יש לנו בקשה:

אנחנו לא עושים את זה הרבה. למען האמת אנחנו לא עושים את זה כמעט בכלל. אבל יש מספר ימים בשנה שאנחנו מציבים את המודעה הזו ומזמינים אותך לתרום.

אם כל מי שרואה את המודעה הזו יתרום תרומה חד-פעמית, אנחנו נוכל להחזיק מעמד לפחות שנה שלמה.
זה לא כל כך משנה הסכום שבאפשרותך לתת, כמו שחשובה עצם ההשתתפות שלך.


החזרת, הוספת והחלפת הכיסוי בשבת

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקורות
משנה: שבת ד ב
בבלי: שבת נא א
ירושלמי:
רמב"ם: שבת ד ד
שלחן ערוך: אורח חיים רנז ד


אדם שהטמין תבשיל בערב שבת באופן המותר, ורוצה בשבת להחזיר כיסוי שנפל או שהסירו הוא בעצמו, וכן להחליף את הכיסוי או להוסיף על הכיסוי הקיים, האם מותר או לא.

החזרת כיסוי[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה (שבת ד ב) מתירה להחזיר בשבת כיסוי שנתגלה. אלא שלא מבואר בדבריה האם מדובר בכיסוי שנתגלה משחשיכה דווקא, או אפילו נתגלה מבעוד יום.
וכן לא מבואר כל הצורך, האם מדובר בנתגלה הכסוי מאליו, או שגילה האדם בעצמו את הכיסוי. שהיה מקום לומר שדווקא נתגלה מאליו מותר, אבל אם גילה בעצמו, הרי שמוכח שדעתו שאינו רוצה בהטמנה, ועכשיו שמחזיר בשבת נראה כהטמנה חדשה. אך לאידך גיסא, אם הוציא את הכיסוי על מנת להחזירו, הרי פחות נראה כמטמין מחדש, מאשר כשנפל מאליו וחוזר ומכסהו.

נתגלה מבעוד יום או משחשיכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעל ספר התרומה (שבת רלא פסק דיני הטמנה) כתב דהמשנה איירי משחשיכה, דדווקא אם נתגלה משחשיכה מותר לכסותו, אבל נתגלה מבעוד יום, אפילו נפל מעצמו, אסור לכסותו משתחשך דדמי לתחילת הטמנה.
וכן משמע במאירי בביאור המשנה (נא א) שכתב בפשיטות שמדובר שנתגלה הכיסוי בלילה, ומשמע בדבריו, שאם נתגלה מבעוד יום אסור לכסותו משתחשך משום דהוי הטמנה [ודלא כסה"ת שכתב דדמי לתחילת הטמנה], כי כתב שם בטעם ההיתר שבגילוי מועט לא חיישינן שמא ירתיח, ולפי"ז בנתגלה מבעוד יום, שעבר זמן מרובה, שוב יש חשש שמא ירתיח, ואסור מדינא.

אבל דעת ר"י בתוס' (שבת נא א ד"ה כסהו) שהמשנה מתירה גם בנתגלה מבעוד יום, אלא שזהו דווקא כשנתגלה מעצמו, אך אם גילהו בידיים מבעוד יום אסור לו להחזירו משתחשך. וכן כתבו הרא"ש (שבת ד י) והטור (אורח חיים רנז).

