171
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←שיטת הריב"ש והריטב"א
| שורה 115: | שורה 115: | ||
==שיטת הריב"ש והריטב"א== | ==שיטת הריב"ש והריטב"א== | ||
'''הריב"ש''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19989&st=&pgnum=246 תשובה שצב]), הובאו דבריו ב'''תומים''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14447&st=&pgnum=102&hilite= פב, פא]) וב'''ש"ך''' (עה כג), מתרץ גם הוא את הקושיה מדוע פעמים מיגו דהעזה אמרינן, ופעמים לא אמרינן. אומר הריב"ש, שמיגו דהעזה אמרינן במקרה בו על האדם בעל המיגו להישבע שבועה כדי לזכות בממון, | '''הריב"ש''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19989&st=&pgnum=246 תשובה שצב]), הובאו דבריו ב'''תומים''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14447&st=&pgnum=102&hilite= פב, פא]) וב'''ש"ך''' (עה כג), מתרץ גם הוא את הקושיה מדוע פעמים מיגו דהעזה אמרינן, ופעמים לא אמרינן. אומר הריב"ש, שמיגו דהעזה אמרינן דווקא במקרה בו על האדם בעל המיגו להישבע שבועה כדי לזכות בממון, ועל כן בזכות השבועה המיגו אינו מיגו דהעזה, אלא 'מיגו ממעיז למעיז', שיש העזה גם בטענתו הנוכחית- בכך שהיה מוכן להישבע עליה. ודווקא אחר שנשבע, שזה גופא מוכיח שהוא מעיז, אמרינן את המיגו. אך סתם מיגו דהעזה לא אמרינן, שהרי לא נתברר שיכול להעיז. שבועה זו המוטלת על הנוטל ממון מחבירו היא 'שבועת הנשבעים ונוטלין', הידועה בשם "שבועת הגאונים" (הובא דין שבועה זו ברמב"ן וברשב"א בשבועות מה ב, וכן בתשובות הרי"ף עד, וכן פסק הרמב"ם, [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=76&perek=13&halocha=3 מלווה ולווה יג ג]). | ||
לכן, בסוגיית 'עיזי דאכלי חושלא', על האדם להישבע שבועת הנשבעים ונוטלים, (וכפסק הרמב"ם על סוגיה זו- וְיִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְיִטֹּל ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=77&perek=10&halocha=3 טוען ונטען, י ג]) כדי ליטול מחברו תשלום. ולכן, כיוון שהאדם נשבע שטענתו אמת, חזר דין המיגו, והוא נאמן על ידו, משום שכיוון שהוא נשבע על טענתו, הפך המיגו להיות 'מיגו ממעיז למעיז', כי גם טענתו הנוכחית היא טענה שיש בה העזה- בכך שנשבע עליה, ואם כן 'מה לו לשקר', להעיז פניו ולהישבע לשקר על טענה שאינה זוכה, כשיכול היה לטעון שהעיזים שלו וכך לזכות. | לכן, בסוגיית 'עיזי דאכלי חושלא', על האדם להישבע שבועת הנשבעים ונוטלים, (וכפסק הרמב"ם על סוגיה זו- וְיִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְיִטֹּל ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=77&perek=10&halocha=3 טוען ונטען, י ג]) כדי ליטול מחברו תשלום. ולכן, כיוון שהאדם נשבע שטענתו אמת, חזר דין המיגו, והוא נאמן על ידו, משום שכיוון שהוא נשבע על טענתו, הפך המיגו להיות 'מיגו ממעיז למעיז', כי גם טענתו הנוכחית היא טענה שיש בה העזה- בכך שנשבע עליה, ואם כן 'מה לו לשקר', להעיז פניו ולהישבע לשקר על טענה שאינה זוכה, כשיכול היה לטעון שהעיזים שלו וכך לזכות. | ||
