הלימוד באתר מוקדש
לעילוי נשמת פרופ' חכם יעקב שוויקה זצ"ל

שבין שאר מפעליו הרבים לריבוי והפצת התורה דרך מיחשוב
עודד, תמך וסייע גם לאתר זה לגדול ולהתפתח.

פרסם כאן או הקדש את הלימוד באתר >>


שואלין ודורשין בהלכות החג

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקורות
משנה:פסחים ו.
בבלי:מגילה ד. לב.-לב:
שולחן ערוך:טור ושו"ע אורח חיים תכ"ט ס"א

"שואלין ודורשין בהלכות החג" הוא תקנה שייסד משה רבנו, המחייבת לשאול ולדרוש בענייני החג. בתלמוד ובראשונים קיימת מחלוקת על זמן קיום התקנה, והאם היא מדאורייתא או מרבנן.

יסוד הדין והגדרתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

תקנת הדין הוא מן התורה, כפי שמתואר בפסוקים (ט, ב-ו) "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו... ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשת הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא".

בגמרא (פסחים ו.) מבואר שמפסוקים אלו לומדים את דין 'שואלין ודורשין'. לדעת תנא קמא יש לקיים הדין שלשים יום קודם, שכן משה רבנו עמד ולימד את בני ישראל בפסח ראשון על פסח שני, שלשים יום קודם החג, ואילו רשב"ג סובר שיש לקיים שתי שבתות קודם: "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ר' שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות מאי טעמא דתנא קמא שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני שנאמר 'ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו' וכתיב 'ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם'". וכן איתא במגילה (ד., ל"ב.): "משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג".

עוד איתא בגמרא (עבודה זרה, ה:), "ג' ימים אסור לשאת ולתת עמהם וכו'. ומי בעינן כולי האי? והתנן: בארבעה פרקים בשנה, המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט, ואלו הן: עיו"ט האחרון של חג, עיו"ט הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ר"ה, וכדברי ר' יוסי הגלילי – אף ערב יוה"כ בגליל! התם דלאכילה סגיא בחד יומא, הכא דלהקרבה בעינן תלתא יומי. ולהקרבה סגי בתלתא יומי? והתניא: שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, רשב"ג אומר: שתי שבתות! אנן דשכיחי מומין דפסלי אפילו בדוקין שבעין – בעינן תלתין יומין, אינהו דמחוסר אבר אית להו – בתלתא יומי סגי…"

לעומת התלמוד בבלי, בתלמוד ירושלמי (פסחים פ"א, ה"א) מובא נוסח שונה: "שואלין בהלכות פסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג. בבית וועד שואלין קודם לשלשים יום. רשב"ג אומר שתי שבתות."

הרמב"ם (הלכות תפילה, י"ג, ח) להלכה פסק שדין של 'שלשים יום קודם החג' הוא תקף רק בנוגע לחובת ביעור 'המפרש לים והיוצא בשיירה', ש'שלשים יום קודם החג' הוא תאריך תקף לחובת בדיקת חמץ, ובנוגע לדין 'שואלין ודורשין' פסק לפי הגמרא במגילה, ששואלין ודורשין בפסח עצמו: "ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראין בכל מועד ענינו ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד".

מחלוקת הראשונים בדין שאילה ודרישה שלשים יום קודם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הראשונים הסוברים שאין להקדים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרשב"א (מגילה ד. ל.) והריטב"א (מגילה ד.) והמאירי (פסחים ו. ד"ה 'הא') והר"ן (על הרי"ף שם ד"ה 'העושה'; מגילה ד. ד"ה 'פורים') ביארו שכאשר שני תלמידים שואלין בזמן זה, יש להקדים ולענות לתלמיד השואל בהלכות פסח ונקרא 'שואל כעניין'[1]. הרשב"א (מגילה ד., ל.) אמנם לא הזכיר שיש להקדים ולענות לשואל בהלכות הפסח, אך מבאר שנחשב כ'שואל לעניין'. אך יש לציין את דברי הביאור הלכה (סי' תכ"ט, ד"ה 'שואלין') שסובר שכך גם דעת הרשב"א במגילה (ל.).}}, אך אינם מחייבים על הרב לדרוש הלכות אלו אלא בפסח עצמו, כדברי הגמרא (מגילה ד., לב.) "משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשים בענינו של יום, הלכות פסח בפסח כו'", ולומדים מכך שהחיוב לדרוש חל בפסח עצמו בלבד.

וכן לומדים מהמשנה (מגילה לא.) הלומדת מהפסוק (ויקרא כד מד) "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל", שמצותן שיהו קורין כלא חד ואחד בזמנו. וכן מבואר בגמרא (שם, לב.) 'תנו רבנן משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשים בענינו של יום פסח בפסח כו'".

