הבדלים בין גרסאות בדף "כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה"

אין תקציר עריכה
שורה 41: שורה 41:
ה'''רמב"ן''' במלחמות (ט א) חלק על בעה"מ וכתב שמה שאסר רב אסי להרצות מעות כנגד הנר, אין לדייק מזה שתשמיש מצוה מותר, אלא רבותא קאמר, שאפילו תשמיש עראי כמו הרצאת מעות שאינו דורש אלא עיון קל אסור, וכל שכן תשמיש אחר אפילו של מצוה וקדושה. וגם שמואל לא חלק אלא על הרצאת מעות לפי שאינו תשמיש גמור אלא הנאה בלבד, אבל שאר תשמישים גם הוא מודה דאסור. ובטעם הדבר ביאר, שאף שאין קדושה בנרות עצמן כתפילין וספרי תורה אלא דינם כשאר [[תשמישי מצוה הנזרקין]], מ"מ בשעת קיום המצוה עצמה נוהגים בהם קדושה שלא יהיו מצוות בזויות עליו, ולכן אסורים אף בתשמישי חול. ומטעם זה שנאסרו בשעת מצותן, אסור לו אף לכבותן ולהשתמש בשמן, לפי שכבר הוקצו למצווה, וכיון שהקצהו מדעתו, נאסרו בכל תשמישין שבעולם<ref>נראה שכוונתו בתוך חצי שעה של מצות הדלקה, שהרי לאחר חצי שעה דעת הרי"ף שמותר לכבות הנרות ולהשתמש בהן.</ref>.   
ה'''רמב"ן''' במלחמות (ט א) חלק על בעה"מ וכתב שמה שאסר רב אסי להרצות מעות כנגד הנר, אין לדייק מזה שתשמיש מצוה מותר, אלא רבותא קאמר, שאפילו תשמיש עראי כמו הרצאת מעות שאינו דורש אלא עיון קל אסור, וכל שכן תשמיש אחר אפילו של מצוה וקדושה. וגם שמואל לא חלק אלא על הרצאת מעות לפי שאינו תשמיש גמור אלא הנאה בלבד, אבל שאר תשמישים גם הוא מודה דאסור. ובטעם הדבר ביאר, שאף שאין קדושה בנרות עצמן כתפילין וספרי תורה אלא דינם כשאר [[תשמישי מצוה הנזרקין]], מ"מ בשעת קיום המצוה עצמה נוהגים בהם קדושה שלא יהיו מצוות בזויות עליו, ולכן אסורים אף בתשמישי חול. ומטעם זה שנאסרו בשעת מצותן, אסור לו אף לכבותן ולהשתמש בשמן, לפי שכבר הוקצו למצווה, וכיון שהקצהו מדעתו, נאסרו בכל תשמישין שבעולם<ref>נראה שכוונתו בתוך חצי שעה של מצות הדלקה, שהרי לאחר חצי שעה דעת הרי"ף שמותר לכבות הנרות ולהשתמש בהן.</ref>.   
והוסיף הרמב"ן שכל זה מסכים גם עם הגמרא לעיל שאמרה 'אסור להשתמש לאורה' דלא פליגי הגמרות אהדדי. ואף אם נאמר דפליגי כדברי בעה"מ הלכה כרב שאסור להשתמש לאורה כל תשמישים. שהלכה כרב לעומת רב אסי. ועוד, שאם היינו מתירים תשמשים של מצוה, הרי שוב יש חשש שמא יטה בשבת, ואמאי מותר להדליק בשמנים ופתילות גרועים, אלא ודאי שכל תשמשישין אסורים.
והוסיף הרמב"ן שכל זה מסכים גם עם הגמרא לעיל שאמרה 'אסור להשתמש לאורה' דלא פליגי הגמרות אהדדי. ואף אם נאמר דפליגי כדברי בעה"מ הלכה כרב שאסור להשתמש לאורה כל תשמישים. שהלכה כרב לעומת רב אסי. ועוד, שאם היינו מתירים תשמשים של מצוה, הרי שוב יש חשש שמא יטה בשבת, ואמאי מותר להדליק בשמנים ופתילות גרועים, אלא ודאי שכל תשמשישין אסורים.
