18
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מצוות לימוד תורה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 12: | שורה 12: | ||
המקור העיקרי ללמוד תורה מהתורה הוא: "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם"(דברים ה א) | המקור העיקרי ללמוד תורה מהתורה הוא: "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם"(דברים ה א) | ||
יש עוד לימוד, שכתוב ו"שיננתם" שיהיו דברי התורה מחודדים בפיך שאם ישאלו אותך תוכל לענות מבלי לגמגם(קידושין ל א). | יש עוד לימוד, שכתוב ו"שיננתם" שיהיו דברי התורה מחודדים בפיך שאם ישאלו אותך תוכל לענות מבלי לגמגם[http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=20&daf=30&format=pdf (קידושין ל א)]. | ||
הפסוק "והגית בו יומם ולילה" מדבר רק על הדרך של הלימוד ללא שום עניין בתוצאה, לעומתו הפסוקים המובאים לעיל, ושיננתם, ולמדתם אתם ושמרתם לעשותם", מדברים על הדרך והתוצאה. כלומר תלמד תורה בשביל שתדע איך לקיים. | הפסוק "והגית בו יומם ולילה" מדבר רק על הדרך של הלימוד ללא שום עניין בתוצאה, לעומתו הפסוקים המובאים לעיל, ושיננתם, ולמדתם אתם ושמרתם לעשותם", מדברים על הדרך והתוצאה. כלומר תלמד תורה בשביל שתדע איך לקיים. | ||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
=== הסוגייא במסכת ברכות === | === הסוגייא במסכת ברכות === | ||
'''הגמרא במסכת ברכות'''(לה ב) מביאה את דברי ר' חנינא בר פפא שהקשה משני פסוקים. באחד כתוב "ולקחתי דגני בעתו"(הושע ב יא) ובשני כתוב "ואספת דגנך"(דברים יא יד), לכאורה קשה, ה' נותן את הדגן או לוקח אותו? בהתבוננות מהקשר הפסוקים, שם אנו רואים שהפסוקים באים בתור תוצאה למעשיהם של עם ישראל, אפשר בפשטות לתרץ שה' נותן דגן מתי שעם ישראל עושה רצונו, ולוקח את הדגן כשעם ישראל לא עושים רצונו, וזהו באמת תירוץ הגמרא "ל"ק כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום". | '''הגמרא במסכת ברכות'''[http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=35b&format=pdf (לה ב)] מביאה את דברי ר' חנינא בר פפא שהקשה משני פסוקים. באחד כתוב "ולקחתי דגני בעתו"(הושע ב יא) ובשני כתוב "ואספת דגנך"(דברים יא יד), לכאורה קשה, ה' נותן את הדגן או לוקח אותו? בהתבוננות מהקשר הפסוקים, שם אנו רואים שהפסוקים באים בתור תוצאה למעשיהם של עם ישראל, אפשר בפשטות לתרץ שה' נותן דגן מתי שעם ישראל עושה רצונו, ולוקח את הדגן כשעם ישראל לא עושים רצונו, וזהו באמת תירוץ הגמרא "ל"ק כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום". | ||
לאחר מכן הגמרא מביא ברייתא ששואלת מה משמעות המילים "ואספת דגנך", כלומר מה באו מילים אלו לחדש לי? עונה הברייתא בשם ר' ישמעאל, כיוון שנאמר "והגית בו יומם ולילה"- הייתי חושב שעל האדם ללמוד תורה כל יום כל היום בלי להפסיק לשום דבר, לכן בא הציווי "ואספת דגנך" לומר שהפסוק "והגית וכו'" כפוף לפסוק "ואספת וכו'", כלומר על האדם לשלב בחייו מעבר ללימוד תורה גם עניינם של עבודה, בלשון הברייתא "ענייני דרך ארץ {'''רש"י'''(ד"ה מנהג