל מעל שמים חסדך", הא כיצד? כאן - בעושין לשמה, וכאן - בעושין שלא לשמה. וכדרב יהודה, דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה". | פסחים נ: - "רבא רמי: כתיב "כי גדל עד שמים חסדך וכתיב "כי גדל מעל שמים חסדך", הא כיצד? כאן - בעושין לשמה, וכאן - בעושין שלא לשמה. וכדרב יהודה, דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה". | ||
מהגמרא עולות מספר שאלות שבהן יש לדון: | מהגמרא עולות מספר שאלות שבהן יש לדון: | ||
מהו גדר "לא לשמה" ו-"לשמה"? | |||
2. מפשטות דברי רב אצלנו נראה שעסק התורה לא לשמה- חיובי במידה מסוימת, לכן יש ללמוד כך, בתחילת לימודו של האדם. אמנם ממקורות אחרים בש"ס עולה אחרת: | 2. מפשטות דברי רב אצלנו נראה שעסק התורה לא לשמה- חיובי במידה מסוימת, לכן יש ללמוד כך, בתחילת לימודו של האדם. אמנם ממקורות אחרים בש"ס עולה אחרת: | ||
תענית ז.- "תניא, היה רבי בנאה אומר: כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים...וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות.." | *תענית ז.- "תניא, היה רבי בנאה אומר: כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים...וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות.." | ||
ברכות יז.- "מרגלא בפומיה דרבא: תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים; שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, שנאמר: "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם", לעושים לא נאמר אלא לעושיהם - לעושים לשמה, ולא לעושים שלא לשמה. וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא." | *ברכות יז.- "מרגלא בפומיה דרבא: תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים; שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, שנאמר: "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם", לעושים לא נאמר אלא לעושיהם - לעושים לשמה, ולא לעושים שלא לשמה. וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא." | ||
נדרים סב. "תניא: "לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו" - שלא יאמר אדם: אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה, אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא... רבי אליעזר בר ר' צדוק אומר: עשה דברים לשם פעלם, ודבר בהם לשמם, אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ואל תעשם קורדום להיות עודר בו..." | *נדרים סב. "תניא: "לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו" - שלא יאמר אדם: אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה, אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא... רבי אליעזר בר ר' צדוק אומר: עשה דברים לשם פעלם, ודבר בהם לשמם, אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ואל תעשם קורדום להיות עודר בו..." | ||
