49
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "עבד עברי גופו קנוי"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←גדר זכות מעשי ידיו
| שורה 82: | שורה 82: | ||
==גדרי קנין עבד לרבו לשיטות הראשונים== | ==גדרי קנין עבד לרבו לשיטות הראשונים== | ||
===גדר זכות מעשי ידיו=== | ===גדר זכות מעשי ידיו=== | ||
====הראשונים ההולכים בדעת הרמב"ן==== | |||
בין הראשונים ההולכים בדרך ה'''רמב"ן''' יש ב' שיטות בנוגע לקנין מעשי ידיו האם הוא קנין בגופו של העבד, וכמו שמצאנו הקונה [[דקל לפירותיו]] שגוף העבד קנוי לו לגבי זכות מעשי ידיו, או שמא הוא התחייבות גרידא מצד העבד כתמורה לתשלום שהתקבל בעבורו וגופו משמש כמשכון לכך. | |||
ה'''ריטב"א''' (יבמות מו א ד"ה מ"ט) מגדיר את העבד הקנוי לעכו"ם [שאין לו עליו קנין איסור אלא קנין מעשי ידיו בלבד] כמי שגופו מהוה משכון בעבור מעשי ידיו, וכן כתב (קידושין טז א ד"ה אלא שטר) שאף שקנין האיסור אינו פוקע בדברים אך קנין מעשי ידיו תועיל מחילה לבדה להפקיעה ושוב לא יוכל האדון לשעבדו. | |||
וכן יש לדייק מדברי ה'''רמב"ן''' עצמו שכתב (קדושין טז א ד"ה זאת אומרת) שהואיל ויש על העבד קנין הגוף המועיל לענין איסור, אם מחל לו אין גרעונו מחול והרי הוא כמפקיר עבדו שצריך גט שחרור, והלא מפקיר עבדו לכל הדיעות יצא לחירות לגבי מעשי ידיו וכל הצורך בגט שחרור אינו אלא כדי שיהא מותר בבת ישראל, הרי אנו רואים שדעת הרמב"ן הוא שמועיל מחילה לגבי קנין מעשי ידיו אף לרבא. | |||
עוד כתב '''רבינו קרשקש''' בחידושיו המיוחסים לריטב"א (גיטין לח א ד"ה והא דאמרינן לעיל) שיש להוכיח כן מדברי הגמרא (קדושין יט א) שלדברי ר' יוסי ב"ר יהודה קדושי אמה העבריה מתבצעים שלא באמצעות מעות הראשונות שבהם נקנית לאמה, אלא ע"י מחילת השעבוד. הרי לנו שאף אם אין מועילה המחילה לגבי קנין האיסור אך כלפי קנין מעשי ידיה די בה. | |||
אך בתחילת דבריו כתב (גיטין לח א ד"ה והא דאמר שמואל) לחלוק, וסובר שלדעת רבא קנין מעשי ידיו של עבד אינו התחייבות וגוף העבד משכון, אלא הוא קנין גמור בגופו של עבד לגבי מעשי ידיו. ומוכיח זאת ממה שמצאנו בעבד הקנוי לעכו"ם שאינו הפקעת הלואה בלבד אלא גזל ממש, וזאת על אף שאין בו קנין איסור אלא קנין מעשי ידיו, אלא שהוא מסתייג להכריח מסוגיא זו מאחר ואף הוצאת משכון מתחת ידי העכו"ם יש להחשיב כגזל ממש ולא רק כהפקעת הלואה בלבד. | |||
ואת ההוכחה מדברי ר' יוסי ב"ר יהודה הוא דוחה מאחר ולהלכה לא נתקבלו דבריו וקידושי אמה העבריה מתבצעים ע"י המעות הראשונות אשר נקנית בהם לאמה. | |||
וכן דעת ה'''רא"ש''' (בשיטמ"ק בבא קמא קיג ב) שכתב שרק מחמת שגוף העבד קנוי לאדונו לגבי מעשי ידיו חשובה הפקעתו מתחת יד רבו גזל גמור ולא הפקעת הלואה גרידא, בעוד שאם היה זה התחייבות כאשר גופו משמש כמשכון אין זה אלא הפקעת הלואה. | |||
====הראשונים ההולכים בדעת התוספות==== | |||
לדברי ה'''תוספות''' אשר לדעתם ודאי אין מועילה מחילה להפקיע מעשי ידיו, יש לחקור האם הוא מחמת שגופו קנוי לענין מעשי ידיו, או משום שגופו הוא כמשכון ועל כן אין מועיל מחילה. | |||
ומדבריהם (בקדושין יז א ד"ה חלה) אשר הם מחלקים בין עבד עברי לבין שכיר במקרה מחלה, שהעבד הואיל וגופו קנוי אין צריך להשלים – כפרה אשר נקנית לצורך חלבה ומחמת מחלה לא הניבה כמצופה, ואילו השכיר אשר לא סיפק את התמורה אינו מקבל תשלום אלא על מה שעשה בפועל, יש להוכיח שיטתם שהעבד גופו קנוי לגבי זכות מעשי ידיו. | |||