דרך ארץ) מסביר עבוד כדי שיהיה לך ממה להתפרנס}. | לאחר מכן הגמרא מביא ברייתא ששואלת מה משמעות המילים "ואספת דגנך", כלומר מה באו מילים אלו לחדש לי? עונה הברייתא בשם ר' ישמעאל, כיוון שנאמר "והגית בו יומם ולילה"- הייתי חושב שעל האדם ללמוד תורה כל יום כל היום בלי להפסיק לשום דבר, לכן בא הציווי "ואספת דגנך" לומר שהפסוק "והגית וכו'" כפוף לפסוק "ואספת וכו'", כלומר על האדם לשלב בחייו מעבר ללימוד תורה גם עניינם של עבודה, בלשון הברייתא "ענייני דרך ארץ {'''רש"י'''(ד"ה מנהג דרך ארץ) מסביר עבוד כדי שיהיה לך ממה להתפרנס}. | ||
| שורה 60: | שורה 60: | ||
'''במסכת מנחות'''(צט ב) מובאת משנה בה מוסבר איך היו מבצעים את החלפת לחם הפנים, חרף הציווי שעל הלחם להישאר תמיד על השולחן. ת"ק אומר צריך קודם כל לשים את הלחם הבא ורק אח"כ לקחת את הקודם, כדי שתמיד יהיה לחם על השולחן. כי כתוב "תמיד", ולפי דעת ת"ק הכוונה ללא הפסק בכלל. לעומת דעה זו סובר ר' יוסי שאפשר קודם כל להוריד את הישן ורק אחר כך לשים את החדש אפילו עבר כמעט יום שלם בלי לחם על השולחן. ר' יוסי מפרש את המילה "תמיד" כל יום וכל לילה, שלא יעבור עליו לילה שלם בלי לחם. | '''במסכת מנחות'''[http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=99b&format=pdf (צט ב)] מובאת משנה בה מוסבר איך היו מבצעים את החלפת לחם הפנים, חרף הציווי שעל הלחם להישאר תמיד על השולחן. ת"ק אומר צריך קודם כל לשים את הלחם הבא ורק אח"כ לקחת את הקודם, כדי שתמיד יהיה לחם על השולחן. כי כתוב "תמיד", ולפי דעת ת"ק הכוונה ללא הפסק בכלל. לעומת דעה זו סובר ר' יוסי שאפשר קודם כל להוריד את הישן ורק אחר כך לשים את החדש אפילו עבר כמעט יום שלם בלי לחם על השולחן. ר' יוסי מפרש את המילה "תמיד" כל יום וכל לילה, שלא יעבור עליו לילה שלם בלי לחם. | ||
הגמ' מביאה את דברי ר' אמי שמשליך שני דברים מדבריו של ר' יוסי: אחד, משליך בין מצוות לחם הפנים למצוות "לא ימיש ללמוד תורה", והשלכה שנייה בין המילה "תמיד" למילה "ימיש".מדברי ר' אמי נראה כי, ר' אמי מסיק מדבריו של ר' יוסי שלא צריך ללמוד תורה באמת כל היום וכל הלילה, מספיק שאדם למד פרק קטן ביום ופרק בלילה והוא יצא ידי חובת "לא ימוש ספר התורה.. יומם ולילה", שכל עיקרה הוא שלא יעבור לילה בלי לימוד תורה. לפי תנא קמא החיוב הוא ללמוד תורה כל היום וכל הלילה בלי הפסק, ורק מצד צרכים אחרים של האדם המצווה לפעמים מצטמצמת. | הגמ' מביאה את דברי ר' אמי שמשליך שני דברים מדבריו של ר' יוסי: אחד, משליך בין מצוות לחם הפנים למצוות "לא ימיש ללמוד תורה", והשלכה שנייה בין המילה "תמיד" למילה "ימיש".מדברי ר' אמי נראה כי, ר' אמי מסיק מדבריו של ר' יוסי שלא צריך ללמוד תורה באמת כל היום וכל הלילה, מספיק שאדם למד פרק קטן ביום ופרק בלילה והוא יצא ידי חובת "לא ימוש ספר התורה.. יומם ולילה", שכל עיקרה הוא שלא יעבור לילה בלי לימוד תורה. לפי תנא קמא החיוב הוא ללמוד תורה כל היום וכל הלילה בלי הפסק, ורק מצד צרכים אחרים של האדם המצווה לפעמים מצטמצמת. | ||
| שורה 103: | שורה 103: | ||
