הבדלים בין גרסאות בדף "הכורת אילן חבירו או אוכל פירות שדהו בטענה שמכרם לו"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 23: שורה 23:
והטעם הוא שיכל לטעון שאכל פירות ג"ש מועטות מאוד שזרע כור ואכל טפי מכור דבהכי הוי חזקה וכאשר טען שאכל פירות טובא הרי איכא מיגו אך כיון דלא בירר שאכל ג"ש מעמידים את הקרקע בחזקת בעליה והמיגו מועיל להשאיר את הפירות.
והטעם הוא שיכל לטעון שאכל פירות ג"ש מועטות מאוד שזרע כור ואכל טפי מכור דבהכי הוי חזקה וכאשר טען שאכל פירות טובא הרי איכא מיגו אך כיון דלא בירר שאכל ג"ש מעמידים את הקרקע בחזקת בעליה והמיגו מועיל להשאיר את הפירות.


והדברים צריכים ביאור דכיצד אפשר לבי"ד לפסוק שהקרקע חוזרת לבעליה, והפירות נשארים אצל המחזיק, דהרי זה תרתי סתרי שהרי המחזיק טוען שאכל פירות כיון שקנה את הקרקע וכאשר אינו יכול לברר שקנה הקרקע אזי כשהבי"ד מחזירים את הקרקע לבעליה המחזיק צריך לשלם על אכילת הפירות מהשדה, (וסברא זו כתבו '''התוס'''' לעיל בע"א סד"ה ה"ג).
והדברים צריכים ביאור דכיצד אפשר לבי"ד לפסוק שהקרקע חוזרת לבעליה, והפירות נשארים אצל המחזיק, דהרי זה תרתי סתרי שהרי המחזיק טוען שאכל פירות כיון שקנה את הקרקע וכאשר אינו יכול לברר שקנה הקרקע אזי כשהבי"ד מחזירים את הקרקע לבעליה המחזיק צריך לשלם על אכילת הפירות מהשדה.


וכתב בספר '''ביאורים והערות''' (ד"ה אמנם) שביאור הדבר הוא כיון שהקרקע אינה חוזרת בתורת וודאי למ"ק אלא מספק מעמידים על המצב הקודם שהיה מדין 'חזקה קמייתא', כמבואר במסכת כתובות דף כ ע"א, ולכן רק מספק מחזירים את הקרקע לחזקת בעליה דלא שייך בה תפיסה ומספק משאירים את הפירות בחזקת המחזיק דשייך בהם תפיסה, כמבואר '''בתוס'''' שם (ד"ה ואוקי)[אין להקשות דהרי כתב הבית לחם יהודה לקמן 'בביאור שיטת הרשב"ם' כתב שסברת לא חציף מבררת דוודאי הפירות שייכים ללוקט, ואילו הכא מבואר דמשאיר אצל היורד לקרקע את הפירות רק מספק, דשאני התם דאיירי בטוען 'לפירות ירדתי' – דאין ריעותא כנגדו, ואילו הכא איכא ריעותא 'אחוי שטרך' כנגדו.].  
וכתב בספר '''ביאורים והערות''' (ד"ה אמנם) שביאור הדבר הוא שאכן קיימת סתירה אם היו הדברים חוזרים מתורת וודאי אך כיון שהקרקע אינה חוזרת בתורת וודאי למ"ק אלא מספק מעמידים על המצב הקודם שהיה מדין 'חזקה קמייתא', כמבואר במסכת כתובות דף כ ע"א, ולכן רק מספק מחזירים את הקרקע לחזקת בעליה דלא שייך בה תפיסה ומספק משאירים את הפירות בחזקת המחזיק דשייך בהם תפיסה, כמבואר '''בתוס'''' שם (ד"ה ואוקי)[אין להקשות דהרי כתב הבית לחם יהודה לקמן 'בביאור שיטת הרשב"ם' כתב שסברת לא חציף מבררת דוודאי הפירות שייכים ללוקט, ואילו הכא מבואר דמשאיר אצל היורד לקרקע את הפירות רק מספק, דשאני התם דאיירי בטוען 'לפירות ירדתי' – דאין ריעותא כנגדו, ואילו הכא איכא ריעותא 'אחוי שטרך' כנגדו.].  


אמנם ראה '''שהתוס''''(ע"א, ד"ה ה"ג) [וכן כתבו '''רבינו יונה''' (ע"א, ד"ה ה"ג), '''רשב"א''' (ע"א, ד"ה והגירסא).]כתבו שעל פי שאכל ג"ש אי אפשר לחייבו שאם אתה מאמינו שאכל ג"ש – גם הקרקע תשאר ברשותו.
אמנם ראה '''שהתוס''''(ע"א, ד"ה ה"ג) [וכן כתבו '''רבינו יונה''' (ע"א, ד"ה ה"ג), '''רשב"א''' (ע"א, ד"ה והגירסא).]כתבו שעל פי שאכל ג"ש אי אפשר לחייבו שאם אתה מאמינו שאכל ג"ש – גם הקרקע תשאר ברשותו.
7

עריכות

תפריט ניווט