הבדלים בין גרסאות בדף "נאמנות האב על בנו לבכורה ולאיסורים (דין 'יכיר')"

לשיטה שאדם נאמן מדין 'יכיר' לומר על זר שהוא בנו לעניין שיירשנו, יש לדון האם יש סברא מיוחדת בממון, או שגם לעניין יוחסין הוא יהיה נאמן. כגון ממזר שיאמר על זר שהוא בנו האם יהפכהו לממזר מדין 'יכיר'. ובעניין זה נחלקו הראשונים. ב'''ראב"ד''' [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&hilchos=78&perek=4&halocha=6&hilite  (הגהות הראב"ד נחלות ד ו)] מדויק שנאמנות לומר על זר שהוא בנו זה רק לעניין ירושה, ולא לאסורים, וכך דייק דבריו '''חדושי ר' שמואל רוזובסקי''' (ב"ב ל). לעומת זאת מוכח מה'''ריטב"א''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40902&st=&pgnum=60 (יבמות ע א)] שנאמן לומר על זר שהוא בנו גם לעניין יוחסין. שהריטב"א דן בארוס וארוסה שנתעברה הארוסה וילדה והארוס אומר שזה בנו. וסבר הריטב"א שאע"פ שבלעדי דבריו מחזיקים את הוולד לממזר, שאין 'רוב בעילות אחר הבעל' בארוס, הרי הארוס נאמן לומר שזה בנו ולהכשירו מדין 'יכיר'. כן הוכיחו '''ר' שמואל רוזובסקי''', ה'''חזו"א''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14331&st=&pgnum=151 (אה"ע נט ל)], וה'''אור גדול''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14583&st=&pgnum=53 (ב)]. ה'''אבי עזרי''' (אסו"ב טו יב וכן יבו"ח ג ד) דחה ראייה זו.

===סיכום השיטות===