והסמ"ג (לא תעשה סא), הביא שתי הדעות ולבסוף הכריע מהירושלמי (שבת ד ג) כדברי ספר התרומה. שבירושלמי כתוב "נתגלה מבעוד יום, מכסהו מבעוד יום, נתגלה משחשיכה, מכסהו משחשיכה", משמע שבנתגלה מבעוד יום אסור לכסותו משחשיכה. וכן הביא גם ההגהות מיימוניות (שבת ד ב) שתי הדעות, ומשמע שנוטה לדעת הסמ"ג.
אמנם לפי הגירסה שלפנינו בירושלמי, יש המשך לדברי הירושלמי והוא מסתפק בנתגלה מבעוד יום וקדש עליו היום, אם מותר לכסותו או לא, ולא איפשטא [וכן העיר גם בערוך השלחן (כ)]. גם בב"י (אורח חיים רנז ד) כתב שדברי הירושלמי כהסמ"ג, ואפשר שגירסה אחרת היתה לפניהם.
ועיין בב"ח (אורח חיים רנז ד) שחלק על הב"י בהבנת הסמ"ג, וכתב שדעתו להכריע כר"י, שהרי הביא דעתו באחרונה. וכנראה שלפני הב"ח היתה מהדורא קמא של הסמ"ג, ששם ליתא כל הראיה מהירושלמי.

ובדעת הרמב"ם (שבת ד ד) דייק הב"י (שם) דס"ל דמותר לכסות רק אם נתגלה משחשיכה, אבל אם נתגלה מבעוד יום אסור. שהרמב"ם כתב "חמין שטמנן מערב שבת ונתגלו בשבת מותר לכסותן", ולכן הכריע גם הב"י עצמו לחומרא.
אבל גם על זה השיג הב"ח (שם) וכתב שאפשר לפרש את הרמב"ם שמתיר אף בנתגלה מבעוד יום, ויש לקוראו כך: "חמין שטמנן מערב שבת ונתגלו, בשבת מותר לכסותן". וסיים שם, דאפילו נאמר שהרמב"ם אינו מתיר בנתגלה מבעוד יום, מ"מ יש להכריע לקולא כדעת רוב הפוסקים במידי דרבנן.

השלחן ערוך (רנז ד) כתב כפי הכרעתו בב"י, שמותר להחזיר את הכיסוי אם נתגלה משחשיכה, ולא הזכיר ההיתר בנתגלה מבעוד יום.
אמנם המגן אברהם (יב) הזכיר שהב"ח מיקל בזה, וכן הסכים אליה רבה (יג), ובערוך השלחן (כ) נראה שלא הכריע בזה, אבל המשנה ברורה (כה) הכריע כסתימת השלחן ערוך, וכתב הטעם דהוי ליה כמטמין לכתחילה בשבת [וע' לעיל מש"כ בשם המאירי]. והסביר את הכרעתו בשער הציון (כד) לפי שכן מפורש בירושלמי [זה דווקא לסמ"ג והב"י, אבל לגירסה שלפנינו ליכא ראיה כנ"ל], וכן משמע דעת הגר"א, וכ"פ השלחן עצי שטים והגר"ז, וכן הוא גם דעת הלבוש. וע"ע בשער הציון (כה) שכתב שבגילהו בידיים אפילו על דעת לכסותו משחשיכה ושכח, גם הב"ח מודה דאסור. וצ"ע דבב"ח משמע להיתרא בכה"ג, וכן הבין דברי הב"ח גם במחצית השקל (יב).