הקדמה למקור הבא במסכת נדרים. קיימא לן שאין שבועה חלה על שבועה, כלומר דבר שאדם מחויב עליו הוא לא יכול להישבע עליו, כי הוא גם ככה חייב. ואם אדם נשבע על דבר שהוא כבר חייב והוא לא קיים את שבועתו הוא חייב רק קורבן אחד כי השבועה השנייה לא חלה. שבועה חלה רק על דברים שאתה לא חייב בהם. | הקדמה למקור הבא במסכת נדרים. קיימא לן שאין שבועה חלה על שבועה, כלומר דבר שאדם מחויב עליו הוא לא יכול להישבע עליו, כי הוא גם ככה חייב. ואם אדם נשבע על דבר שהוא כבר חייב והוא לא קיים את שבועתו הוא חייב רק קורבן אחד כי השבועה השנייה לא חלה. שבועה חלה רק על דברים שאתה לא חייב בהם. | ||
'''במסכת נדרים'''(ח א) מובאים דברי רב גידל "האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלוהי ישראל", כלומר אדם שנדר ללמוד קטע מסויים מהתורה הנדר שלו נחשב נדר לכל דבר ועניין. | '''במסכת נדרים'''[http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=16&daf=8&format=pdf (ח א)] מובאים דברי רב גידל "האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלוהי ישראל", כלומר אדם שנדר ללמוד קטע מסויים מהתורה הנדר שלו נחשב נדר לכל דבר ועניין. | ||
שואלת הגמרא מה בא רב גידל לחדש לי, "הלא מושבע ועומד הוא?" כלומר על האדם כבר חלה שבועה ללמוד את התורה, אז איך השבועה השנייה שלו חלה? הרי קיימא לן שאין שבועה לאחר שבועה. | שואלת הגמרא מה בא רב גידל לחדש לי, "הלא מושבע ועומד הוא?" כלומר על האדם כבר חלה שבועה ללמוד את התורה, אז איך השבועה השנייה שלו חלה? הרי קיימא לן שאין שבועה לאחר שבועה. | ||
| שורה 141: | שורה 141: | ||
תירוץ שני בשם הרא"ם - אדם באמת יי"ח בק"ש שחרית וערבית, ולכן הגמ' אומרת "שבעותו שבועה" מכיוון שהלימוד מעבר לקראת שמע זה דבר הרשות, ושבועה חלה על דברי הרשות. | תירוץ שני בשם הרא"ם - אדם באמת יי"ח בק"ש שחרית וערבית, ולכן הגמ' אומרת "שבעותו שבועה" מכיוון שהלימוד מעבר לקראת שמע זה דבר הרשות, ושבועה חלה על דברי הרשות. | ||
הרא"ם מביא את | הרא"ם מביא את הגמרא במנחות פרק התכלת שאומרת שגם בזמן "כעס" של הקב"ה לא מענישים אדם על כך שלא למד תורה (חוץ מק"ש שחרית וערבית). | ||
הרא"ם אומר שאם תקשה עליו והרי כתוב מפורש בתורה "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם", משמע שכן יש חיוב מפורש ללמוד תורה, ולכן אדם כן מושבע על לימוד תורה, ומימלא שבועתו לא תהיה שבועה. יענה הרא"ם, באמת השבועה לא חלה מדאורייתא (כי יש חיוב מפורש ללמוד תורה), אלא שהגמ' אמרה "חייל שבועה עליה" הכוונה שהשבועה חלה על האדם מדרבנן, ותיקנו זאת כדי שאדם לא יבוא לזלזל במצוות ובנדרים. | הרא"ם אומר שאם תקשה עליו והרי כתוב מפורש בתורה "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם", משמע שכן יש חיוב מפורש ללמוד תורה, ולכן אדם כן מושבע על לימוד תורה, ומימלא שבועתו לא תהיה שבועה. יענה הרא"ם, באמת השבועה לא חלה מדאורייתא (כי יש חיוב מפורש ללמוד תורה), אלא שהגמ' אמרה "חייל שבועה עליה" הכוונה שהשבועה חלה על האדם מדרבנן, ותיקנו זאת כדי שאדם לא יבוא לזלזל במצוות ובנדרים. | ||
