12
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "דבר שנאסר במניין"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 2: | שורה 2: | ||
=מבוא-הסבר המושג= | =מבוא-הסבר המושג= | ||
לאורך שנות קיומו של העם היהודי ראו לנכון חכמים שבכל דור ודור לתקן תקנות ולגזור גזרות להוסיף על הדברים האסורים מן התורה. התורה נתנה סמכות לחכמים לאסור דברים כפי ראות עינהם (דברים יז) בכל דור ודור ובכל זמן וזמן לפי האתגרים והמצב הנתון לפניהם. אך אם חכמים ראו לנכון לגזור גזרה מטעם כלשהוא ולאחר זמן כבר לא קיים אותו טעם האם בטלה הגזרה? בדיוק בשאלה זו דנה הסוגיה להלן וזהו פירוש הביטוי דבר שנאסר במניין חכמים ועכשיו הטעם בטל צריך שיתכנסו חכמים מחדש כדי להתירו. | לאורך שנות קיומו של העם היהודי ראו לנכון חכמים שבכל דור ודור לתקן תקנות ולגזור גזרות להוסיף על הדברים האסורים מן התורה. התורה נתנה סמכות לחכמים לאסור דברים כפי ראות עינהם ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%96/%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%93 דברים יז]) בכל דור ודור ובכל זמן וזמן לפי האתגרים והמצב הנתון לפניהם. אך אם חכמים ראו לנכון לגזור גזרה מטעם כלשהוא ולאחר זמן כבר לא קיים אותו טעם האם בטלה הגזרה? בדיוק בשאלה זו דנה הסוגיה להלן וזהו פירוש הביטוי דבר שנאסר במניין חכמים ועכשיו הטעם בטל צריך שיתכנסו חכמים מחדש כדי להתירו. | ||
=מקור הסוגיה= | =מקור הסוגיה= | ||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
הגמרא לומדת דין זה משני פסוקים: הפסוק הראשון הוא: "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" (דברים ה כו) הגמרא דורשת את הפסוק שהוא בא להתיר את הבעלים לחזור לחיות עם נשותיהם לאחר מעמד הר סיני שבו נאסרו לבוא על אישה. ומכאן הגמרא מוכיחה שלמרות שבטל טעם האיסור שהרי כל הטעם להפרשה מאישה היה בשביל מעמד הר סיני ועכשיו שנגמר המעמד היו צריכים לחזור לנשותיהם ואף על פי כן אלוקים ציוה ציווי מחודש לחזור לנשים. מכאן רואים שלמרות שבטל הטעם צריך כינוס מחודש כדי להתיר. | הגמרא לומדת דין זה משני פסוקים: הפסוק הראשון הוא: "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94/%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%93 דברים ה כו]) הגמרא דורשת את הפסוק שהוא בא להתיר את הבעלים לחזור לחיות עם נשותיהם לאחר מעמד הר סיני שבו נאסרו לבוא על אישה. ומכאן הגמרא מוכיחה שלמרות שבטל טעם האיסור שהרי כל הטעם להפרשה מאישה היה בשביל מעמד הר סיני ועכשיו שנגמר המעמד היו צריכים לחזור לנשותיהם ואף על פי כן אלוקים ציוה ציווי מחודש לחזור לנשים. מכאן רואים שלמרות שבטל הטעם צריך כינוס מחודש כדי להתיר. | ||
הפסוק השני הוא: "במשך היבל המה יעלו בהר" (שמות יט יג) רש"י מסביר שהכונה היא כאשר יפסיקו קולות השופרות בסוף מעמעד הר סיני יהיה מותר לעלות להר. הגמרא לומדת מכאן שלמרות שיכולתי להבין שכל מטרת איסור העלייה בהר זה בגלל המעמד וכאשר יגמר המעמד יהיה מותר לעלות אף על פי כן נצרכת התורה לתת היתר עלייה בפירוש- מכאן מוכיחה הגמרא שכל דבר שנאסר צריך היגד מפורש להתירו. | הפסוק השני הוא: "במשך היבל המה יעלו בהר" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%98/%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%93 שמות יט יג]) רש"י מסביר שהכונה היא כאשר יפסיקו קולות השופרות בסוף מעמעד הר סיני יהיה מותר לעלות להר. הגמרא לומדת מכאן שלמרות שיכולתי להבין שכל מטרת איסור העלייה בהר זה בגלל המעמד וכאשר יגמר המעמד יהיה מותר לעלות אף על פי כן נצרכת התורה לתת היתר עלייה בפירוש- מכאן מוכיחה הגמרא שכל דבר שנאסר צריך היגד מפורש להתירו. | ||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
בהסבר היחס בין שני המקורות הנ"ל נחלקו הראשונים במסגרת מחלוקתם הכללית בדין דבר שנאסר במנין. | בהסבר היחס בין שני המקורות הנ"ל נחלקו הראשונים במסגרת מחלוקתם הכללית בדין דבר שנאסר במנין. | ||
