הצגת המקור של הדף "בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר"

==שיטת ההלכה==
ה'''שלחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x3065 (אורח חיים תרפח ה)] העתיק לשון הרמב"ם מילה במילה, מלבד שתחת המלים 'קורא כמקומו' ברמב"ם, כתב 'קורא במקומו', אבל נראה שאין כוונתו לשינוי מהותי.
<BR/>לכאורה דברי השלחן ערוך סובלים את כל הפירושים שניתן לפרש ברמב"ם, שהם בעצם שלושת הפרושים האפשריים בגמרא. אמנם לפי מה שכתב בב"י ובכ"מ המובאים לעיל, לפרש בדעת הרמב"ם כדעת רש"י, נראה שכוונת מרן לפסוק כרש"י ורוב הראשונים. וכן פירשו '''באר הגולה''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x3065 (מ)], '''מחצית השקל''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x3066 (ז)], ה'''פרי חדש''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x3113 (ב)], ה'''גר"א''' בביאורו [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x3065 (ד"ה בזמן)], '''ערוך השלחן''' (טז), וכן הכריע ה'''משנה ברורה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49628&st=&pgnum=303&hilite= (יב)].

אבל ב'''לבוש''' (ה) כתב להלכה כדברי הרא"ש והראב"ד דהכל תלוי במקום שבו דעתו להיות בליל י"ד ומקצת יומו, וגם בן עיר שהלך לכרך, נקבע דינו בהיותו בכרך בליל י"ד ויומו, לקרוא בט"ו. והסכים לדבריו הרב '''אליה רבה''' (יא) ו'''אליה זוטא''' (ח). 
<BR/>וכתב שם עוד הלבוש, שגם אם חזר לעירו קודם ט"ו קורא בעירו, ומשמע שבזה מצדד כהרא"ש, ודלא כהראב"ד שכתב שצריך לשהות בכרך בט"ו ולקרוא שם, וכן ב'''ט"ז''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x3066 (ו)] ב'''ערוך השלחן''' (טו) הביאו דעת הרא"ש בזה, ולא הזכירו דברי הראב"ד. אבל בדעת הרמב"ם כתב הט"ז שם, שאף שיש לפרשו כהרא"ש, מ"מ לשיטתו חייב להישאר בכרך ולקרוא עמהם, וזהו כהראב"ד.

===האם תלוי בדעתו===
מתוך דברי מרן, שהעתיק לשון הרמב"ם, משמע שאין החיוב תלוי בשהותו בפועל בעיר או בכרך, אלא בדעתו אם להיות שם או לא. 
וב'''אליה רבה''' (יא) כתב שפשוט הוא שרק אם דעתו לחזור ולבסוף נתעכב שלא מרצונו, דינו לקרוא כבני עירו. אך אם דעתו היתה להישאר עד בוקר י"ד, ולבסוף חזר קודם לכן לכרך, קורא בט"ו, דסוף סוף צריך '''גם''' שהות בפועל בעיר. אבל ב'''פרי מגדים''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x3196 (משבצות זהב ו)] חלק על דבריו, וכתב שזוהי דעת רש"י, אבל לרמב"ם ולשו"ע לא תליא כלל במציאותו בפועל אלא רק בדעתו, ואם חזר שלא מרצונו קודם בוקר י"ד לכרך, קורא בכרך בי"ד. וכדבריו משמע ב'''חזון איש''' (אורח חיים קנא ד"ה ומשנתנו). <BR/>
ובשו"ת '''קול גדול''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1256&st=&pgnum=11 (א)] חילק וכתב שלעקור את החיוב בעינן גם דעת וגם מעשה בפועל, אך על מנת להישאר בחיוב מקומו, סגי במחשבה בלבד, כלומר בן כרך שהלך לעיר ודעתו לחזור, אף אם נתעכב דינו ככרך, אך אם נתכוון להישאר ולבסוף חזר, לא נתשנה דינו להיות כבן עיר אלא קורא בט"ו. והרב '''ברכי יוסף''' (תרפח יב) הביא תשובת שלמהר"ם בן חביב, והסכים לדבריו.