נתגלה מעצמו או גילהו בידיים

כתבו התוס' (נא א ד"ה כסהו) דאף שבמשנה קתני 'נתגלה', לאו דווקא הוא, אלא אפילו גילהו הוא בעצמו בידיים, מותר לחזור ולכסותו, כמו בדיני חזרה. אלא דזהו דווקא משחשיכה, אך אם גילהו בידיים מבעוד יום כדי לכסותו רק משתחשך אסור לכסותו משתחשך. ומבואר בדבריו, דאם גילהו מבעוד יום ע"מ להחזיר מבעוד יום ושכח לכסותו, שרי להחזירו משחשיכה.
והרא"ש (ד י) כתב גם כן כדברי התוס', אלא ששינה מעט וכתב שאם גילהו מבעוד יום על דעת שלא לכסותו משחשיכה, נראה דאסור דדמיא לתחילת הטמנה. ומבואר מדבריו דאם גילהו מבעוד יום על דעת לכסותו משחשיכה, שרי, ודלא כתוס' [ובב"י כתב את התוס' יחד עם הרא"ש וכנראה גירסה אחרת היתה לפניו] גם ר' ירוחם (יב ג סח ג) כתב דברי הרא"ש להלכה.
אבל הב"ח (ד) כתב דטעות סופר יש ברא"ש וצ"ל כמו בתוס', וכן ברבינו ירוחם, דפשוט שאם הסירו על דעת להחזירו רק אחר חשיכה שאסור להחזירו דדמיא לתחילת הטמנה, ורק אם נתגלה מעצמו מבעוד יום, או שגילהו על דעת להחזירו קודם חשיכה ושכח, אז מותר לו להחזירו משחשיכה. וגם בטור משנה הב"ח את הגירסה [ועיי"ש שהוא עצמו תמה היאך נפלה טעות בשלושה ספרים]. והדרישה (ג) גם כן היסב דברי הרא"ש והטור ורבנו ירוחם לדברי התוס', אלא שלא שינה הגירסה, רק העמיס כן בתוך דבריהם.
והקרבן נתנאל על הרא"ש (יב ב) כתב לקיים הגירסאות, ופירש דר"י אזיל לשיטתו והרא"ש לשיטתו לקמן בברייתא דהחלפה, דר"י ס"ל לפסוק כדעת ת"ק, ולאסור החלפת הכיסוי, ולכן לשיטתו יהיה אסור גם להחזיר כיסוי שהסירו שלא על דעת להחזירו כלל, ואינו מותר אלא אם כן היה דעתו להחזירו מבעוד יום ושכח. אבל הרא"ש שם פסק כר' יונה שהכריע כרשב"ג דלא פליג את"ק ושרי להחליף הכיסוי, ולשיטתו שרי גם להחזיר כיסוי שלא היה דעתו להחזירו בשעת ההוצאה, ואתי שפיר גירסת הרא"ש כשיטתו.

ובמאירי גם כן משמע דנתגלה לאו דווקא, דה"ה לגילהו בידיים, אלא שהוא סובר שזהו דווקא בגילה משחשיכה כנזכר לעיל. גם משמע בדבריו שמדבר באופן שגילהו רק על מנת לקחת מהתבשיל ולחזור ולכסות, אך לא מבואר בדבריו מה הדין בגילהו שלא ע"מ לחזור ולכסותו. ונראה שבזה לית מאן דפליג, שאם גילהו בידיים ע"מ לחזור ולכסותו שמותר, דאם כן לא הנחת דרך לאכול מן הקדרה ולשמור חומה, והמחלוקת היא בגילה משחשיכה שלא ע"מ להחזיר כלל, או בגילה מבעוד יום ע"מ להחזיר. ועיין גם בחידושי הרמב"ן (נא א ד"ה כיצד) שהוכיח ממתני' דלעיל גבי קופה שטמן בה, דקתני 'נוטל ומחזיר', שמותר אפילו גילה בידיים.

הרמב"ם (שבת ד ד) כתב כעין לשון המשנה "ונתגלו" וקשה להכריע מדבריו אם הוא בדווקא, אבל נראה דגם הוא מודה לכה"פ לדברי המאירי דאם גילהו בידיים ע"מ ליטול מן התבשיל ולהחזיר הכיסוי, מותר.

בשלחן ערוך גם כן העתיק לשון המשנה "ונתגלה" שמותר להחזיר. אבל כתבו הט"ז (ד) והגר"א דה"ה גילה בידיים מותר, והא דכתב נתגלה לאפוקי מבעוד יום דאסור אפילו בנתגלה מאליו. ומשמע בדבריהם שמשחשיכה אפילו גילה שלא ע"מ להחזיר מותר. וכן כתבו להדיא הגר"ז (ח) וערוה"ש (כ) והמשנ"ב (כה). אבל עיין בב"ח (ד ד"ה ואח"כ כתב אבל) שכתב כדבר פשוט שאם גילהו שלא על דעת להחזירו כלל, אפילו משחשיכה, אסור להחזיר דהוי תחילת הטמנה [ומשמע דאסור מדינא]. ולפלא שלא הזכירוהו הפוסקים.