גם בחידושי ה'''רמב"ן''' (כא ב ד"ה ודאמרינן) כתב דברים דומים, שכל שימוש בשעת המצוה אפילו לצורך מצוה אחרת חשיב ביזוי לאותה מצוה, דמיחזי כאילו לא חשיב ליה הך מצוה שעושה מצוה אחרת, ואף מה ש[[התירו להדליק מנר לנר]], הוא מפני שזוהי אותה מצוה ממש ומין במינו לא בטל, אבל שאר מצוות נראות כמבטלות זו את זו. והביא גם מדברי הירושלמי להוכיח שכל התשמישים אסורים, שאם נתיר באיזה תשמיש, הרי שוב יש חשש דלמא אתי לאטויי בשבת.  
גם בחידושי ה'''רמב"ן''' (כא ב ד"ה ודאמרינן) כתב דברים דומים, שכל שימוש בשעת המצוה אפילו לצורך מצוה אחרת חשיב ביזוי לאותה מצוה, דמיחזי כאילו לא חשיב ליה הך מצוה שעושה מצוה אחרת, ואף מה ש[[התירו להדליק מנר לנר]], הוא מפני שזוהי אותה מצוה ממש ומין במינו לא בטל, אבל שאר מצוות נראות כמבטלות זו את זו.  
<BR/>גם ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ט א ד"ה הלכות ובחידושים כא א ד"ה קסבר) כתב שהאיסור להשתמש לאורה הוא בכל התשמישין, ומטעם שתיקנו נר חנוכה להיות דינו כמנורה שבבית המקדש, שאין משתמשים בה כלל, ועוד שאם היה מותר להתשמש תשמישי מצוה, שוב יש חשש שמא יטה, אלא ודאי כל תשמישין אסורים. וכן גם דעת רב אסי, ולא אמר הרצאת מעות אלא לרבותא כנ"ל.  
<BR/>גם ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ט א ד"ה הלכות ובחידושים כא א ד"ה קסבר) כתב שהאיסור להשתמש לאורה הוא בכל התשמישין, ומטעם שתיקנו נר חנוכה להיות דינו כמנורה שבבית המקדש, שאין משתמשים בה כלל, ועוד שאם היה מותר להתשמש תשמישי מצוה, שוב יש חשש שמא יטה, אלא ודאי כל תשמישין אסורים. וכן גם דעת רב אסי, ולא אמר הרצאת מעות אלא לרבותא כנ"ל.  
==== ראית הרמב"ן מן הירושלמי ====
בתוך דבריו, הביא הרמב"ן ראיה מדברי ה'''ירושלמי''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40741&st=&pgnum=33 (שבת ב א)] להוכיח שכל התשמישים אסורים, ששם מובא שהקשה רב תחליפא לרב חסדא איך הוא אומר שפתילות ושמנים האסורים בשבת אסורים גם בחנוכה, והרי הוא עצמו לימד שבשבת של חנוכה אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה, ואם כן ליכא חשש שמא יבוא להטות, שהרי שאסור להשתמש לאורה.
<BR/>כלומר, הרמב"ן מפרש דברי הירושלמי, שרב תחליפא מקשה על רב חסדא כשיטתו בבבלי (שאינה מבוארת בירושלמי) שבשבת חנוכה צריך להדליק בפתילות ושמנים טובים, לפי שמותר להשתמש לאורה, ועל זה מקשה לו מהרצאת מעות.
אמנם ב'''פני משה''' על הירושלמי הסביר באופן אחר את הגמרא, וב'''מראה הפנים''' (ד"ה ולא כן) הרחיב לבאר שאי אפשר לפרש את הירושלמי כדברי הרמב"ן, שהרי מהלך הירושלמי שם הוא להוכיח לגבי פתילות ושמנים האסורים לנר שבת, שאין הטעם מפני החשש שמא יבוא להוציא את הפתילה, אלא מפני החשש שמא לא תדלק הפתילה יפה. ור' תחליפא בשאלתו לרב חסדא רצה להוכיח זאת, ואילו לפי דברי הרמב"ן אין לזה זכר מדבריו, ומה הקשר בין מהלך הירושלמי לגבי נר שבת לבין דעת רב חסדא לענין נר חנוכה שחל בשבת.
ועוד, שלפי הרמב"ן שמפרש 'לראות מטבע לאור הנר' הכוונה להרצות מעות, מהו ענין לשבת חנוכה, שאסור בה למנות מעות? ואם כוונתו לחנוכה עצמו בלא שבת, אם כן זו קושיה על דברי רב חסדא עצמו שמותר להשתמש לאורה, ואינו ענין לשבת חנוכה. וגם אין דרך הש"ס להקשות על סברת אמורא מבלי להזכיר דעתו (ומוזכרת רק בבבלי).


== הערות שוליים ==
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}