הצגת המקור של הדף "ספק הינוח וודאי הינוח"

== פסיקת ההלכה ==
להלכה פסק ה'''שו"ע''' (חו"מ רס', ט') כדברי הרמב"ם שהמוצא אבידה בדרך הנחה, ואפילו בספק הינוח, אף אם יש סימן אסור ליגע בה שמא ישוב לקחתה או שמטריחו לחפשה בסימנים. ואם נטלה לא יחזיר לשם אלא אם יש סימן יכריז אם אין סימן זכה. אמנם עוד כתב (חו"מ רסב', ג') כשיטת הטור שיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש והאבידה אסורה למוצאה, וצריך להשיבה אפילו לאחר יאש כיוון שנטלה באיסור. ה'''רמ"א''' (חו"מ רס', ט') הביא להלכה את שיטת התוס' כנ"ל שמחלקים לג' מצבי שימור, וכדרך הראשונה בהסבר של 'אם נטל לא יחזיר'.

===ביאור האחרונים את שיטת השו"ע===

הנה שיטתו של השו"ע צ"ב שהרי בסימן רס' פסק כרמב"ם שאם נטל ואין סימן זכה, לעומת זאת בסימן רסב' כתב שאם נטל אבידה באיסור לא זכה. האחרונים עמדו על המדוכה לבאר את פסיקתו- 

ה'''ב"ח''' (חו"מ רס', ד"ה "ומ"ש רבינו בסוף דבריו") כתב לחלק בין מציאות של ספק למציאות של ודאי- בסימ רסב' מדובר בכה"ג שבודאות הבעלים לא התייאש קודם ההגבהה, ולכן לא זכה, ואילו בסימן רס' מדובר על ספק אם התייאשו הבעלים קודם ההגבהה ולכן זכה- שכל עוד אין בעלים ודאי על ממון זה הממון ישאר בחזקת המוחזק בו. 

ה'''ש"ך''' דוחה את החילוק הנ"ל, ואף במצב של ספק ישנו את הדין באיסורא אתא לידיה ואסור. נראה שכוונתו לומר שכל עוד לא התברר למי שייכת האבידה יוכל המוצא להשתמש בה- יש בזה מעין אומדנא בדעת המאבד שמתיר את השימוש בחפץ, ועל כן השימוש מותר טרם נתברר של מי החפץ. נראה שכוונת הש"ך היא שאת המילים 'אם נטל לא יחזיר' יש להבין באופן שאם יש סימן לא יחזיר היינו למקום, ואם אין סימן לא יחזיר היינו לבעלים (ואכן יש מקום לומר שחילוק זה מופיע בדברי הרמב"ם- בתחילת דבריו, כותב 'ואם עבר ונטלו אסור לו להחזירו '''לשם''', ובהמשך דבריו כותב 'זכה בו ואינו חייב להחזירו' ונראה שבזאת הכוונה לבעלים כדעת רש"י).

ה'''סמ"ע''' (חו"מ רס', מב') מחלק בכוונת המוצא בשעת ההגבהה- אם נטלה ע"ל להחיר וטעה ולא ידע שלא יהיה בידו להשיבה לבעליה והדין שלא יגע זכה, ואם נטלה ע"מ לזכות בה הרי זה באיסורא אתא לידיה וחייב להחזיר (כ"כ '''רעק"א''' (בהגהות המובאות על הרמב"ם)). אמנם לא מצינו רמז לחילוק זה בלשון הרמב"ם והשו"ע, וכן צ"ב מסברא מדוע שיהיה תלוי הדין בכוונת המוצא.

'''נתה"מ''' (חו"מ רס', יג') מחלק בין מצב שהבעלים התייאשו קודם ההגבהה- בזה מדבר הרמב"ם שאם נטל זכה, לבין מצב בו הבעלים טרם התייאשו שלא זכה. וביחס לאיסור ליטול את החפץ אף במקרה שהבעלים התייאשו מחדש הנתיבות ע"פ הרמב"ן שהחפץ בהגדרה של קנוי לבעלים ולא רק כאשר האדם הגביה היאוש הועיל (מחדש ע"פ דברי הרמב"ן בהסבר באיסורא אתא לידיה, אמנם מרחיב יותר את הגדרת רשות המאבד שמקום האבידה כרשות המאבד).

[[קטגוריה:אבידה ומציאה]]
[[קטגוריה:בבא מציעא כה:]]
[[קטגוריה:גזילה ואבידה פרק טו]]
[[קטגוריה:חושן משפט סימן רס]]
[[קטגוריה:חושן משפט סימן רסב]]