ועיין בגר"ז (ח) ובמשנ"ב (כה) שכתבו שאפילו לכתחילה יכול לגלותו ולחזור ולכסותו, והמ"ב הוכיח כן מהיתר החלפה. ובאמת שדבר זה אינו מפורש בראשונים, שגם מי שהתיר בגילה שלא ע"מ להחזיר, לא כתב שמותר לכתחילה לגלותו, ואפשר היה לומר שכל ההיתר הוא רק בגילה כבר, או שמגלה ע"מ לחזור ולכסותו מיד, וגם היתר ההחלפה הוא בכה"ג שמסיר ע"מ לחזור ולכסות מיד, אבל אין היתר לכתחילה לגלות לזמן מרובה. ואפשר שגם הגר"ז והמ"ב לא התכוונו להתיר לכתחילה אלא לגלותו ע"מ לכסותו מיד. וצ"ת.

החלפת כיסוי[עריכה | עריכת קוד מקור]

מחלוקת ת"ק ורשב"ג[עריכה | עריכת קוד מקור]

הגמרא (שבת נא א) מביאה ברייתא: "ת"ר אע"פ שאמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל, אם רצה להוסיף מוסיף. כיצד הוא עושה רשב"ג אומר נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין או נוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין". וכעין זה מובא גם בתוספתא (שבת ד יב) בלא המילים 'כיצד הוא עושה' לפני דברי רשב"ג.
לפו"ר אם גרסינן 'כיצד הוא עושה' נראה דרשב"ג לא בא לחלוק אלא לפרש דברי ת"ק, אלא שאם כן קצת קשה מאי קאמר בסיפא נוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין, והרי זו לא הוספה אלא מיעוט. ועוד, שבדברי ת"ק משמע שמתיר להוסיף כיסוי ע"ג הכיסוי הקיים ולא בהחלפת הכיסוי.
ובאמת לפי נוסחת התוספתא נראה יותר שרשב"ג פליג על ת"ק. ובזה אפשר לפרש בשני דרכים. א. שת"ק מחמיר ומתיר רק להוסיף כיסוי על גבי כיסוי, ובא רשב"ג ומקל יותר ומתיר אף להחליף. ב. שת"ק מתיר אפילו להוסיף וכ"ש להחליף, ורשב"ג בא להחמיר עליו ולהתיר רק בהחלפה.

שיטות הראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

תוס' (ד"ה כיצד) כתבו בשם ר"י דבאמת גם בברייתא אין לגרוס 'כיצד הוא עושה', לפי שרשב"ג בא לחלוק על ת"ק ולהתיר אף בהחלפה ולא רק בהוספה, וכ"ש להחזיר ליטול ולהחזיר אותו דבר, דלא הוי כ"כ תחילת הטמנה. וכ"כ הרא"ש בשמו.
ובשם רבינו יונה הביא הרא"ש דשפיר גרסינן כיצד הוא עושה, ורשב"ג בא לפרש דברי ת"ק שלא תאמר דשרי דווקא אם כיסהו מבעוד יום בכיסוי שמשמר את החום יפה כגון גלופקרין, אלא אפילו כיסה בסדין בלבד שרי להוסיף, ואף שמסיים גם נוטל את הגלופקרין ומניח הסדינין, זו ואצ"ל זו קתני.
וכן היא גם דעת הרמב"ן בחידושים (נא א ד"ה כיצד), והביאו גם דברי הירושלמי (שבת ד ג) שמבואר בדבריו דאפי' כיסוי כלשהו חשיב כיסוי. ונראה שרצו להביא ראיה לדבריהם מהירושלמי, שגם בדברי ת"ק מפרש הירושלמי דשרי אפילו אם כיסה רק בסדין, ויש לפרש כן גם דברי רשב"ג, ומעתה אין צורך לומר שעיקר דברי רשב"ג באו לחלוק על ת"ק ולהתיר אף החלפה, אלא עיקר החידוש בדבריו מהיתר הסדין, וממילא אפשר שהוא פירושא לדברי ת"ק וכהירושלמי. וכן הביאו גם הרשב"א בחידושים (שבת נא א ד"ה אע"פ) והר"ן בחידושים (שבת נא א ד"ה אע"פ) בשם רבינו יונה.
גם מדברי המאירי (נא א ד"ה כבר ביארנו) משמע קצת שמפרש דרשב"ג בא לפרש דברי ת"ק. אבל עיין בחידושי הריטב"א (נא א ד"ה גיצד) שמביא רק דברי ר"י, ומשמע שמצדד כמותו.

