21
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "כבוש"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 93: | שורה 93: | ||
====נודע ביהודה==== | ====נודע ביהודה==== | ||
'''הנודע ביהודה''' (קמא, יורה דעה כו, בד"ה 'ועכשיו טרם אכלה לדבר') אומר שצריך לדון האם בכל מיני האוכלים שייך כבוש, ואף על פי שהראשונים האחרונים סתמו ולא חילקו, סבור הנודע ביהודה שהדבר צריך תלמוד. הוא מסיק מן המשניות שאין טבע כל המינים שוה, ושיש מיני מאכל מסוימים ששייך בהם כבוש ואחרים שלא, והמשנה נקטה כמה דוגמאות של דברים שטבעם היה ידוע לחכמי המשנה. בכל הדברים שלא נזכרו במשנה לא לאיסור ולא להיתר יהיה ספק אם שייך בהם דין כבוש, והדיון בהם יהיה על פי כללי הספקות. לפי זה מבאר הנודע ביהודה שהגמרא כלל לא דנה בשאלה האם כבוש אוסר, אלא רק בשאלה האם במקום שהכבוש אוסר הוא נידון כמבושל ואוסר הכל או כצלי שאוסר כדי קליפה (ראו לעיל בביאור הגמרא). על פי זה הוא מבאר גם את פסיקת הרמב"ם: רק במקומות שבהם הזכירה המשנה במפורש את הדין להיתר או לאיסור פסק הרמב"ם, וממילא מובן שבדברים שלא נפסקו הדין מסופק. | '''הנודע ביהודה''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14661&st=&pgnum=79 (קמא, יורה דעה כו, בד"ה 'ועכשיו טרם אכלה לדבר')] אומר שצריך לדון האם בכל מיני האוכלים שייך כבוש, ואף על פי שהראשונים האחרונים סתמו ולא חילקו, סבור הנודע ביהודה שהדבר צריך תלמוד. הוא מסיק מן המשניות שאין טבע כל המינים שוה, ושיש מיני מאכל מסוימים ששייך בהם כבוש ואחרים שלא, והמשנה נקטה כמה דוגמאות של דברים שטבעם היה ידוע לחכמי המשנה. בכל הדברים שלא נזכרו במשנה לא לאיסור ולא להיתר יהיה ספק אם שייך בהם דין כבוש, והדיון בהם יהיה על פי כללי הספקות. לפי זה מבאר הנודע ביהודה שהגמרא כלל לא דנה בשאלה האם כבוש אוסר, אלא רק בשאלה האם במקום שהכבוש אוסר הוא נידון כמבושל ואוסר הכל או כצלי שאוסר כדי קליפה (ראו לעיל בביאור הגמרא). על פי זה הוא מבאר גם את פסיקת הרמב"ם: רק במקומות שבהם הזכירה המשנה במפורש את הדין להיתר או לאיסור פסק הרמב"ם, וממילא מובן שבדברים שלא נפסקו הדין מסופק. | ||
הנודע ביהודה מציין במפורש נפקא מינא הלכתית לשיטתו: כיון שבכל מה שלא נזכר במשנה ובגמרא האיסור הוא מכח ספק, כל מצב של ספק כבוש יהיה מותר, מפני שהוא ספק ספיקא. | הנודע ביהודה מציין במפורש נפקא מינא הלכתית לשיטתו: כיון שבכל מה שלא נזכר במשנה ובגמרא האיסור הוא מכח ספק, כל מצב של ספק כבוש יהיה מותר, מפני שהוא ספק ספיקא. | ||
מדברי הנודע ביהודה עולה שהוא סבור שניתן ליישב את שיטתו גם עם פסיקת ה'''שלחן ערוך''', ושהפסיקה הגורפת בשלחן ערוך שאיסור כבוש שייך בכל דבר יכולה להתבסס על כך שאנו מסופקים, וספק דאורייתא לחומרא. עם זאת, קשה לומר שזהו פשט השולחן ערוך, מפני שהוא לא הזכיר זאת, גם לא בבית יוסף, אף על פי שיש בזה נפקא מינא משמעותית להלכה כאמור לעיל. הנודע ביהודה מקשה על שיטתו מדברי '''הרמ"א''', שפוסק במפורש שספק כבוש אסור, דוחה נסיונות ליישב ונשאר בקושיה. | מדברי הנודע ביהודה עולה שהוא סבור שניתן ליישב את שיטתו גם עם פסיקת ה'''שלחן ערוך''', ושהפסיקה הגורפת בשלחן ערוך שאיסור כבוש שייך בכל דבר יכולה להתבסס על כך שאנו מסופקים, וספק דאורייתא לחומרא. עם זאת, קשה לומר שזהו פשט השולחן ערוך, מפני שהוא לא הזכיר זאת, גם לא בבית יוסף, אף על פי שיש בזה נפקא מינא משמעותית להלכה כאמור לעיל. הנודע ביהודה מקשה על שיטתו מדברי '''הרמ"א''', שפוסק במפורש שספק כבוש אסור, דוחה נסיונות ליישב ונשאר בקושיה. | ||