הרשב"א (מגילה ל.) מדייק מלשון הברייתא (שם כ"ט:) "שואלין בהלכות הפסח כו'", בהעדר המילה 'דורשין', שבשלשים יום קודם הפסח החיוב הוא רק להקדים את השואל בענייני הפסח. ואילו מכך שבסוף המסכת (שם, לב.) מובא "משה תיקן להם לישראל כו'", שם נקטו 'דורשין', משום שביום טוב עצמו יש חיוב לדרוש. הביאור הלכה ציין שאף גירסת הרי"ף (פסחים ו.) "שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום כו'."

הראשונים הסוברים שיש להקדים[עריכה | עריכת קוד מקור]

לעומתם יש ראשונים החולקים עליהם, וסוברים שדין זה חל שלשים יום קודם ולא רק להקדים לשואל כעניין:

הב"ח (סי' תכ"ט, ס"א) משיג על שיטת הרשב"א (שם) והר"ן (שם), שלפי שיטתם נמצא שאין מקיימים את עיקר תקנת משה רבנו, לדרוש בחג עצמו, שהרי נוהגים לדרוש רק בשבת הגדול. עוד הקשה מדברי רבא בסנהדרין (י"ב:) שם מבואר שמתחילים לדורש בהלכות הפסח מפורים[2], שהם שלשים יום קודם פסח, ולמדים מכך שדורשים ממש[3]. וכן מבואר בגמרא (בכורות נח.) שבפורים עצמו דורשים, שאז מתחילים השלשים יום קודם הפסח.

אמנם גם לשיטת הראשונים שסוברים שיש חיוב לדרוש ממש בהלכות הפסח, הקשו האחרונים מהגמרא (מגילה ד. לב.) "משה תיקן להן לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג". האחרונים למדים מכך שמשמע שדורשים בפסח עצמו ולא קודם לכן. ועוד מקשים, מהמשנה (שם, לא.) "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל" (ויקרא כג מד), שמצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו, ומשמע שלא קודם אלא בחג עצמו.

כמה אחרונים יישבו קושיות אלו בכמה אופנים:

  • הבית יוסף (סי' תכ"ט ס"א ד"ה 'תניא') מתרץ ש'הלכות פסח בפסח' - הכוונה לדרוש בפסח עמו בטעמים שבעבורם נצטווינו בחג הפסח, וכן בהלכות האסור והמותר ביום טוב, וראיה לדבר מהגמרא (מגילה ד. ל.) ששואלים הלכות פסח בפסל הלכות עצרת בעצרת כו', ומשמע שדורשים באותו עניין, והרי בעצרת אין עניינים אחרים מלבד הלכות אלו, אלא בהכרח שהכוונה לדרוש בטעמי מצות חג הפסח ועצרת, ודיני האסור והמותר בהם. אך בשאר ההלכות שצריך לעסוק בהם בערב פסח כגון אפיית מצות וביעור חמץ ושאר עניינים שחייבים לעשותם קודם הפסח, שואלים ודורשים בהם שלשים יום קודם הפסח כדי שתהיה שהות מרובה לעסוק בהם, שאם לא כן, אין תועלת לדורשם בחג עצמו. אמנם בעצרת שאין הרבה פרטי דינים, די בכך שידרוש בעצרת עצמה, ובסוכות יום או יומיים קודם החד, ואף לטרחת סוכה ולולב די בזה.
    • הפרי חדש (סי' תכ"ט ס"א) הקשה על תירוץ הבית יוסף שהרי אין כוונת הגמרא (פסחים ו.) שלשים יום קודם פסח דווקא, אלא אף עצרת וסוכות, כפי שפירש רש"י (סוכה ט. ד"ה 'בית שמאי') שכתב בענין סוכה ישנה: "כיון דשואלין בהלכות החד קודם לחג שלשים יום כו", ולומד מכך שאף בעצרת ובחג יש חיוב לדרוש שלשים יום לפניהם.
    • הב"ח (סי' תכט ס"א) אף כתב בשם הרקח (סי' תמד) שגם בעצרת ובחד דורשים שלשים יום לפניהם. וכן המהרש"א (סוכה, ט., בפירש"י שם) מוכיח מהגמרא שם שלא כדעת הבית יוסף, וביאר שהחיוב לדרוש קודם סוכות שלשים יום נלמד בדרשה מדין שלשים יום קודם הפסח. להלכה, המשנה ברורה (סח' תכ"ט סק"א) הביא את שתי הדעות.
  • הב"ח והבית יוסף (שם) ביארו שהציווי שיהו קורים כל אחד ואחד בזמנו, אין הכוונה 'בזמנו' ממש, אלא ללמד שאף מי שכבר למד הלכות אלו פעמים רבות חייב לדרוש שוב בהלכות כל מועד ומועד בזמנו ובפסח זמנו הוא שלשים יום קודם החג כדי שתהא שהות לכולם למצוא קרבן פסח ללא מום[4]. ואף שבזמננו אין קרבן, כיוון שבזמן המקדש תיקנו לדרוש שלשים יום קודם הפסח מטעם זה, תקנה לא זזה ממקומה, כדברי התוספות (שם ד"ה 'והתנן') "ואע"פ שגם עתה שאין קרבן שואלין בהלכות הפסח קודם ל' יום מ"מ עיקר התקנה על הקרבן נתקנה כדאמר טעמא בפ"ק דפסחים (דף ו:) שהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני".