האם הלכה כת"ק או כרשב"ג[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הרא"ש (ד יב) [וכ"כ גם הר"ן והרשב"א בשם ר' יונה] דלפי ר"י שסובר שרשב"ג פליג את"ק, הלכה כת"ק דאינו מותר אלא להוסיף על הכיסוי, אבל להחליף כיסוי אסור. אלא שסיים הרא"ש שלפי"ז מצינן לפרש שהמשנה שהתירה לכסות בנתגלה, הוא דווקא בנתגלה מעצמו, אבל אם גילה בידיים אסור לכסותו, דקיי"ל כת"ק דאינו מותר אלא להוסיף. מבואר בדבריו שהבין בדעת ר"י שת"ק שהתיר רק להוסיף ולא להחליף, אינו מתיר אפילו להחזיר את אותו כיסוי, שכל שהוציאו בידיים, אם מכסה שוב דמי לתחילת הטמנה ואסור, וכ"כ מהרש"א ומהר"ם על התוס' (ד"ה כסהו).
והקשה על זה הבית יוסף (רנז ד ד"ה ודע), שזה היפך דברי ר"י עצמו למעלה (בד"ה כסהו), שכתב שהמשנה איירי אפילו בגילהו בידיים. לכן כתב הב"י בדעת ר"י, דת"ק שהתיר רק להוסיף, אין כוונתו לאסור אלא החלפה של הכיסוי, אבל להחזיר את אותו כיסוי עצמו מותר אפילו גילהו בידיים, וכמו שכתב הוא עצמו על המשנה, ודלא כרא"ש.
והדרישה (ג ד"ה עוד כתב הב"י) כתב לתרץ, שגם הרא"ש פשיטא לו שאפשר לפרש כהב"י [ומדוייק מלשונו 'מצינן לפרש', שמשמע שאפשר גם אחרת], אלא שנמנע מלפרש כן, לפי שאז נצטרך לומר שהמשנה והברייתא הם שלא בדווקא, כלומר גם המשנה שאמרה 'נתגלה' הוא לא בדווקא אלא אפילו גילהו בידיים, וכן גם בברייתא בדברי ת"ק 'שאם בא להוסיף מוסיף' הוא שלא בדווקא אלא ה"ה לגלות ולחזור ולכסות שרי. אך לפי פירוש הרא"ש א"צ בכל זה, אלא גם המשנה היא בדווקא נתגלה מעצמו, וגם הברייתא דווקא להוסיף מותר.
והקרבן נתנאל (ג) כתב בדרך אחרת לתרץ דברי הרא"ש, דודאי פשיטא ליה שאפשר להחזיר הכיסוי שהסיר, ומשנה מפורשת היא לעיל 'וחכמים אומרים נוטל ומחזיר', אלא שיש לחלק בין כשהסיר את הכיסוי על דעת להחזירו, לבין כשהסיר את הכיסוי שלא על דעת להחזירו. הברייתא איירי שמסיר את הכיסוי ע"מ להחזירו [דומיא דמחליף], ובזה ת"ק מודה שמותר אם מחזיר אותו כיסוי, שלא אסר אלא להחליף לכיסוי אחר. אבל המשנה איירי בהסיר הכיסוי שלא ע"מ לכסותו, דומיא דנתגלה מעצמו, וזה ודאי לת"ק דברייתא אסור אפי' בגילה משחשיכה [דודאי חמור הוא ממחליף]. וא"כ זה דלא כמו שפירש ר"י במתני' ששרי להחזיר הכיסוי אף אם גילהו משחשיכה שלא על דעת לכסותו. ולכן כתב הרא"ש שלפירוש ר"י שת"ק פליג ארשב"ג צריך לפרש דמתני' איירי בנתגלה מעצמו, ודלא כמו שפירש ר"י במשנה.
ועיין עוד בב"ח (ד ד"ה ואח"כ כתב אבל) שכתב כדבר פשוט גם בדעת ר"י שאם גילהו שלא על דעת להחזירו כלל, אפילו משחשיכה, אסור להחזיר דהוי תחילת הטמנה, ודלא כהקרבן נתנאל. ומ"מ נראה דלהלכה הקרב"נ סובר שמותר להחזיר אף בשלא היה בדעתו לכך בשעת הסרה, וכסתימת הפוסקים שכתבנו לעיל, שכן לדעת הרא"ש שהלכה כרשב"ג [דלא פליג את"ק] מותר אף להחליף, וא"כ ליכא ראיה לאסור במסיר של ע"מ להחזיר.

