62
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "סוכה הגבוהה מעשרים אמה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 6: | שורה 6: | ||
בסוגיה זו נעסוק באחד מגדרי הסוכה- 'למעלה מעשרים אמה'.<br/> | בסוגיה זו נעסוק באחד מגדרי הסוכה- 'למעלה מעשרים אמה'.<br/> | ||
במשנה הראשונה ''' | |||
במשנה הראשונה '''במסכת סוכה''' (ב א) מובא שסוכה הגבוהה מעשרים אמה דינה כסוכה פסולה.<br/> | |||
ישנן כמה שאלות הנובעות מדין זה. שאלה ראשונה היא האם הפסול הוא מדאורייתא או מדרבנן. שאלה נוספת היא מדוע הדין כך, וגם כמי נפסקה ההלכה, ונברר את הדברים.<br/> | ישנן כמה שאלות הנובעות מדין זה. שאלה ראשונה היא האם הפסול הוא מדאורייתא או מדרבנן. שאלה נוספת היא מדוע הדין כך, וגם כמי נפסקה ההלכה, ונברר את הדברים.<br/> | ||
== רמת הפסול == | == רמת הפסול == | ||
השאלה הראשונה שנעסוק בה היא מהי רמת פסול סוכה הגבוהה למעלה מעשרים אמה. האם הפסול הינו מדאורייתא או מדרבנן. | השאלה הראשונה שנעסוק בה היא מהי רמת פסול סוכה הגבוהה למעלה מעשרים אמה. האם הפסול הינו מדאורייתא או מדרבנן. <br/> | ||
לכאורה הגמרא בעצמה (ב א) עונה על שאלה זו. הגמרא שואלת על ההבדל (מבחינת הניסוח) בין המשנה הזו, לבין המשנה בעירובין (ב א). בשני המקרים מוצג מקרה - סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה או מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה. אמנם הדין במקרים אלו מוצג באופן שונה, בסוכה כתוב פסולה(=עצם הדין), ואילו במבוי כתוב ימעט(=אופן התיקון). הגמרא מנסה לברר מה פשר שוני זה. | |||
הגמרא עונה שתי תשובות לשאלה זו: | לכאורה '''הגמרא''' בעצמה (ב א) עונה על שאלה זו. הגמרא שואלת על ההבדל (מבחינת הניסוח) בין המשנה הזו, לבין המשנה '''בעירובין''' (ב א). בשני המקרים מוצג מקרה - סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה או מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה. אמנם הדין במקרים אלו מוצג באופן שונה, בסוכה כתוב פסולה(=עצם הדין), ואילו במבוי כתוב ימעט(=אופן התיקון). הגמרא מנסה לברר מה פשר שוני זה. <br/> | ||
1. סוכה היא דין דאורייתא ולכן שנינו לשון פסול, ואילו מבוי הוא דין דרבנן ולכן שנינו לשון של תיקון. | |||
2. ישנה עדיפות כללית לשנות את המשנה בלשון של תיקון (עיין תוס' ד"ה דאורייתא). במשנה בעירובין ניתן לשנות לשון של תיקון בצורה קצרה משום שיש שם דין אחד בלבד, ואילו במשנה בסוכה לא ניתן לשנות לשון של תיקון בצורה קצרה משום שיש כמה דינים במשנה זו (וקיי"ל 'ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה' (פסחים ב | הגמרא עונה שתי תשובות לשאלה זו:<br/> | ||