בירושלמי (חגיגה פ"ב ה"א) מסופר שבברית שנעשתה לאלישע בן אבויה הגיעו ר' אליעזר ור' יהושע ולמדו בצד תורה ובאה אש וליהטה סביבם. ראה זאת אבויה, אביו של אלישע והתפלא על גודל כבוד התורה. אמר, הואיל ויש לתורה כבוד כה גדול, כשיגדל בני אקדיש אותו אליה, על פגם זה יצא בנו בסופו של דבר לתרבות רעה ולא נתקיימה בו התורה. | *בירושלמי (חגיגה פ"ב ה"א) מסופר שבברית שנעשתה לאלישע בן אבויה הגיעו ר' אליעזר ור' יהושע ולמדו בצד תורה ובאה אש וליהטה סביבם. ראה זאת אבויה, אביו של אלישע והתפלא על גודל כבוד התורה. אמר, הואיל ויש לתורה כבוד כה גדול, כשיגדל בני אקדיש אותו אליה, על פגם זה יצא בנו בסופו של דבר לתרבות רעה ולא נתקיימה בו התורה. | ||
ואם לעולם יעסוק שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה-מדוע לא נתקיימה בו התורה? הרי עשה כדין! | ואם לעולם יעסוק שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה-מדוע לא נתקיימה בו התורה? הרי עשה כדין! | ||
ועוד, יש לברר: האם יש שני סוגי לימוד של "לא לשמה"? אם כן, איזה סוג לא לשמה הוא חיובי ואיזה סוג הוא שלילי? עוד יש לדון האם שלא לשמה מצווה בפני עצמו, או אינו מצווה ורק מדרגה לקראת לשמה? | ועוד, יש לברר: האם יש שני סוגי לימוד של "לא לשמה"? אם כן, איזה סוג לא לשמה הוא חיובי ואיזה סוג הוא שלילי? עוד יש לדון האם שלא לשמה מצווה בפני עצמו, או אינו מצווה ורק מדרגה לקראת לשמה? | ||
הדבר גם תלוי כיצד להסביר את הגמרא בפסחים האומרת "לעולם יעסוק" וכו',באיזה אופנים מותר ובאיזה אסור? | הדבר גם תלוי כיצד להסביר את הגמרא בפסחים האומרת "לעולם יעסוק" וכו',באיזה אופנים מותר ובאיזה אסור? | ||
===גדר לא לשמה והתירוץ בין המימרות=== | |||
לכאורה מצינו שתי גישות עיקריות בראשונים לביאור ענין זה: | לכאורה מצינו שתי גישות עיקריות בראשונים לביאור ענין זה: | ||
#יש שני סוגי לא לשמה- השלילי נאמר בעוסק על מנת להתייהר,לקפח את חביריו בהלכה, אינו לומד על מנת לעשות,לקנטר[להתנגח בתורה וחכמיה] . החיובי נאמר כשעושה לשם אינטרס אישי שלו. אך ללא מטרה שלילית. כן משמע מכה מקומות ברש'י ותו'ס. לפי זה בפסחים עוסקים בלא לשמה החיובי ובברכות ותענית ונדרים- בשלילי. אך קשה עדיין ממעשה אבויה, שהרי שם התכוון לכבוד ולא למטרה שלילית, מדוע לא נתקיים בידו? | |||
לפי זה בפסחים עוסקים בלא לשמה החיובי ובברכות ותענית ונדרים- בשלילי. אך קשה עדיין ממעשה אבויה, שהרי שם התכוון לכבוד ולא למטרה שלילית, מדוע לא נתקיים בידו? | |||
תירוץ א': ע"פ דברי מו"ר רה"י הרב יעקב שפירא שאמר בשם אביו (הרב אברהם שפירא) כל ההיתר נאמר דווקא בלומד לעצמו, אך כשרוצה ללמד לאחרים- חייבת להיות כוונתו לשם שמים. | תירוץ א': ע"פ דברי מו"ר רה"י הרב יעקב שפירא שאמר בשם אביו (הרב אברהם שפירא) כל ההיתר נאמר דווקא בלומד לעצמו, אך כשרוצה ללמד לאחרים- חייבת להיות כוונתו לשם שמים. | ||
תירוץ ב': הרב עובדיה (יחוה דעת ח"ג סי' עד' בהערה) מתרץ שלפעמים עקב מעשה טוב שהאדם עושה ישנה סייעתא דשמיא שלא יגיע לידי מכשול, אך לאבויה היה מחשבה של כבוד שאמנם אינה שלילית, אך אינה מספיקה שתגיע על ידה סייעתא דשמיא לבנו. | תירוץ ב': הרב עובדיה (יחוה דעת ח"ג סי' עד' בהערה) מתרץ שלפעמים עקב מעשה טוב שהאדם עושה ישנה סייעתא דשמיא שלא יגיע לידי מכשול, אך לאבויה היה מחשבה של כבוד שאמנם אינה שלילית, אך אינה מספיקה שתגיע על ידה סייעתא דשמיא לבנו. | ||