| שורה 121: | שורה 121: | ||
אך בשבועה, לא נשבע האדם שבועה נוספת כלשהי, שעל ידה נוכל לומר שגם בטענתו הנוכחית הוא מעיז ונפטור אותו מהשבועה שהטילה עליו התורה ע"י מיגו. וממה נפשך, אם כבר נשבע את שבועת התורה, אז אין צורך במיגו ונאמן הוא על ידי השבועה, וכל זמן שלא נשבע, הווי מיגו דהעזה דלא אמרינן. | אך בשבועה, לא נשבע האדם שבועה נוספת כלשהי, שעל ידה נוכל לומר שגם בטענתו הנוכחית הוא מעיז ונפטור אותו מהשבועה שהטילה עליו התורה ע"י מיגו. וממה נפשך, אם כבר נשבע את שבועת התורה, אז אין צורך במיגו ונאמן הוא על ידי השבועה, וכל זמן שלא נשבע, הווי מיגו דהעזה דלא אמרינן. | ||
גם בחידושי ה'''ריטב"א''' על סוגיית 'הנהו עיזי' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16210&st=&pgnum=147&hilite= ב"ב לו א ד"ה "ודעת הגאונים"]) מבואר כי כל מה שצריך הנוטל להישבע, הוא כדי שהמיגו לא יהא מיגו דהעזה. וחולק הריטב"א על הגאונים המצריכים שבועה מדין הנשבעים ונוטלים, ולשיטתו כל הצורך בשבועה הוא כדי שהמיגו יהא מיגו טוב, שע"י | גם בחידושי ה'''ריטב"א''' על סוגיית 'הנהו עיזי' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16210&st=&pgnum=147&hilite= ב"ב לו א ד"ה "ודעת הגאונים"]) מבואר כי כל מה שצריך הנוטל להישבע, הוא כדי שהמיגו לא יהא מיגו דהעזה. וחולק הריטב"א על הגאונים המצריכים שבועה מדין הנשבעים ונוטלים, ולשיטתו כל הצורך בשבועה הוא כדי שהמיגו יהא מיגו טוב, שע"י שחכמים תקנו שבועה לנוטל, בכך גם טענתו נוכחית היא טענת העזה, ובכך מתברר שיכול להעיז, ולא הווי מיגו דהעזה. בכך שונה מעט הסבר הריטב"א מפשטות הסברו של הריב"ש: שלפי פשטות הריב"ש, אחר שתקנו חכמים מטעמם שעמהם את שבועת הנשבעים ונוטלין, ממילא חזר דין המיגו. אך לפי הריטב"א, כל מה שתקנו חכמים שבועה לנוטל- הוא רק כדי שיהא נאמן במיגו ע"י גילוי השבועה שגם בטענתו הנוכחית הוא מעיז. | ||
יש להעיר כי שבועת הנשבעים ונוטלין, המעניקה את הנאמנות למיגו, היא שבועת מדרבנן. ולפי זה, מדאורייתא הטוען שהעיזים הזיקו לו אינו נאמן במיגו, ורק לאחר שחכמים תקנו את שבועת הנשבעים ונוטלין חזר לו המיגו, והוא נאמן | יש להעיר כי שבועת הנשבעים ונוטלין, המעניקה את הנאמנות למיגו, היא שבועת מדרבנן. ולפי זה, מדאורייתא הטוען שהעיזים הזיקו לו אינו נאמן במיגו, ורק לאחר שחכמים תקנו את שבועת הנשבעים ונוטלין חזר לו המיגו, והוא נאמן מדאורייתא. וכן העיר הגרז"ן גולדברג בספרו '''משפט ערוך''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50442&st=&pgnum=367 פב, כללי מיגו, {282}]) על שיטת זו, ונשאר על כך ב'צריך עיון'. | ||
==ביאור האחרונים עפ"י 'מיגו כח הטענה'== | ==ביאור האחרונים עפ"י 'מיגו כח הטענה'== | ||