קדרה שלא נתבשלה כל צרכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הסמ"ג (לא תעשה סה יג ד ד"ה ופירות) שתבשיל שלא נתבשל כל צרכו, אפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי אסור להוסיף עליו כיסוי בשבת, דבתוספת הכיסוי הוה ליה מבשל, והביאו הבית יוסף, וגם פסק כן להלכה בשלחן ערוך (רנז ד). ולכאורה הוא הדין דאסורה גם החלפה בכיסוי טוב יותר.
ובמגן אברהם (יג) נתקשה היאך מבשל, והרי הכיסוי אינו מוסיף הבל, אלא רק שומר על החום. ולכן כתב דפשוט דאיירי בהטמנה על גבי גחלים קטומים וכדלקמן סעיף ח, באופן שגם לשלחן ערוך מותר, דהשתא הוספת הכיסוי גם מוסיפה חום וגורם להתבשל. ומבואר בדבריו דבטמנה רגילה שלא על גחלים, מותר להוסיף על הכיסוי אף בתבשיל שלא נתבשל כל צרכו.
אבל בספר בית מאיר (רנז) כתב דפשטות לשון המחבר אינו כן, אלא מיירי בכל הטמנה, והטעם לפי שכל שמאריך זמן הרתיחה, התבשיל מתבשל יותר. והביא ראיה לדבריו מרש"י נא. גבי נוטל את הגלופקרין שירא שמא יקדיח תבשילו, אף שהתם אינו מוסיף הבל [ועיין שם עוד, שכתב שבאמת בסמ"ג דברי המג"א נכונים, אבל בדעת הטוש"ע הכרח לפרש כפשוטו]. וגם בספר נהר שלום (ה) חלק על דברי המגן אברהם, וביאר טעם האיסור באופן אחר, שכל מה שהתירו להוסיף על הבישול הוא בנתבשל כ"צ דלא דמי להטמנה חדשה, ואין לנו אלא מה שאמרו ותו לא. אמנם מלשון הסמ"ג משמע שהוא מבשל ממש. ובבאור הלכה (ד"ה גורם), הוסיף שכן גם דעת הגר"א (ב) דלא כהמג"א. ועיין גם באור הגר"א כאן שהפנה לסי' רנג ס"ב מהא דמגיס, וביאר דבריו בספר ברכת אליהו (יז) דכוונתו לגמרא בשבת יח ב, שהקשתה למה ב"ה מתירים לתת צמר ליורה, ניחוש שמא יגיס בה. ומבואר מזה שאף שהוא רותח כבר הוי מבשל, משום שעדיין לא נתבשל כל צרכו, וא"כ ה"ה להכא אף שכבר רותח, מ"מ כשגורם לו להישאר ברתיחתו לאורך זמן, הוי מבשל. וזהו כדברי הבית מאיר הנ"ל. ועיין גם בערוך השלחן (כא) שמסיק דלא כהמג"א וכתב בטעם הדבר, שתוספת הכיסוי אולי יגרום לאיזה בישול.