| שורה 151: | שורה 151: | ||
'''הרמב"ם'''( | '''הרמב"ם'''[http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=8&hilchos=46&perek=5&halocha=3&hilite= (תמידין ה ג)] פוסק שלחם הפנים חייב להיות תמיד על השולחן ללא הפסק (כמו דברי רבנן במשנה החולקים על ר' יוסי). לעומת זאת בהלכות תלמוד תורה [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=1&hilchos=3&perek=1&halocha=8&hilite= (א ח)] פוסק הרמב"ם שלא חייב ללמוד כל היום וכל הלילה אלא מספיק שכל אדם יקבע לעצמו עיתים ביום ובלילה, ובזה הוא יי"ח(פוסק את ר' אמי מדברי ר' יוסי שבמנחות "אפילו לא שנה אדם .. פרק אחד של שחרית.. ערבית קיים מצוות לא ימוש). לכאורה דברי הרמב"ם בתמידין סותרים את דבריו בתלמוד תורה. ר' אמי דייק מדברי ר' יוסי על לחם הפנים שפרק ביום ופרק בלילה זה מספיק, וזה מה שפסק הרמב"ם להלכה בתלמוד תורה. אבל בהלכות תמידין פוסק הרמב"ם כמו חכמים שחלוקים על ר' יוסי בלחם הפנים ואם נעשה את ההשלכה שעשה ר' אמי על דבריו של ר' יוסי, על חכמים יצא שצריך ללמוד תורה כל היום וכל הלילה בדיוק כמו לחם הפנים. ולכן לכאורה יוצא שהרמב"ם מפרש שלחם התמיד צריך להיות כל היום וכל הלילה כדברי חכמים, ועדיין, מספיק פרק ביום ופרק בלילה, כדברי ר' יוסי. | ||
'''הלחם משנה''' (על הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה שם) עומד על סתירה זו בדברי הרמב"ם ומסביר, שהרמב"ם תופס שקיים הבדל בין המילה "תמיד"(הכתובה בלחם הפנים) למילה "לא ימיש"(שנאמרה בתלמוד תורה). | '''הלחם משנה''' [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=90501&rid=167 (על הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה שם)] עומד על סתירה זו בדברי הרמב"ם ומסביר, שהרמב"ם תופס שקיים הבדל בין המילה "תמיד"(הכתובה בלחם הפנים) למילה "לא ימיש"(שנאמרה בתלמוד תורה). | ||
ולכן יוצא שגם לשיטת חכמים אדם לא מחוייב ללמוד תורה כל היום וכל הלילה, כי גם חכמים מודים שלשון "לא ימיש" משמעותו הרבה פחות "תמידיות" מלשון "תמיד". המחלוקת בין ר' יוסי לחכמים היא רק בלחם הפנים, שם הכתוב מתנסח בלשון "תמיד", לפי חכמים זוהי לשון של תמידות סופית ולפי ר' יוסי גם הלשון "תמיד" אין משמעותה תמידות סופית. ר' אמי דייק מדברי ר' יוסי את דעת חכמים, מסקנת ר' אמי בהסבר הפסוק 'לא ימיש' נכונה בין לרבנן ובין לר יוסי, והרמב"ם פסק את דעת חכמים להלכה: 1. לחם הפנים צריך להיות תמיד, ללא הפסקה, על השולחן. 2. בשביל לצאת ידי חובת תלמוד תורה צריך לקבוע עיתים גם ביום וגם בלילה. | ולכן יוצא שגם לשיטת חכמים אדם לא מחוייב ללמוד תורה כל היום וכל הלילה, כי גם חכמים מודים שלשון "לא ימיש" משמעותו הרבה פחות "תמידיות" מלשון "תמיד". המחלוקת בין ר' יוסי לחכמים היא רק בלחם הפנים, שם הכתוב מתנסח בלשון "תמיד", לפי חכמים זוהי לשון של תמידות סופית ולפי ר' יוסי גם הלשון "תמיד" אין משמעותה תמידות סופית. ר' אמי דייק מדברי ר' יוסי את דעת חכמים, מסקנת ר' אמי בהסבר הפסוק 'לא ימיש' נכונה בין לרבנן ובין לר יוסי, והרמב"ם פסק את דעת חכמים להלכה: 1. לחם הפנים צריך להיות תמיד, ללא הפסקה, על השולחן. 2. בשביל לצאת ידי חובת תלמוד תורה צריך לקבוע עיתים גם ביום וגם בלילה. | ||
