הבדלים בין גרסאות בדף "נאמנות האב על בנו לבכורה ולאיסורים (דין 'יכיר')"

ובשיטת שאר הראשונים החולקים על הריא"ז, ויש נאמנות לומר 'אינו בני' בפשטות אב צריך להיות נאמן לומר על בנו שהוא גוי, אלא שיש מהאחרונים שלא סברו כן. '''ר' שלמה איגר''' (שו"ת רע"א א רכא) פלפל בסברא שאין נאמנות לומר שבנו גוי. אלא ש'''רע"א''' (א רכב) חולק עליו בסברא. וגם ב'''חדושי ר' שמואל רוזובסקי''' (ב"ב לא) נקט שאין נאמנות לומר על בנו שהוא גוי, (סברא שונה מר' שלמה איגר). וכך נקט ה'''חזו"א''' (אה"ע נט כז).

ה'''חזו"א''' (נט כז) למד שלא כמו כל השיטות לעיל ואפשר לעשות 'פלגינן' ב'יכיר'.

הגמ' ב'''יבמות''' (מז א) דנה באדם שאמר על עצמו שהוא גוי, ונוקטת שנאמן לפסול עצמו ולא לפסול בניו, והגמ' שואלת שיפסול בניו מדין 'יכיר'. '''תוס'''' מבאר שהכוונה שבניו יהיו ממזרים מדין עכו"ם הבא על בת ישראל. ומוכיח ה'''חזו"א''' (נט כז) שאומרים פלגינן שהרי על עצמו הוא לא נאמן, ורק נאסר מדין 'שוויא אנפשיה' ובכל זאת הגמ' נקטה שצריך להיות נאמן על בניו מדין 'יכיר'. וכן הוכיח '''אור גדול''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14583&st=&pgnum=53 (ב)]. '''שעורי ר' שמואל''' (ב"ב לא) דוחה ראיה זו, שמספיק שנאמן על עצמו מדין 'שוויא' כדי שזה לא ייחשב סתירה בין דינו לדין הבן. ומבסס דבריו על ה'''שערי יושר''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37867&st=&pgnum=167 (ו יג)].

ה'''רמב"ם''' (נחלות  ד ב) נוקט מסברא שאע"פ שאם יש בני בנים הוא לא נאמן לומר שבנו ממזר, זה רק לגבי פסול יוחסין, אבל לגבי הממון אפילו אם יש לבן בנים נאמן לומר שהוא אינו בנו ולא יירשנו. ובפשטות כוונתו שעושים פלגינן מממון ליוחסין, לגבי ממון מאמינים לו שהוא לא בנו, ולא לגבי היוחסין. וכן למדו בדבריו הגרש"ש ב'''שערי יושר''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37867&st=&pgnum=167 (ו יג)] וה'''חזו"א''' (נט כט). אבל ה'''חת"ס''' (סז) נוקט שלא עושים פלגינן בין ממון לאסורים, ומיישב בדוחק את דברי הרמב"ם שאין הכוונה שהאב אומר שהוא אינו בנו, וממזר, אלא הכוונה שהאב אומר שהוא לא בנו ולא בן אשתו, אלא בן של זוג אחר. <BR/>