#לימוד שלא לשמה, לכבוד וכדו', בעיקרון הוא לימוד שלילי שנח לו שלא נברא והוא סם המוות. אמנם הואיל ואין דרך להגיע ללימוד לשמה אלא דרכו- יש להתחיל בדרך זו. האור זרוע (מהר"ח אור זרוע סי' קס'ג) מדמה זאת לאשה הטובעת בנהר-שבעיקרון יש עבירה לגעת באשה, אלא שאותה עבירה הותרה לו, שסופה לבוא לידי מצווה. הוכחתו מהגמרא (נזיר כג.) שמדמה שם את מעשה יעל לעשיית "לא לשמה". אך כל ההיתר הוא דווקא להתחלה, ושם אמרו שיעסוק גם לא לשמה שמתוך כך יבוא לשמה, אך מי שלעולם יישאר בלא לשמה- נח לו שלא נברא. כך גם משמע מהמכתם בפסחים, והמאירי [בתירוצו השני] וכך לכאורה גם נראה מהרמב"ם בתשובות (שו" ת הרמב"ם סי' תנ'ה). | |||
אולי לפי שיטה זו ניתן לומר שמה שהתירו במצב דיעבד זה, הוא אפילו לימוד תורה שאסור לרש"י ותוס', מהאופנים השליליים. | אולי לפי שיטה זו ניתן לומר שמה שהתירו במצב דיעבד זה, הוא אפילו לימוד תורה שאסור לרש"י ותוס', מהאופנים השליליים. | ||
נמצאנו למדים שישנה מחלוקת ראשונים מה מעמד הלימוד כשאדם עוסק בתורה לשם אינטרס שלו- לרש'י ותו'ס לימוד זה טוב, אך השאיפה לטוב ביותר-לשמה. לפי האור זרוע, המאירי, המכתם- לימוד זה הוא רע מעיקרו, אלא שבלית ברירה צריך להתחיל כך. | נמצאנו למדים שישנה מחלוקת ראשונים מה מעמד הלימוד כשאדם עוסק בתורה לשם אינטרס שלו- לרש'י ותו'ס לימוד זה טוב, אך השאיפה לטוב ביותר-לשמה. לפי האור זרוע, המאירי, המכתם- לימוד זה הוא רע מעיקרו, אלא שבלית ברירה צריך להתחיל כך. | ||
| שורה 59: | שורה 49: | ||
ניתן גם לתרץ בענין אבויה, שהתכוון לכבוד,אך לא שאף להתקדם הלאה להגיע לשמה, לכן יצא בנו לתרבות רעה. | ניתן גם לתרץ בענין אבויה, שהתכוון לכבוד,אך לא שאף להתקדם הלאה להגיע לשמה, לכן יצא בנו לתרבות רעה. | ||
הרחבה בשיטת הרמב"ם בענין ה-"לא לשמה המותר ": | הרחבה בשיטת הרמב"ם בענין ה-"לא לשמה המותר ": | ||
===בדברי האחרונים=== | |||
מצינו בדבר מחלוקת אחרונים: | מצינו בדבר מחלוקת אחרונים: | ||
א. יסוד העבודה[חלק א', פ"ג, אות ב] והמטה אפרים[הלכות תלמוד תורה פ"ג באחת מאפשרויותיו], סוברים ששיטת הרמב"ם שדווקא בשביל יראת ה' מעונש או לשכר בעולם הבא- מותר, אך לשם כבוד או עושר, שהם עניינים הנוגעים לכבוד מבני אדם- אסור. הראיה מזה שבהלכה ה' כתב הרמב"ם: | א. יסוד העבודה[חלק א', פ"ג, אות ב] והמטה אפרים[הלכות תלמוד תורה פ"ג באחת מאפשרויותיו], סוברים ששיטת הרמב"ם שדווקא בשביל יראת ה' מעונש או לשכר בעולם הבא- מותר, אך לשם כבוד או עושר, שהם עניינים הנוגעים לכבוד מבני אדם- אסור. הראיה מזה שבהלכה ה' כתב הרמב"ם: | ||
| שורה 105: | שורה 96: | ||
לפי זה, ניתן לומר שהעיקר הוא דבקות בתורה שעל ידה דבק בה', אך זוהי דבקות בה' שנעשית בידיעת התורה בכל חלקיה כדי לגלות את כל האור האלוקי בעולם. | לפי זה, ניתן לומר שהעיקר הוא דבקות בתורה שעל ידה דבק בה', אך זוהי דבקות בה' שנעשית בידיעת התורה בכל חלקיה כדי לגלות את כל האור האלוקי בעולם. | ||