==דעת הרמב"ם== | ==דעת הרמב"ם== | ||
הרמב"ם | '''הרמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם_הלכות_ממרים_ב|ממרים ב ב}} פוסק שכל גזרה שגזרו חכמים לא ניתן לבטלה גם אם בטל הטעם אלא אם כן יתכנסו חכמים גדולים בחכמה ובמנין.על פי פסק זה ניתן להבין איך הרמב"ם פתר את הסתירה ביו הגמרא בביצה למשנה בעדיות- הוא סובר שהם מדברים על אותו מקרה בדיוק רק במילים אחרות. הרמב"ם לוקח את הצד של הדין של ביטול גזרה שלמרות שבטל הטעם אינו בטל מאיליו מביצה שאינו מוזכר בעדיות, ואת הצד שצריך ב"ד גדול בחכמה ובמנין מעדיות שזה לא מוזכר בביצה ומאחד את שניהם | ||
==הסתייגות הרדב"ז== | ==הסתייגות הרדב"ז== | ||
הרדב"ז (שם) מסייג את שיטת הרמב"ם ומסביר שכל שיטת הרמב"ם היא רק כאשר לא תלו חכמים בפירוש את התקנה בטעם מסוים במצב כזה גם הרמב"ם יסכים שאם בטל הטעם אז בטל מיד האיסור. ישנן שלוש אפשרויות להבין את סברת הרדב"ז, הבנה ראשונה היא שכאשר חכמים תלו מלכתחילה בפירוש את האיסור בטעם מסוים זה אומר שהם התכוונו שאם לא יהיה את הטעם אז גם לא יחול האיסור ואין צורך בביטול של חכמי הדור כי החכמים שאסרו הם אלה שמתירים עכשיו. ההבנה השנייה ברדב"ז היא שאם חכמים תלו בפירוש את האיסור בסיבה כלשהיא זה אומר שהסיבה ידועה ואם הסיבה ידועה אז אין חשש שיבואו להתיר גם במקום שחל הטעם (כעין הסברה של הרא"ש וקצות השולחן לקמן) האפשרות ההבנה השלישית היא של הרב צבי שכטר, ארץ הצבי (יט), הוא מסביר שיש פעמים שבתוך נוסח הגזרה עצמה כתבו חכמים את הטעם ופעמים שלא, כלומר שכשחכמים לא כתבו את הטעם הם אומרים שזה לא תלוי בטעם ועושים לא פלוג וכעין דאורייתא תקון שלא דורשים הלכות מהטעמים אבל אם הם כתבו את טעם הגזרה בנוסח הגזרה עצמה אז זה מביע את דעתם שכאן לא אומרים לא פלוג ואם בטל הטעם בטלה הגזרה. | '''הרדב"ז''' (שם) מסייג את שיטת הרמב"ם ומסביר שכל שיטת הרמב"ם היא רק כאשר לא תלו חכמים בפירוש את התקנה בטעם מסוים במצב כזה גם הרמב"ם יסכים שאם בטל הטעם אז בטל מיד האיסור. ישנן שלוש אפשרויות להבין את סברת הרדב"ז, הבנה ראשונה היא שכאשר חכמים תלו מלכתחילה בפירוש את האיסור בטעם מסוים זה אומר שהם התכוונו שאם לא יהיה את הטעם אז גם לא יחול האיסור ואין צורך בביטול של חכמי הדור כי החכמים שאסרו הם אלה שמתירים עכשיו. ההבנה השנייה ברדב"ז היא שאם חכמים תלו בפירוש את האיסור בסיבה כלשהיא זה אומר שהסיבה ידועה ואם הסיבה ידועה אז אין חשש שיבואו להתיר גם במקום שחל הטעם (כעין הסברה של הרא"ש וקצות השולחן לקמן) האפשרות ההבנה השלישית היא של '''הרב צבי שכטר''', ארץ הצבי (יט), הוא מסביר שיש פעמים שבתוך נוסח הגזרה עצמה כתבו חכמים את הטעם ופעמים שלא, כלומר שכשחכמים לא כתבו את הטעם הם אומרים שזה לא תלוי בטעם ועושים לא פלוג וכעין דאורייתא תקון שלא דורשים הלכות מהטעמים אבל אם הם כתבו את טעם הגזרה בנוסח הגזרה עצמה אז זה מביע את דעתם שכאן לא אומרים לא פלוג ואם בטל הטעם בטלה הגזרה. | ||
==קושיית הראב"ד== | ==קושיית הראב"ד== | ||
הראב"ד (השגות הראב"ד על הרמב"ם ממרים ב ב) מקשה מהגמרא בביצה, הראב"ד שואל מכך שכתוב בגמרא שריב"ז ביטל דברי חכמים שקדמו לו והרי, מקשה הראב"ד, ריב"ז לא היה גדול כמותם? <BR> | '''הראב"ד''' ([http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&hilchos=81&perek=2&halocha=2&hilite= השגות הראב"ד על הרמב"ם ממרים ב ב]) מקשה מהגמרא בביצה, הראב"ד שואל מכך שכתוב בגמרא שריב"ז ביטל דברי חכמים שקדמו לו והרי, מקשה הראב"ד, ריב"ז לא היה גדול כמותם? <BR> | ||
הכסף משנה | הכסף משנה {{ויקיטקסט|כסף_משנה/הלכות_ממרים#פרק ב|שם}} מתרץ את קושיית הראב"ד ואומר שבאמת יתכן שריב"ז היה גדול כהראשונים. אך לכאורה יש מקום להקשות על הכסף משנה מגמרא מפורשת (סוכה כח א) שאומרת שרבן יוחנן בן זכאי הוא הקטן שבתלמידי הלל הזקן. | ||
==שיטת הראב"ד והריטב"א== | ==שיטת הראב"ד והריטב"א== | ||