| שורה 159: | שורה 159: | ||
לכאורה לפי ההסבר של הלחם משנה היה צריך האדם לצאת ידי חובה בקריאת שמע בבוקר ובערב כר' יוחנן, אז מדוע חייבנו אותו ללמוד גם ביום וגם בלילה מעבר לקריאת שמע? הרי מהגמ' בנדרים יוצא שפסקו כר' יוחנן, כי אמרו שם ש"אי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית", אם רוצה פוטר עצמו בק"ש של שחרית וערבית. לכאורה באמת ככה היה הרמב"ם צריך לפסוק אבל הרמב"ם לא רצה לפסוק ככה כי זה קולא יתירה, וגם ר' יוחנן עצמו אמר לא לפרסם אותה לעמי ארצות. ולכן להלכה, לפי הרמב"ם, יוצא שמספיק שאדם קבע עיתים ללימוד תורה בבוקר ובערב והוא יי"ח לימוד תורה. | לכאורה לפי ההסבר של הלחם משנה היה צריך האדם לצאת ידי חובה בקריאת שמע בבוקר ובערב כר' יוחנן, אז מדוע חייבנו אותו ללמוד גם ביום וגם בלילה מעבר לקריאת שמע? הרי מהגמ' בנדרים יוצא שפסקו כר' יוחנן, כי אמרו שם ש"אי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית", אם רוצה פוטר עצמו בק"ש של שחרית וערבית. לכאורה באמת ככה היה הרמב"ם צריך לפסוק אבל הרמב"ם לא רצה לפסוק ככה כי זה קולא יתירה, וגם ר' יוחנן עצמו אמר לא לפרסם אותה לעמי ארצות. ולכן להלכה, לפי הרמב"ם, יוצא שמספיק שאדם קבע עיתים ללימוד תורה בבוקר ובערב והוא יי"ח לימוד תורה. | ||
'''המעשה רוקח''' (על הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה שם) מביא גמרא בקידושין (ז א) שם כתוב שעל האדם ללמד את בנו אומנות ואילו בגמ' שלנו מובא שאין ללמוד חכמה יוונית והירושלמי שאל איך זה יכול להיות. מתרץ המעשה רוקח ואומר שלצורך מלאכה (אומנות) באמת מותר לבטל לימוד תורה אבל לצורך הפנאי (חכמה יוונית) אסור לבטל תורה. מהתירוץ של המעשה רוקח מובן שהוא גם סובר את התירוץ של החיד"א בדברי ר' ישמעאל, שבאמת על האדם ללמוד תורה כל היום וכל הלילה ללא הפסק אבל מותר לו להפסיק בשביל צרכים חיוניים (פרנסה וכו') אבל לא בשביל סתם תרבות פנאי או דברים שהם לא לצורך(חכמה יוונית). | '''המעשה רוקח''' [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=35589&rid=167 (על הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה שם)] מביא גמרא בקידושין [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=20&daf=7&format=pdf (ז א)] שם כתוב שעל האדם ללמד את בנו אומנות ואילו בגמ' שלנו מובא שאין ללמוד חכמה יוונית והירושלמי שאל איך זה יכול להיות. מתרץ המעשה רוקח ואומר שלצורך מלאכה (אומנות) באמת מותר לבטל לימוד תורה אבל לצורך הפנאי (חכמה יוונית) אסור לבטל תורה. מהתירוץ של המעשה רוקח מובן שהוא גם סובר את התירוץ של החיד"א בדברי ר' ישמעאל, שבאמת על האדם ללמוד תורה כל היום וכל הלילה ללא הפסק אבל מותר לו להפסיק בשביל צרכים חיוניים (פרנסה וכו') אבל לא בשביל סתם תרבות פנאי או דברים שהם לא לצורך(חכמה יוונית). | ||
צריך להוסיף לעמוד על ההבדל בין המעש"ר לבין הלח"מ | צריך להוסיף לעמוד על ההבדל בין המעש"ר לבין הלח"מ | ||