טיוטה:אכילה או עיסוק במלאכה סמוך לזמן קריאת שמע

ובפסקי תשובות (רלה, ט) כתב עפ"י נימוקי או"ח, שאם עוסק בתורה אין צריך להפסיק כדי להתפלל, גם אם התחיל ללמוד אחר צאה"כ (כדי לעמוד בתפילה מתוך ד"ת). וכן כתבו בשו"ע המקוצר (נא, ב) ובפניני הלכה (תפילה כה, ח). וכן יכול להמתין למנין שבו יוכל לכוון יותר, או כדי להתפלל ברוב עם הדרת מלך, וכן אם עוסק בצרכי ציבור (עפ"י בית ברוך על הח"א). ומביא שם (הערה 63) את דברי הציץ אליעזר, שלדעת הרמב"ם העוסק בצרכי ציבור הוא כעוסק בת"ת לרבים, ולפי זה יכול לכתחילה לאחרה עד אחר חצות. ובשו"ע המקוצר (נא, ב) כתב, שאם יש לפניו מצווה, אע"פ שאינה עוברת, יעשה המצווה ואח"כ יתפלל. ובלא כל הסיבות הנ"ל יש לקרוא מיד בצאה"כ, ויתפלל במניין הכי מוקדם לשם כך. אולם כבר כתב ערוה"ש ללמד זכות על כך שרבים אינם מדקדקים בכך. ובשע"ת היקל להמתין עם הקריאה עד עה"ש כשיש צורך בדבר. ובילקוט יוסף (רלה, ב) כתב שכבר פשט המנהג ברוב תפוצות ישראל שאין ממתינים לזמן ר"ת לעניין ק"ש, ומיד בצאה"כ שלנו קוראים ק"ש, וסיים שם שמכל מקום המחמיר בזה תבוא עליו הברכה.