10,107
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "קבלת שבת בטעות"
←קבלת שבת בטעות בהדלקת נרות
| שורה 36: | שורה 36: | ||
==קבלת שבת בטעות בהדלקת נרות== | ==קבלת שבת בטעות בהדלקת נרות== | ||
כתוב | כתוב ב'''תשובות הגאונים''' (ליק נ / אופק קע פה / שערי תשובה קט) על ציבור שהדליקו נרות ביום המעונן ולא הספיקו להתפלל ונתפזרו העבים וזרחה החמה שמותר להדליק את הנרות שכבו ולעשות שאר מלאכות עד שקיעת החמה, שאין הנרות אוסרין את השבת ולא מתירין. | ||
משמע בדבריהם שאם היתה הדלקת הנרות קובעת לענין קבלת שבת, היה אסור להם להדליקן אם כבו, או לעשות כל מלאכה אחרת, אף שקיבלו את השבת בטעות, והיינו כשיטת רש"י ודעימיה, אלא שהם ס"ל דקבלת שבת אינה חלה בהדלקת הנר, ולכן לא נאסרו. | <br/>משמע בדבריהם שאם היתה הדלקת הנרות קובעת לענין קבלת שבת, היה אסור להם להדליקן אם כבו, או לעשות כל מלאכה אחרת, אף שקיבלו את השבת בטעות, והיינו כשיטת רש"י ודעימיה, אלא שהם ס"ל דקבלת שבת אינה חלה בהדלקת הנר, ולכן לא נאסרו. | ||
וב'''אור זרוע''' (ערב שבת טז) הביא מ'''רב שרירא גאון''' בשם ספר המקצועות מעשה אחר, וכן הביאוהו ה'''מרדכי''' (שבת רצז) ו'''שבלי הלקט''' (נט), שהציבור לא הספיקו להתפלל מנחה, וסברו שחשיכה והדליקו נרות, ואח"כ נתפזרו העבים עד שלא התפללו ערבית, ועדיין היה שהות ביום ורצו להדליק את הנרות שכבו. והשיבו להם רבותיהם, שאותם שהדליקו הנרות אסורים במלאכה, שקיבלו עליהם בהדלקת הנר, ושאר אנשי הבית מותרים בכל מלבד אותו הנר שהודלק לשם שבת [ובמרדכי שם ליתא חילוק זה בין נר של שבת לשאר נרות]. | |||
האור זרוע אחר שהביא מעשה זה, כתב 'הרי אתה רואה שאע"פ שבטעות קיבלו עליהם את השבת, אפ"ה אסורים במלאכה', וכראיה לשיטת רש"י, וכן משמע בשבלי הלקט שלמד מזה לאיסורא. אבל המרדכי שם למד מזה להיפך, שקבלת שבת בטעות לא הויא קבלה ומותרים במלאכה. | האור זרוע אחר שהביא מעשה זה, כתב 'הרי אתה רואה שאע"פ שבטעות קיבלו עליהם את השבת, אפ"ה אסורים במלאכה', וכראיה לשיטת רש"י, וכן משמע בשבלי הלקט שלמד מזה לאיסורא. אבל המרדכי שם למד מזה להיפך, שקבלת שבת בטעות לא הויא קבלה ומותרים במלאכה. | ||
ולכאורה יש לדחות ראיית האו"ז, דגם רש"י לא אמר שנאסרו במלאכה אלא משום שאינם צריכים לחזור ולהתפלל מפני הטורח, וכיון שמחשיבין להם את תפילתם, ממילא חל עליהם גם איסור מלאכה. אבל הכא אין ענין של טורח בהדלקת נרות, וא"כ יש להתיר להם מלאכה, כיון שאפשר להטריחם להדליק שוב. | ולכאורה יש לדחות ראיית האו"ז, דגם רש"י לא אמר שנאסרו במלאכה אלא משום שאינם צריכים לחזור ולהתפלל מפני הטורח, וכיון שמחשיבין להם את תפילתם, ממילא חל עליהם גם איסור מלאכה. אבל הכא אין ענין של טורח בהדלקת נרות, וא"כ יש להתיר להם מלאכה, כיון שאפשר להטריחם להדליק שוב. | ||
אלא ע"כ צ"ל דהכא ס"ל דאפילו יחיד חל עליו שבת בהדלקה בטעות, דשאני הדלקת נרות שהוא מעשה וכמו שכתב הב"י (רסג ד"ה גרסינן) בביאור דברי המרדכי שקבלת שבת שע"י מעשה, דהיינו הדלקת הנר, עדיפא מקבלת שבת דתפילה, שאינה אוסרת. ה"נ י"ל לרש"י שתפילה אוסרת רק מפני הטורח לפי שאין בה מעשה, אבל הדלקה שיש בה מעשה אוסרת לא משום טורח. | אלא ע"כ צ"ל דהכא ס"ל דאפילו יחיד חל עליו שבת בהדלקה בטעות, דשאני הדלקת נרות שהוא מעשה וכמו שכתב הב"י (רסג ד"ה גרסינן) בביאור דברי המרדכי שקבלת שבת שע"י מעשה, דהיינו הדלקת הנר, עדיפא מקבלת שבת דתפילה, שאינה אוסרת. ה"נ י"ל לרש"י שתפילה אוסרת רק מפני הטורח לפי שאין בה מעשה, אבל הדלקה שיש בה מעשה אוסרת לא משום טורח. | ||
ולאו"ז ושבה"ל צ"ל דתפילה חשיב כמעשה ולכן אסורים במלאכה כאותם שהדליקו את הנרות. ואף שרק מפני הטורח לא הטריחום לחזור, מ"מ אחר שהתפללו נחשב להם מעשה קבלה ואוסרים כהדלקת נרות. | ולאו"ז ושבה"ל צ"ל דתפילה חשיב כמעשה ולכן אסורים במלאכה כאותם שהדליקו את הנרות. ואף שרק מפני הטורח לא הטריחום לחזור, מ"מ אחר שהתפללו נחשב להם מעשה קבלה ואוסרים כהדלקת נרות. | ||
אבל עדיין תמוה, שהרי יחיד שאעה והתפלל ערבית לכו"ע מותר במלאכה, ולגבי הדלקה הסכימו שאסור. ובשלמא אי נאמר כהב"י ניחא, אבל לשבה"ל קשיא. | אבל עדיין תמוה, שהרי יחיד שאעה והתפלל ערבית לכו"ע מותר במלאכה, ולגבי הדלקה הסכימו שאסור. ובשלמא אי נאמר כהב"י ניחא, אבל לשבה"ל קשיא. | ||
עוד תמה הב"י על דברי שבה"ל, דאמאי לא יהיו מותרים שאר אנשי הבית שלא הדליקו, לגעת בנר שהודלק לשם שבת. | עוד תמה הב"י על דברי שבה"ל, דאמאי לא יהיו מותרים שאר אנשי הבית שלא הדליקו, לגעת בנר שהודלק לשם שבת. | ||
כתב בשבה"ל (נט) דקבלת שבת תליא בדעת האדם, ומיהו זהו דווקא כשקיבל מרצונו ובידיעתו שלא בטעות, אך אם קיבל ביום המעונן ונודע שהוא עדיין יום, לא נאסר במלאכה | כתב בשבה"ל (נט) דקבלת שבת תליא בדעת האדם, ומיהו זהו דווקא כשקיבל מרצונו ובידיעתו שלא בטעות, אך אם קיבל ביום המעונן ונודע שהוא עדיין יום, לא נאסר במלאכה | ||