רש"י (שם) מסביר את התשובה הראשונה כך שלשון הפסול מתאימה רק לדין דאורייתא הידוע כבר, ואילו על דין דרבנן שחידשו אותו אין שייך לומר לשון פסול (וכן הסביר | |||
מעיר השפת אמת (שם) שהגמרא מביאה שלוש דעות בגמרא לשאלה מניין לומדים שסוכה הגבוהה מעשרים אמה פסולה. אמנם, לאחר מכן (ב ב) היא מביאה דעה רביעית ללא מקור בפסוקים לסיבת הפסול. עפ"י זה מסיק השפת אמת שדעה זו סברה שהפסול של סוכה הגבוהה מעשרים אמה הוא מדרבנן בלבד. | 1. סוכה היא דין דאורייתא ולכן שנינו לשון פסול, ואילו מבוי הוא דין דרבנן ולכן שנינו לשון של תיקון.<br/> | ||
לכאורה איך אותו אמורא יסתדר עם הגמרא שאומרת 'סוכה דאורייתא תני פסולה'? | |||
אפשרות אחת לומר היא שאותו אמורא הסביר את המשנה עפ"י התירוץ השני בגמרא, ששם לא מוכח האם דיני הסוכה הם מדאורייתא או מדרבנן. | 2. ישנה עדיפות כללית לשנות את המשנה בלשון של תיקון (עיין '''תוס'''' ד"ה דאורייתא). במשנה בעירובין ניתן לשנות לשון של תיקון בצורה קצרה משום שיש שם דין אחד בלבד, ואילו במשנה בסוכה לא ניתן לשנות לשון של תיקון בצורה קצרה משום שיש כמה דינים במשנה זו (וקיי"ל 'ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה' | ||
אפשרות שנייה לומר היא שאותו אמורא הסביר את הגמרא כמו שהסביר אותה הרש"ש (שם). הרש"ש מביא אפשרות שונה להסביר את דברי הגמרא. הוא טוען שמכיוון שעיקר מצוות סוכה הוא מדאורייתא, לכן ניתן לומר לשון של פסול במקרה שהסוכה למעלה מעשרים אמה. אמנם במבוי, שעוד לא נודע לנו שהוא נצרך לקורה או ללחי, לא ניתן לומר לשון של פסול. | ('''פסחים''' ב ב), עפ"י '''רש"י'''שם). <br/> | ||
יוצא לפי הרש"ש שהפסול יכול להיות גם מדרבנן. אמנם, רש"י לא הבין כך, ומסקנת ההלכה | |||
'''רש"י''' (שם) מסביר את התשובה הראשונה כך שלשון הפסול מתאימה רק לדין דאורייתא הידוע כבר, ואילו על דין דרבנן שחידשו אותו אין שייך לומר לשון פסול (וכן הסביר ה'''ריטב"א''' (שם) בדעתו של רש"י).<br/> | |||
מעיר '''השפת אמת''' (שם) שהגמרא מביאה שלוש דעות בגמרא לשאלה מניין לומדים שסוכה הגבוהה מעשרים אמה פסולה. אמנם, לאחר מכן (ב ב) היא מביאה דעה רביעית ללא מקור בפסוקים לסיבת הפסול. עפ"י זה מסיק השפת אמת שדעה זו סברה שהפסול של סוכה הגבוהה מעשרים אמה הוא מדרבנן בלבד. <br/> | |||
לכאורה איך אותו אמורא יסתדר עם הגמרא שאומרת 'סוכה דאורייתא תני פסולה'? <br/> | |||
אפשרות אחת לומר היא שאותו אמורא הסביר את המשנה עפ"י התירוץ השני בגמרא (שהבאנו לעיל), ששם לא מוכח האם דיני הסוכה הם מדאורייתא או מדרבנן.<br/> | |||
אפשרות שנייה לומר היא שאותו אמורא הסביר את הגמרא כמו שהסביר אותה '''הרש"ש''' (שם). הרש"ש מביא אפשרות שונה להסביר את דברי הגמרא. הוא טוען שמכיוון שעיקר מצוות סוכה הוא מדאורייתא, לכן ניתן לומר לשון של פסול במקרה שהסוכה למעלה מעשרים אמה. אמנם במבוי, שעוד לא נודע לנו שהוא נצרך לקורה או ללחי, לא ניתן לומר לשון של פסול. <br/> | |||
