21
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "כבוש"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 67: | שורה 67: | ||
==כבוש בציר ובחומץ== | ==כבוש בציר ובחומץ== | ||
בסוף סימן שדן בהלכות מליחה, כותב '''הרא"ש''' (חולין ח מט) שבשר שנכבש בציר (בהקשר הזה, "ציר" פירושו הנוזל הזב מהבשר במהלך המליחה) נאסר אם שהה כדי הזמן שדרוש לו שיעמידו אותו על האוּר וירתיח ויתחיל לבשל – משך זמן קצר בהרבה מהזמן הדרוש לכבישה רגילה, שעל פי הרא"ש הוא מעת לעת. | בסוף סימן שדן בהלכות מליחה, כותב '''הרא"ש''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9E.D7.98 (חולין ח מט)] שבשר שנכבש בציר (בהקשר הזה, "ציר" פירושו הנוזל הזב מהבשר במהלך המליחה) נאסר אם שהה כדי הזמן שדרוש לו שיעמידו אותו על האוּר וירתיח ויתחיל לבשל – משך זמן קצר בהרבה מהזמן הדרוש לכבישה רגילה, שעל פי הרא"ש הוא מעת לעת. | ||
ר' יוסף קארו מביא ב'''בית יוסף''' (קה א) את דברי הרא"ש, וכותב שמכאן ניתן ללמוד שגם לכבוש בחומץ נדרש הזמן הזה כדי לאסור הכל. גם ב'''שלחן ערוך''' שם פסק שכבוש בציר ובחומץ נאסר אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל לבשל. | ר' יוסף קארו מביא ב'''בית יוסף''' (קה א) את דברי הרא"ש, וכותב שמכאן ניתן ללמוד שגם לכבוש בחומץ נדרש הזמן הזה כדי לאסור הכל. גם ב'''שלחן ערוך''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9731&st=&pgnum=441 שם] פסק שכבוש בציר ובחומץ נאסר אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל לבשל. | ||
'''הש"ך''' ( | '''הש"ך''' (ב) כותב שדברי ר' יוסף קארו תמוהים, מפני שפסיקת הרא"ש, שבכבישה רגילה דרוש יום שלם כדי לאסור, נכתבה על סוגיה בעבודה זרה [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=27&daf=68b&format=pdf (סח ב)] שעוסקת בעכבר שנפל לחומץ ושיכר, ואת הפסיקה הזו עצמה הביא הבית יוסף לעיל. הש"ך מביא את דברי ר' יוסף קארו בשו"ת '''אבקת רוכל'''(רטז), שם הוא מנסה לתרץ את דבריו וכותב שלא התכוון ללמוד מציר לחומץ להחמיר, אלא רק להקל ולומר שבפחות משיעור זה בוודאי שלא יאסור בפחות מכדי קליפה. הש"ך כותב שדחוק ליישב כך את דברי השלחן ערוך, שם עולה במפורש שכבוש בחומץ אוסר בכדי שירתיח. מכח זה דוחה הש"ך את פסיקת השלחן ערוך וכותב שבחומץ בוודאי שנדרש מעת לעת כעל מנת לאסור, וכן כתב גם '''הגר"א''' (קה ט). הש"ך מבאר שדברי הרא"ש מבוססים על כך שבציר פועלים שני גורמים: הוא נוזלי, ולכן יש בו דין 'כבוש כמבושל', והוא מלוח, ולכן יש בו דין 'מליח כרותח'. זו הסיבה שהוא אוסר בזמן קצר, כמליח, ואוסר הכל (ולא כדי קליפה) ככבוש. | ||
'''ערוך השלחן''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9106&st=&pgnum=508 (קה יא)] כותב שדברי הבית יוסף הם עיקר, ומוכיח זאת ממשניות במעשרות (א, ז) ובשבת (ג, ה), שבהן משוה התנא חומץ וציר, ומשמע ששניהם חזקים יותר מדברים אחרים. ערוך השלחן מסייג ואומר שמדובר דוקא בחומץ חזק שאכן דומה לציר, אבל החומץ שלנו אינו חזק כל כך. | '''ערוך השלחן''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9106&st=&pgnum=508 (קה יא)] כותב שדברי הבית יוסף הם עיקר, ומוכיח זאת ממשניות במעשרות (א, ז) ובשבת (ג, ה), שבהן משוה התנא חומץ וציר, ומשמע ששניהם חזקים יותר מדברים אחרים. ערוך השלחן מסייג ואומר שמדובר דוקא בחומץ חזק שאכן דומה לציר, אבל החומץ שלנו אינו חזק כל כך. | ||