====מקורות נוספים בדברי הראשונים==== | |||
במקורות אחרים אנו מוצאים היקשים הלכתיים בין עבד עברי לבין שכיר, וכגון '''מהר"ם מרוטנבורג''' הובאו דבריו בספר מרדכי (בבא מציעא האומנין שמו) פוסק על מלמד שנשכר לעבודה כמקובל, ולאחר זמן מה מחל לו השוכר על ביצוע ההסכם בדברים בלבד, ועלה הנידון כאשר השוכר חוזר בו ממחילתו האם קנה המלמד את עצמו במחילה בלבד. והכריע על פי הדין בעבד עברי שבמחילה לבד אינו יוצא כן גם בכל שכיר. | |||
גם ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות (מעשר שני ד ד) מסביר את דין העבד העברי שאין ידו כיד רבו בכך שאינו שונה מהותית מן השכיר אשר משועבד לרבו, ששניהם אין גופם קנוי ולא קנה האדון אלא מעשי ידיהם בלבד. | |||
להגדיר שיטות אלו יש 2 אפשרויות: לומר שגם עבד עברי אין גופו קנוי אף לא למעשי ידיו, ולפי זה חולקים הם על פשטות שאר הראשונים אשר ביארו שעבד עברי גופו ממש קנוי למעשי ידיו. או לומר שכל שכיר קנה השוכר את גופו לענין מעשי ידיו, ולפי זה כולם שוים בגדר קנין מעשי ידי עבד עברי לרבו. | להגדיר שיטות אלו יש 2 אפשרויות: לומר שגם עבד עברי אין גופו קנוי אף לא למעשי ידיו, ולפי זה חולקים הם על פשטות שאר הראשונים אשר ביארו שעבד עברי גופו ממש קנוי למעשי ידיו. או לומר שכל שכיר קנה השוכר את גופו לענין מעשי ידיו, ולפי זה כולם שוים בגדר קנין מעשי ידי עבד עברי לרבו. | ||
שתי אפשרויות אלו בגדר עבד עברי נתבארו היטב בדברי ה'''מאירי''' (קדושין טז א) ולדבריו אם עבד עברי אין גופו קנוי למעשי ידיו בכל זאת הואיל וגופו מהוה משכון על התחייבותו אינו יוצא במחילה וגם הפקעתו במרמה חשוב גזל ולא הפקעת הלואה בעלמא [וכמו שהובא לעיל בשם רבינו קרשקש ושלא כדעת הרא"ש]. | |||
שתי אפשרויות אלו בגדר עבד עברי נתבארו היטב בדברי ה'''מאירי''' (קדושין טז א | |||
האפשרות השניה שכל שכיר קנה השוכר את גופו לענין מעשי ידיו יכולה להתפרש היטב בכמה סוגיות בש"ס, וכגון הסבר הגמרא בכמה מקומות (בבא קמא קטז ב, בבא מציעא י א) לדברי רב שפועל יכול לחזור בו ובכל זאת ידו כיד בעל הבית מאחר ואף שיכול לחזור בו משום דין 'כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים' כל זמן שלא חזר בו 'כברשותיה דבעל הבית דמי'. | |||
אף בדיני מציאה מצאנו שפועל שנשכר לעשות כל מלאכה שיורה לו בעל הבית והגביה מציאה זכה האדון בכך מאחר וידו כיד בעל הבית. יודגש שאין יד שכיר כיד רבו כמו עבד כנעני – ואך ורק לגבי מציאה שייך זה, מאחר והוא כלול בתפוקה כלכלית אשר לאדון יש זכות בלעדית בו, כמו שביאר הנחלת דוד (בבא מציעא י א). | |||
החתם סופר (עבודה זרה עא א) מבאר את הויכוח בין ר' דוסא הסובר יד פועל על התחתונה לבין רבנן הסוברים יד פועל על העליונה בשאלה אם פועל גופו נקנה לשעת עבודתו כעבד עברי או שאין זה אלא התחייבות בלבד | |||
===גדר הזכות להשיאו שפחה כנענית=== | ===גדר הזכות להשיאו שפחה כנענית=== | ||
כפי שנראה מסיכום שיטות הראשונים, בזה נחלקו ה'''רמב"ן''' הסובר שזכות זו מבטאת קנין מקיף יותר על גוף העבד מאשר זכות סתמית במעשי ידיו, וה'''תוספות''' הסוברים שהוא זכות הכלולה בקנין מעשי ידיו. | כפי שנראה מסיכום שיטות הראשונים, בזה נחלקו ה'''רמב"ן''' הסובר שזכות זו מבטאת קנין מקיף יותר על גוף העבד מאשר זכות סתמית במעשי ידיו, וה'''תוספות''' הסוברים שהוא זכות הכלולה בקנין מעשי ידיו. | ||