יוצא לפי הרש"ש שהפסול יכול להיות גם מדרבנן. אמנם, רש"י לא הבין כך, ומסקנת ההלכה היא שהפסול הינו מדאורייתא. <br/> | |||
== ידיעת הסוכה == | == ידיעת הסוכה == | ||
הגמרא (ב א) מביאה שלוש דעות של אמוראים לגבי מקור הפסול של סוכה הגבוהה מעשרים אמה. | '''הגמרא''' (ב א) מביאה שלוש דעות של אמוראים לגבי מקור הפסול של סוכה הגבוהה מעשרים אמה.<br/> | ||
בסעיף זה נתייחס לתשובה הראשונה בשם רבה. רבה סובר שסוכה הגבוהה מעשרים אמה פסולה משום שבמקרה כזה אדם לא מבחין שהוא נמצא בסוכה תחת סכך. הוא מביא לכך את הפסוק (ויקרא כג מג): "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". | |||
רש"י (שם) מסביר את הסבר הפסוק כך שהמילה 'למען' מתפרשת כ'באופן', והמילה 'הושבתי' מתפרשת כ'צויתי לישב'. אמנם, רש"י מסכים שפירוש זה אינו הפשט של הפסוק, והפשט של הפסוק הוא שאדם צריך לזכור בצורה כללית בחג הסוכות שה' הושיב את בני ישראל ביציאת מצרים בענני כבוד. | בסעיף זה נתייחס לתשובה הראשונה בשם רבה. רבה סובר שסוכה הגבוהה מעשרים אמה פסולה משום שבמקרה כזה אדם לא מבחין שהוא נמצא בסוכה תחת סכך. הוא מביא לכך את הפסוק (ויקרא כג מג): "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". <br/> | ||
לכאורה איך ניתן להוציא את הפסוק מפשטו, ועפ"י זה לקבוע דין מדאורייתא? | |||
מסביר הר"ן (על הרי"ף סוכה א א) שהמילים 'למען ידעו דורותיכם' הן מיותרות, ולכן מייתור זה ניתן לדרוש את הדרשה שדרש רבה. | '''רש"י''' (שם) מסביר את הסבר הפסוק כך שהמילה 'למען' מתפרשת כ'באופן', והמילה 'הושבתי' מתפרשת כ'צויתי לישב'. אמנם, רש"י מסכים שפירוש זה אינו הפשט של הפסוק, והפשט של הפסוק הוא שאדם צריך לזכור בצורה כללית בחג הסוכות שה' הושיב את בני ישראל ביציאת מצרים בענני כבוד. <br/> | ||
בכיוון אחר בדעת רבה כותב | |||
מה לומדים שאר האמוראים מן הפסוק 'למען ידעו דורותיכם'? מביאה הגמרא (ב ב) שרבא ורבי זירא מסבירים שהפסוק מדבר על הידיעה של הדורות הבאים, ולא על הידיעה כאשר אדם נכנס לסוכה. | לכאורה איך ניתן להוציא את הפסוק מפשטו, ועפ"י זה לקבוע דין מדאורייתא?<br/> | ||
מסבירים רש"י (שם) ובכיוון דומה רבינו חננאל (שם) שהידיעה המוזכרת בפסוק הינה ידיעה כללית שהדורות הבאים צריכים לזכור שהקב"ה הושיב את עם ישראל בסוכות או בענני הכבוד. | |||
הב"ח (או"ח תרכה) מעיר שהטור כתב שם ענייני אמונה ופירוש מקראות, ואין זה מדרכו בספרו ארבעת הטורים. לכן, מסיק הב"ח שהטור רצה ללמדנו שבמצוות סוכה צריך לכוון את טעמה בעת ישיבת הסוכה ע"מ לצאת ידי חובת המצווה. | מסביר '''הר"ן''' (על הרי"ף סוכה א א) שהמילים 'למען ידעו דורותיכם' הן מיותרות, ולכן מייתור זה ניתן לדרוש את הדרשה שדרש רבה.<br/> | ||
