הבדלים בין גרסאות בדף "גידול בהמה דקה בארץ ישראל"

ובשו"ע (חו"מ סי' תט סע"א) כתב: "והאידנא שאין מצוי שיהיו לישראל בא"י שדות, נראה דשרי". וכתב בביאור הגר"א (סק"א) על דבריו: "דברי המחבר שזה לא תלוי בא"י, רק ביישוב ישראל, ועיין רש"י ותוס' ד"ה מכי אתא וכו'". והיינו שמבואר בדברי רש"י ותוס' שהדבר תלוי ביישוב ישראל, שכתב רש"י מכי אתא רב לבבל- רבו המתיישבים שם, מפני ישיבתו. ל"א... למדנו להיזהר בכך שראה שם רוב ישראל ויישוב קבוע". וכן עולה מדברי תוס' שם.

והעיר בזה כבר הקובץ שיעורים (אות פז), וכתב לבאר שאם הוה ס"ל לתנא דכיבוש דוד שמיה כיבוש, א"כ היה לנו לאסור גם בסוריא משום לא פלוג, כמו בא"י.

ובס' 'מנחת שלמה' (ב"ק עט:) כתב לבאר דכוונת רש"י לומר, דכיוון דקסבר דכיבוש דוד בסוריא לא שמיה כיבוש, א"כ מסתמא לא ישבו שם הרבה ישראל, וליתא להאי תקנתא. ואע"פ שבמקומות שנכבשו בא"י שייכת התקנה אע"פ שלא יושבים שם ישראל, שם הוא משום דלא פלוג בתוך א"י גופא, אבל בסוריא שאינה א"י לא תיקנו אא"כ יש שם ישוב יהודי גדול.

וכן נראה מדברי הרמב"ם (פ"ה מהלכות נז"מ הל' א- ב) שכתב: "מפני שאסור לאדם להזיק ולשלם מה שהזיק, אפילו לגרום הנזק אסור, ולפיכך אסרו חכמים לגדל בהמה דקה בא"י במקום השדות וכרמים, אלא ביערים ובמדברות שבא"י. ומגדלין בסוריא בכל מקום". ומבואר מדבריו שהאיסור לגדל הוא מפני "שאסור לאדם להזיק ואפילו לגרום הנזק" כלומר גזל, ולא הזכיר מאומה מטעם ישוב א"י.  

שוב מצאתי שהדברים מפורשים בדברי הרמב"ם בפירוש המשניות על מס' דמאי (ב,ג) וז"ל: "ואסור לנו לרעות המקנה בא"י מפני שישתלחו על השדות לרעות והוא גזל". וכ"כ בפיה"מ במס' בכורות (ד,ד) "שלא יגדלו בהמה דקה בא"י מפני שהוא אסור כמו שידעת משום גזל". וכן נראה במאירי (דף פ ע"א ד"ה אמר המאירי) ובטור סי' תט ע"ש, וכ"כ רבינו ברוך- הובא בקובץ שיטות קמאי.

מיהו בספר כפתור ופרח (פ"י)  כתב: "מכל זה נלמוד דפשיטא לן שנוהגים היום בא"י אלו הדינין דאין מגדלין, וכ"ש דאין רועין. דהא רב גמר מינה לבבל שנתיישבה ישראל... וכ"ש שהרי א"י נאסרו בה אלו הדינין מצד עצמה שהוזהרנו בהפסדה, ונצטווינו ביישובה כל הימים ואע"פ שאין הארץ בידינו. ולזה פרש"י ז"ל אין מגדלין בהמה דקה בא"י משום יישוב א"י, שמובירות את השדות,וכל שדות א"י סתמן דישראל. אבל מגדלין בסוריא- ארם צובא דוד כבשה וקסבר לא שמיה כיבוש והויא כחו"ל, ובחו"ל מותר דל"ח ליישובה, ואם יפסידו שדות אחרים ישלמו".עכ"ל.

והביא ראיה לדבריו אלו שהאיסור הוא אפילו כשאין הארץ בידינו מהא דאמרינן (דף פ ע"א) מעשה בחסיד אחד דהביאו לו עז וקשרו בכרעי המיטה, ובשעת מיתתו אמר אין בי אלא עוון אותה העז. וקי"ל (עיין רש"י שבת קכז:) דכל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד זה או ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה בר עילאי. וזה המעשה היה בימי חורבן בית שני, בזמן שאין הארץ ביד ישראל.  

וכדעת ה'כפתור ופרח' כתבו תוס' בסנהדרין (כה:ד"ה 'מגדלי איתמר' )"בהמה דקה אסור לגדל אפי' בבית משום ישוב א"י דילמא אתי לרעות בשדות".

וכ"נ מדברי הגאון בשטמ"ק (דף עט ע"ב ד"ה וכתב הגאון) ז"ל: "שמא יתיר הקשר ותצא ותרעה, והוי הפסד דא"י". וכ"כ בפסקי הרי"ד "שרועות בשדות ומחריבות א"י". וכ"כ בפסקי ריא"ז "ומחריבות את הארץ".  

שו"ר בשו"ת שבט הלוי (ח"ד חו"מ סימן רכז) שכ' לפרש שבזה נחלקו רב הונא ורב (דף פ ע"א) האם האיסור שייך גם בבבל, דרב דס"ל דהאיסור שייך גם בבבל הוא משום שסובר שהטעם הוא גם משום גזל, ורב הונא שסובר דהאיסור לא שייך בבבל ס"ל דהטעם הוא משום א"י בלבד.