אסוקי שמעתתא[עריכה | עריכת קוד מקור]

להוסיף על הכיסוי בשבת עוד כיסוי שאינו מוסיף הבל – שרי לכו"ע, אפי' לת"ק דמחמיר מכולם. אלא שאם הוא חולק על רשב"ג [וכגי' התוס'], אפשר שאינו מותר אלא אם כיסה מבעוד יום בכיסוי טוב, אבל לא בכיסוי כלשהו. ובדעת הרמב"ם כתב המ"מ דאסור להוסיף אלא באופן שמחליף וכדלקמן, אבל לא להוסיף עוד כיסוי ע"ג הקודם, דמחזי כתחילת הטמנה, ובב"י חלק עליו.

להוסיף כיסוי בשבת לקדרה שלא נתבשלה כל צרכה - הביא הב"י בשם הסמ"ג דאסור להוסיף עליה, אפילו דבר שאינו מוסיף הבל. לד' המג"א הוא דווקא כשטמונה ע"ג גחלים, הלא"ה אינו מוסיף בישול, אבל לדעת הבית מאיר ונהר שלום אסור גווני וכ"ד המ"ב וערוה"ש.

נתגלה הכיסוי מאליו משחשיכה אם מותר להחזירו – לתנא דמתני' שרי להחזירו, ובברייתא ליכא גילוי מפורש לזה. אבל אין סיבה לומר שיחלקו על זה, ואף לת"ק אליבא דתוס' שהתיר רק להחליף ולא להוסיף, מ"מ כאן אינו מוסיף ושרי.

נתגלה הכיסוי מאליו מבעוד יום אם מותר להחזירו משחשיכה – בעיא דלא איפשטא בירושלמי. ובפשט המשנה לא חילקה מתי נתגלה, ומשמע אפי' נתגלה מבעוד יום שרי להחזירו משחשיכה, וכ"ד תוס' ורא"ש ור' יונה, וכ"פ הב"ח, הביאו המג"א. אבל ד' סמ"ג וסמ"ק וס' התרומה דאסור לכסותו משחשיכה, וכתב הב"י שכן הוא גם דעת הרמב"ם, וכן הכריע בב"י, וכן הכריע המ"ב.

גילה את הכיסוי בידיים משחשיכה שלא ע"מ להחזיר – כ' הב"ח כדבר פשוט דאסור דזהו תחילת הטמנה, וכ"מ דעת הקרב"נ בדעת הרא"ש, ובדעת ר"י כתב שמותר. ובדעת הרמב"ם אין הכרע. אבל מסתימת הב"י ושאר פוסקים משמע שלא חילקו בכך,וס"ל דשרי [להוציא דעת ר"י אליבא דת"ק דברייתא, שלשיטתו המשנה בדווקא נקטה 'נתגלה']. גם מדברי הט"ז והגר"א משמע להתיר כשגילהו משחשיכה בכל גווני [ע' לעיל בדבריהם], והגר"ז כתב להדיא להתירא.