ממילא יוצא עפ"י הב"ח שאדם צריך לכוון, בעת שהוא יושב בסוכה, על כך שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים, והושיב אותם בענני כבוד במדבר. | |||
השאלה האם הב"ח אמר זאת לעיכובא או לא. ניתן לראות לכך מחלוקת באחרונים. | בכיוון אחר בדעת רבה כותב ה'''מכתם''' (שם). המכתם מסביר שלפי רבה צריך לקרוא את הפסוק כך: 'למען ידעו דירתכם כי בסוכות הושבתי', צריך שתהיה ידיעה בעצם הדירה. <br/> | ||
מביא המשנ"ב (שם א) בשם הפמ"ג שאדם שלא כיוון בעת הישיבה זכר ליציאת מצרים, אלא רק כדי לצאת ידי חובת סוכה, הוא יצא ידי חובתו בדיעבד. | |||
אמנם, הביכורי יעקב (שם ג) סובר שהכוונה בעת ישיבת הסוכה מעכבת אפילו בדיעבד, מכיוון שהתורה גילתה דעתה שצריך לכוון במצווה זו באופן הזה. | מה לומדים שאר האמוראים מן הפסוק 'למען ידעו דורותיכם'? מביאה '''הגמרא''' (ב ב) שרבא ורבי זירא מסבירים שהפסוק מדבר על הידיעה של הדורות הבאים, ולא על הידיעה כאשר אדם נכנס לסוכה. <br/> | ||
אמנם, דברים אלו קצת קשים, הרי ראינו בגמרא לעיל (ב ב) שלפי רבא ורבי זירא אין צורך בידיעה בעת הישיבה בסוכה, אלא ידיעה כללית לדורות. עפ"י זה יוצא שדברי הב"ח אינם מתאימים לגמרא, לכן ברור שדבריו אינם לעיכובא. | |||
מסבירים '''רש"י''' (שם) ובכיוון דומה '''רבינו חננאל''' (שם) שהידיעה המוזכרת בפסוק הינה ידיעה כללית שהדורות הבאים צריכים לזכור שהקב"ה הושיב את עם ישראל בסוכות או בענני הכבוד. <br/> | |||
'''הב"ח''' (או"ח תרכה) מעיר שהטור כתב (שם) ענייני אמונה ופירוש מקראות, ואין זה מדרכו בספרו ארבעת הטורים. לכן, מסיק הב"ח שהטור רצה ללמדנו שבמצוות סוכה צריך לכוון את טעמה בעת ישיבת הסוכה ע"מ לצאת ידי חובת המצווה. <br/> | |||
ממילא יוצא עפ"י הב"ח שאדם צריך לכוון, בעת שהוא יושב בסוכה, על כך שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים, והושיב אותם בענני כבוד במדבר. <br/> | |||
השאלה האם הב"ח אמר זאת לעיכובא או לא. ניתן לראות לכך מחלוקת באחרונים.<br/> | |||
מביא '''המשנ"ב''' (שם א) בשם '''הפמ"ג''' שאדם שלא כיוון בעת הישיבה זכר ליציאת מצרים, אלא רק כדי לצאת ידי חובת סוכה, הוא יצא ידי חובתו בדיעבד. <br/> | |||
אמנם, '''הביכורי יעקב''' (שם ג) סובר שהכוונה בעת ישיבת הסוכה מעכבת אפילו בדיעבד, מכיוון שהתורה גילתה דעתה שצריך לכוון במצווה זו באופן הזה.<br/> | |||
אמנם, דברים אלו קצת קשים, הרי ראינו בגמרא לעיל (ב ב) שלפי רבא ורבי זירא אין צורך בידיעה בעת הישיבה בסוכה, אלא ידיעה כללית לדורות. עפ"י זה יוצא שדברי הב"ח אינם מתאימים לגמרא (לפחות עפ"י פירושם של רש"י ור"ח), לכן ברור שדבריו אינם לעיכובא. <br/> | |||
== צל הסוכה == | == צל הסוכה == | ||