כתב השו"ע (חו"מ סימן תט, א): "אין מגדלין בהמה דקה בא"י מפני שדרכה לרעות בשדות של אחרים והיזקה מצוי, אבל מגדלין בסוריא ובמדברות שבא"י. והאידנא שאין מצוי שיהיו לישראל בא"י שדות נראה דשרי".

ולפי"ז בזמנינו שבעזה"י נתחדש הישוב היהודי בא"י, יש לאסור לגדל בהמה דקה בא"י. וכ"כ הראי"ה קוק זצ"ל בס' הלכה ברורה: "ובימינו שב"ה התחיל יישוב ישראל בא"י, נראה פשוט שאסור בכל מרחב מקום היישוב, כדין המשנה". וכ"כ באגרות הראי"ה (א, לג): "ומה טוב היה אם ישימו לב לתקן את כל המעוות שבגידול בהמה דקה בא"י, כ"א ע"פ אופן המותר" (-כלומר במדבריות). וכן מסיק להלכה בשו"ת 'יביע אומר' (ח"ג חו"מ סי' ז).  

וכ"כ הגרי"א הרצוג (תשובות ופסקים חו"מ סי' קד) ובספר עמוד הימיני (סי' כג) והגרז"נ גולדברג שליט"א (תחומין יז' עמ' 61) דכיוון שנתבאר שהטעם אינו משום יישוב א"י אלא משום יישוב ישראל. א"כ הדבר תלוי בהסכמת הניזקין, ויכולים למחול ע"כ. וא"כ בימינו שנתיישבו ביישובים החדשים אדעתא דהכי ויש הסכמה כללית לכך, הרי מחלו זה לזה מראש במידה ויזיקו. והמדובר בגמ' לאיסור הוא כשכל אחד לבדד ישכון, ובאין סדר והסכמה כללית לגידול הבהמה דקה.  

אמנם נראה שיש בזה חידוש לומר שאפשר למחול על הנזק ובכך יבטל האיסור והתקנה? והגרז"נ גולדברג שליט"א (שם עמ' 62) כתב שאכן ודאי שאם בעלי השדות ימחלו על התקנה לא מועילה מחילם. כיוון שזו תקנה כללית משום חשש גזל אין ביד אדם למחול על גזירות חכמים ולבטלם. אלא רק על תקנות שנעשו עבורו (עי' כתובות פג.). אבל אם בעלי הגינות ימחלו לבעלי הבהמות על הנזק שיזיקו בהמותיו יש להתיר ששוב אין איסור מזיק. ע"ש.   

ובשו"ת יביע אומר שם תי' ע"פ מ"ש בשו"ת הרא"ש (כלל ב' סי' ח') שהיכא שטעם האיסור ידוע , אם בטל הטעם בטל האיסור ממילא. ע"ש.

ובס' 'עמוד הימיני' (שם) וכן הגרז"נ גולדברג שליט"א (תחומין, כרך יז' עמ' 61-65) תירצו שמעיקרא כך היתה התקנה, שכל האיסור לגדל בהמה דקה הוא במקום שיש חשש שתזיק לאחרים. ולכן בכל מקום שאין חשש היזק כגון בחורשות ובמדבריות, אין את התקנה. וממילא גם בזמן שאין את החשש הזה, משום שהשדות בא"י אינן שייכות לישראל,אין איסור לגדל. והתקנה איננה קיימת באותו זמן [ולכן כ' השו"ע להתיר בזמנו].  

וכן נראה בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' פה ד"ה שנית) שכתב שכל האיסור של גידול בהמה דקה בא"י הוא דוקא בשילוח הרגל, אך במכניס לה מזונות במקום שמור לא גזרו, דאי הכי תכבד העבודה על לשכת הטלאים, ועוד דהו"ל גזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה.

והחיד"א בספר כיסא רחמים (אבות דר' נתן פל"ה) כתב להקשות על דבריו דהרי אמרו בגמ' (דף פ ע"א ) מעשה באותו חסיד שקשר את העז בכרעי המיטה והקפידו עליו חבריו ובשעת מיתתו אמר אין בי אלא עוון אותה העז שעברתי על דברי חברי.  

אמנם לענ"ד עצם דברי הרמ"ע מפאנו מחודשים, דלא מצינו היתר כזה בגמ', ולא התירו אלא במדבריות וכו'. וגם אם נאמר שמעיקרא כך היתה התקנה צ"ע דא"כ למה לא אמרו באופן יותר כללי שכל מקום שאין חשש היזק אין איסור לגדל?!.

ועי' ב'מנחת שלמה' (ב"ק עט:) שכתב: "צ"ע בזמנינו, דאמנם באותם שנים שלא היה יישוב יהודי בא"י לא היה שייך כלל טעם התקנה. אבל האידנא דמצוי שיש לישראל שדות, חזר הדין דאסור לגדל בהמה דקה. ואולי כיוון שנשתנו כל סדרי החיים באופן גידול בהמות וסדרי המרעה שלהן, לא שייך האי תקנה, וצ"ע" עכ"ל.     

ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד חו"מ סי' רכז) כתב דמ"ש השו"ע שהאידנא שאין שדות לישראל בא"י שרי. הוא דעת עצמו של הב"י. אבל בדברי הכפתור ופרח מבואר לאיסור גם בזה"ז. ואילו היה רואה מרן הב"י דברי הכפתור ופרח לא היה מיקל בזה בפשטות. וגם סתימת כל הראשונים בהלכה שלא חילקו בין לזמן לזמן משמע דנוהג בכל זמן. וצ"ע על מה סומכים להקל בזמנינו. עכ"ד.