גילה את הכיסוי בידיים משחשיכה על מנת להחזיר – לכאורה לית מאן דפליג בהא דדבר פשוט הוא להיתרא, דאף שבמשנה קתני נתגלה, זהו לאו דווקא לכה"פ כשדעתו להחזיר. וכ"כ המאירי להדיא, וגם ברמב"ם אפשר לפרש כן דלשון 'נתגלה' הוא לאו דווקא, וכ"כ הט"ז והגר"א בד' השו"ע [אלא שהם לא התנו בדעתו להחזיר דווקא]. ובתוס' וברא"ש הוא להדיא להיתרא. וכן הוא ברמב"ן [והביא לזה ראיה ממתני' לעיל גבי קופה שטמן בה שנוטל ומחזיר]. אמנם בדעת ת"ק דברייתא כתבו התוס' דאסור, שלא התיר אלא להוסיף, וכתב הרא"ש דאם הלכה כמותו צ"ל דגם במשנה מה שכתוב 'נתגלה' הוא בדווקא, אבל גילה בידיים אפי' ע"מ להחזיר אסור.

גילה את הכיסוי בידיים מבעוד יום שלא ע"מ להחזיר כלל – אסור להחזיר לכו"ע.

גילה את הכיסוי בידיים מבעוד יום ע"מ להחזירו רק משחשיכה – לרמב"ם, סמ"ג, סמ"ק, תרומה וב"י אסור שהרי לא הותר אלא בנתגלה משחשיכה. ואף לתוס' שהתיר בגילה מבעוד יום, זהו דווקא כשדעתו להחזיר קודם חשיכה ושכח, אבל הסירו ע"מ להחזירו משחשיכה אסור. ולד' הב"ח והדרישה כן היא גם דעת הרא"ש. אבל לדעת הרא"ש [לפי פשט הגירסה שלפנינו] מותר.

גילה את הכיסוי בידיים מבעוד יום ע"מ להחזירו מבעוד יום ושכח – לרמב"ם, סמ"ג, סמ"ק, תרומה וב"י אסור שהרי לא הותר אלא בנתגלה משחשיכה. ולתוס' ורא"ש ור' ירוחם מותר. והב"ח הכריע להקל כדבריהם, ודלא כהב"י. אבל המ"ב הכריע כהשו"ע.

להחליף את הכיסוי משחשיכה בכיסוי פחות טוב – מותר לכו"ע, להוציא ד' ת"ק א"נ דפליג ארשב"ג [וכדעת ר"י]. אמנם אפשר שאינו חולק אלא כשנותן כיסוי טוב יותר, דדמי למטמין לכתחילה.

להחליף את הכיסוי משחשיכה בכיסוי יותר טוב – מותר לכו"ע, להוציא ד' ת"ק א"נ דפליג ארשב"ג [וכדעת ר"י].

גילה את הכיסוי מבעוד יום ע"מ להחליפו משחשיכה – אין התייחסות מפורשת לנידון זה, דאפשר שאף המתירים להחזיר הכיסוי משחשיכה, זהו דווקא אותו כיסוי, דלא מחזי כולי האי כהטמנה. אבל החלפה לא התירו אלא כנוטל משחשיכה. וכן אם הסיר הכיסוי ע"מ להחליפו קודם חשיכה ושכח ולא החליפו, אם שרי ליה להניח משחשיכה כיסוי אחר או שלא התיר תוס' אלא באותו כיסוי עצמו.

נתגלה הכיסוי מאליו מבעוד יום ורוצה להניח כיסוי אחר משחשיכה – גם בזה ליכא גילוי להדיא, ולכא' הדין כנ"ל ואף גרע ממנו.

נתגלה הכיסוי מאליו משחשיכה ורוצה להניח כיסוי אחר – אין גילוי מפורש, אם כי בזה מסתבר יותר להיתרא, שהרי כיון שהיה טמון בער"ש תו לא מחזי כתחילת הטמנה, וגם להחליף התירו, וא"כ ה"ה בנידון זה.