וכן פירש הפרי חדש (סי' תכ"ט ס"א) שאין כוונת הגמרא במגילה שדורשים בפסח עצמו דווקא, אלא ללמדנו שדורשים בהלכות פפסח ב'זמן פסח', אך לא נתבאר מהו הזמן המדויק של קיום הדין. ולומד זאת מהגמרא (פסחים ו.) ששלשים יום קודם הפסח נחשב זמן פסח.

  • החק יעקב (שם) יישב על פי הירושלמי (פסחים פ"א ה"א) ש'שואלין ודורשין בהלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג, וועד שואלין קודם לשלשים יום', היינו שבבית ועד (בית מדרש) שואלין ודורשין שלשים יום קודם. כפי שמובא בתוספתא (מגילה פ"ג ה"ב) וכן פי' הפני משה (ם"א ה"א ד"ה שואלין)

להלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

להלכה פסקו הטור והשלחן ערוך (סי' תכ"ט ס"א) ששואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום'. והחק יעקב (שם, סק"א) סיאר שהפוסקים לא נקטו לשון חיוב משום שהולכים כשיטת הרשב"א והר"ן שכוונת הגמרא בפסחים שם היינו להקדים לתלמיד ה'שואל כעניין', אך אין חיוב למעשה.

האם החיוב מדאורייתא או מרבנן[עריכה | עריכת קוד מקור]

בבבלי (פסחים ו ב) מצינו שהחיוב לדרוש בהלכות החג הוא מתקנת משה רבנו, והנה בקרב הראשונים נחלקו האם דין זה מדאורייתא או מרבנן:

  • הרמב"ן (השגות לספר המצות, סוף שורש שני) סובר שכל תקנותיו של משה רבנו הן מדרבנן, וכן תקנה זו שמשה רבנו תיקן לישראל. וכן דעת הלבוש (סי' תכ"ט ס"א) שאינה מדאורייתא אלא מרבנן, ונתנו חכמים סמך מהפסוק. וכן פסק בשולחן ערוך הרב (שם).
  • הפרי מגדים (א"א שם סק"א) הביא בשם המראש"א (סוכה ט. על פרש"י ד"ה ג"ש) שדין שואלין ודורשין הוא מצוה וחוב גמור, אף בזמננו שאין קרבנות - תקנה לא זזה ממקומה, על פי התוספות (ע"ז, ה:, תוד"ה "והתנן"). וכן כתב הבגדי ישע (שם).

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ^ על-פי אבות (פרק ה', משנה ז'): "'שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם, חכם וכו' שואל כעניין ומשיב כהלכה". הט"ז (אורח חיים, סי' תכ"ט, סעיף ק"א) מציין שיש בכך נפק"מ לדיני ממונות, לדין שאלה בבעלים, שכן מחויב לענות לשאלותיהם בהלכות הפסח ונחשב כ'מושאל' ומשועבד להם באותו זמן, כדברי הגמרא (בבא-מציעא, צ"ז.).
  2. ^ אמנם נחלקו האחרונים אודות החיוב בפורים עצמו או ממחרת הפורים, ראו להלן ב----.
  3. ^ ועיינו בהרחבה בסוגיה שם. רבא סובר שאף אם עיברו את השנה בל' באדר בטל העיבור, משום ששואלים ודורשים בהלכות הפסח שלשים יום קודם החג, ואם יבואו שלוחי בית דין לעבר את השנה לא יאמינו להם ויבואו לזלזל בחמץ בפסח כיון שכבר נדחה להם. ועיינו ברש"י והמאירי (סנהדרין י"ב:).
  4. ^ אף שמספיק בארבעה ימים לביקור מומין, כמבואר בגמרא (פסחים צו., ערכין יג:), המהרש"ל (בב"ח שם) מבאר שתיקנו כדי שיוכלו להשתדל ביותר למצוא קרבן נקי לגמרי מכל מום, כמבואר בגמרא (ע"ז ה:) שאצל ישראל צריך שלשים יום לפי שמצויים מומים שאפילו בדוקים שבעין נפסל. הב"ח הוסיף שאין הכוונה 'הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת' כו' - בפסח עצמו ובעצרת עצמה, אלא סמוך לפסח וסמוך לעצרת, על-פי דברי הגמרא (ר"ה, טז:) "חייב אדם לטהר עצמו ברגל", ואין הכוונה ברגל עצמו אלא ערב הרגל. ולומדים מכך לדין שואלין ודורשין בהלכות הפסח כו'.