אולי אפשר לומר שאין כלל מחלוקת בין דברי הרא"ש לבין המהר"ל- הרא"ש דיבר מהבחינה שצריך ללמוד ולעסוק בכל חלק מחלקי התורה, לעומת המהר"ל שהדגיש יותר את ענין האהבה לה'- שנעשית בגישה ללימוד, [לפחות בתחילתו,כבעל התניא דלעיל] שלומד על מנת לגלות את אור ה' בעולם שיהיה בקרבנו, והלומד מאהבת גילוי שם ה' זה-עוסק לשמה. כלומר, המהר"ל הדגיש את הגישה האידיאלית ללימוד, לעומת הרא"ש שהדגיש את האופן האידיאלי של עצם הלימוד. | אולי אפשר לומר שאין כלל מחלוקת בין דברי הרא"ש לבין המהר"ל- הרא"ש דיבר מהבחינה שצריך ללמוד ולעסוק בכל חלק מחלקי התורה, לעומת המהר"ל שהדגיש יותר את ענין האהבה לה'- שנעשית בגישה ללימוד, [לפחות בתחילתו,כבעל התניא דלעיל] שלומד על מנת לגלות את אור ה' בעולם שיהיה בקרבנו, והלומד מאהבת גילוי שם ה' זה-עוסק לשמה. כלומר, המהר"ל הדגיש את הגישה האידיאלית ללימוד, לעומת הרא"ש שהדגיש את האופן האידיאלי של עצם הלימוד. | ||
==סיכום המאמר== | |||
ישנה סתירה בין מקורות בש"ס האם לימוד תורה שלא לשמה הוא חיובי או שלילי. | ישנה סתירה בין מקורות בש"ס האם לימוד תורה שלא לשמה הוא חיובי או שלילי. | ||
רש"י ותו"ס ביארו, שתלוי האם עוסק בתורה לשם כבוד ועושר, אך לא למטרה שלילית ואז הלימוד חיובי, לבין אם לומד למטרה שלילית כגון לקנטר או לקפח את חבריו בהלכה שלימוד זה שלילי. מהאור זרוע ועוד ראשונים משמע, שלימוד שלא לשמה בכל סוגיו הוא לימוד שלילי שאין ראוי בעיקרון ללומדו, אך מכיוון שאין ברירה- חייבים להתחיל כך כדי שיגיע בסופו של דבר ללימוד לשמה. המהר"ל מבאר, שבלימוד שלא לשמה יש שכר גשמי, אך לא רוחני, לכן נח לו שנהפכה שלייתו על פניו, משום שאינו מגיע לתכלית- חיי עוה"ב. הגר"א מבאר, שיש היתר ללמוד שלא לשמה רק כשמתכוין מתחילה להגיע לשמה, אך אם מראש מתכוון להישאר לא לשמה- אין לו היתר זה. | רש"י ותו"ס ביארו, שתלוי האם עוסק בתורה לשם כבוד ועושר, אך לא למטרה שלילית ואז הלימוד חיובי, לבין אם לומד למטרה שלילית כגון לקנטר או לקפח את חבריו בהלכה שלימוד זה שלילי. מהאור זרוע ועוד ראשונים משמע, שלימוד שלא לשמה בכל סוגיו הוא לימוד שלילי שאין ראוי בעיקרון ללומדו, אך מכיוון שאין ברירה- חייבים להתחיל כך כדי שיגיע בסופו של דבר ללימוד לשמה. המהר"ל מבאר, שבלימוד שלא לשמה יש שכר גשמי, אך לא רוחני, לכן נח לו שנהפכה שלייתו על פניו, משום שאינו מגיע לתכלית- חיי עוה"ב. הגר"א מבאר, שיש היתר ללמוד שלא לשמה רק כשמתכוין מתחילה להגיע לשמה, אך אם מראש מתכוון להישאר לא לשמה- אין לו היתר זה. | ||
| שורה 114: | שורה 105: | ||
המהר"ל סובר שלשמה פירושו דביקות בה'- לגרום ללומד לאהבת ה'. ייתכן שכוונתו לאהוב את אופן גילוי ה' בעולם שייעשה ע"י התורה. | המהר"ל סובר שלשמה פירושו דביקות בה'- לגרום ללומד לאהבת ה'. ייתכן שכוונתו לאהוב את אופן גילוי ה' בעולם שייעשה ע"י התורה. | ||
אפשר שאין כלל מחלוקת, אלא הרא"ש עסק באופן הלימוד עצמו והמהר"ל עסק בגישה ללימוד. | אפשר שאין כלל מחלוקת, אלא הרא"ש עסק באופן הלימוד עצמו והמהר"ל עסק בגישה ללימוד. | ||
==הערות שוליים== | |||
{{הערות שוליים}} | |||