הבדלים בין גרסאות בדף "נאמנות האב על בנו לבכורה ולאיסורים (דין 'יכיר')"

להלן כמה נדונים שייתכן ושייכים לנידון האם 'יכיר' מוגדר כעדות:

* '''יכיר' ברשע''': '''רע"א''' (כתובות כה ב) הסתפק אם יש נאמנות של 'יכיר' לאב רשע הפסול לעדות. ה'''מנחת אליעזר''' (ג ל) נוטה להכריע שנאמנות 'יכיר' זה לא מדיני עדות, וגם רשע נאמן. וכן פסק ה'''אור גדול''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14583&st=&pgnum=53 (ב)] (אע"פ שסובר שיש ל'יכיר' גדר של עדות כאן התורה התירה, עיי"ש), וכן ה'''בית מאיר''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36279&st=&pgnum=17&hilite= (אה"ע ויג)], וכן '''אגרות משה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=921&st=&pgnum=22&hilite= (אה"ע ד כג)].

* '''נגד עדים''': '''רשב"ם''' (ב"ב קכז א ד"ה היו מוחזקים) סובר שאין נאמנות לאב להכיר את בנו נגד עדים, ה'''רמב"ן''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52681&st=&pgnum=188 (ב"ב שם)] חולק וסובר שאפילו שיש עדים שבן אחד גדול מהשני, נאמן האב לומר שהשני הוא הבכור, וע"י כך יעשה את הגדול לממזר. והאחרונים נחלקו בשיטתו במקרה שיסתור את דברי העדים ויאמר שהקטן הוא הבכור והגדול הוא הקטן (ואינו ממזר), '''מהרשד"ם''' (חו"מ שד) סובר שאינו נאמן. ו'''מהריב"ל''' (א סד) סובר שאף בזה הוא נאמן.

* '''כובש עדותו''': '''חוט המשולש''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=858&st=&pgnum=31&hilite= (א ג)] סובר שאין חיוב לאב להעיד על בנו, ולא עובר על 'ואם לא יגיד'. אמנם ה'''רמב"ן''' (ספר המצוות מל"ת הנוספות יב) סובר שלגבי הכרת בכורה יש מצוות עשה להכירו, וזה נלמד מהמילה 'יכיר'.

 

* '''משים עצמו רשע''': רבים מהראשונים שאלו איך נאמן להעיד שבנו בן גרושה, הלוא הוא משים עצמו רשע שבא על גרושה? ה'''ריטב"א''' (ב"ב קכז ב) יישב שמדובר שאומר שהוא היה שוגג. ועוד יישב שאפילו באומר שהוא מזיד עושים פלגינן ולא מאמינים לו על עצמו שהוא ידע. ה'''מאירי''' (יבמות מז א) חולק ונוקט שב'יכיר' התחדש שהאב נאמן גם היכן שהוא אומר על עצמו שהוא רשע. ה'''מהרשד"ם''' (חו"מ שה) יישב קושיה זו שכיון שרוצה לעשות תשובה שבניו לא יעבדו לחינם במזבח, הוא נאמן (ע"פ תוס' ב"מ ג ב).

* '''הכרה שנסמכת על אחרים''': ה'''בית שמואל''' (אה"ע ו כז) נוקט שאב נאמן להכיר את בנו גם אם הוא אינו יודע מעצמו את הדבר ונסמך על דברי אשתו, וה'''בית מאיר''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36279&st=&pgnum=17&hilite= (שם)] חולק וסובר שאין נאמנות לאב אלא אם כן יודע הדבר מעצמו. ר' שלמה טנא ב'''ברכת שלמה''' (יא) דן באריכות בדברי הב"ש ונוקט בביאורו שהתורה נתנה לאב כח של בי"ד להכריע על בנו, ומדמה זאת לגמרא '''כתובות''' (פה א) שיכול הדיין לסמוך על מישהו שנאמן עליו תמיד, ואפילו על פסול לעדות, כדי להפוך את השבועה על שכנגדו. ומסתפק בשיטת הב"ש האם מספיק שמאמין לה במקרה הזה, או שצריך שתהיה אשה שנאמנת עליו תמיד.