9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הטמנה בכלי שני והטמנת צונן"
←טעם ההיתר
| שורה 17: | שורה 17: | ||
אבל '''רש"י''' (נא א ד"ה מותר) כתב בטעם היתר הטמנת הצונן, שמטמין מפני החמה שלא יחמו, ולא גזרינן אטו הטמנה כדי שיחמו. ודייקו הראשונים מדברי רש"י שאם מטמין את הצונן כדי לחממו, אסור. <br/> | אבל '''רש"י''' (נא א ד"ה מותר) כתב בטעם היתר הטמנת הצונן, שמטמין מפני החמה שלא יחמו, ולא גזרינן אטו הטמנה כדי שיחמו. ודייקו הראשונים מדברי רש"י שאם מטמין את הצונן כדי לחממו, אסור. <br/> | ||
וכן לגבי הטמנה בכלי שני כתב '''רש"י''' (ד"ה אבל מפנה) שמותר משום דלא חיישינן שמא יבוא להרתיח, שהרי הוא עצמו טורח אחריו לקררו, ואיך נבוא לחשוש שירתיחנו.<br/> | וכן לגבי הטמנה בכלי שני כתב '''רש"י''' (ד"ה אבל מפנה) שמותר משום דלא חיישינן שמא יבוא להרתיח, שהרי הוא עצמו טורח אחריו לקררו, ואיך נבוא לחשוש שירתיחנו. וכתב '''הרמב"ן''' בחידושים שרש"י אזיל לשיטתו כמו בצונן, שכל ההיתר הוא רק היכא דלא חיישינן שמא יבוא להרתיח, ולכך כתב גם בכלי שני כאותו הטעם, אבל לרמב"ן והרמב"ם אין צורך בזה, אלא אמרינן דלא גזרו כלל אלא בכלי ראשון חם כנ"ל. <br/> | ||
וכעין דברי רש"י יש גם ב'''תוס' ישנים''' על הגליון (ד"ה אבל פינה) ששאלו איך אסר רבי הטמנת צונן, והרי אביו רשב"ג התיר אפילו בכלי שני, וכי רבי לא ידע מזה. ותירצו דגבי כלי שני קיל טפי, לפי שמתוך מעשיו מוכח שרוצה לקררו, ולא חיישינן שמא ירתיחנו, אבל בהטמנת צונן לא מוכח מידי. מבואר מדבריהם דטעם ההיתר בכלי שני הוא משום שעושה מעשה לקררו, וכדברי רש"י. ולפי"ז לכאורה יהיה מותר רק אם באמת העבירו לכלי שני ע"מ לקררו, אבל אסור לכתחילה להעבירו כדי שיוכל להטמינו, שהרי כל כוונתו בהעברה לכלי שני היא כדי לחממו ע"י הטמנה ושוב יש לחשוש שירתיחנו. | |||
הקשה ה'''לחם משנה''' (ג) איך יפרש הרמב"ם דברי הגמ' 'השתא אקורי מיקר ליה ארתוחי מרתח ליה', והרי לדעתו האיסור להטמין בשבת באינו מוסיף הבל הוא משום שמא יטמין ברמץ ויבוא לחתות. ותירץ שהחתוי בגחלים עלול להביאו להרתחה גם כן. וסיים דלא משמע כן מפירושו במשנה. <br/> | |||
עוד כתב ה'''לחם משנה''' (ד) דבצונן ליכא למיחש שמא יטמין ברמץ להרמב"ם לפי כיון שכל כוונתו רק להפיג צינתו ובודאי לא יבוא לחתות. אבל ב'''מרכבת המשנה''' אלפנדרי כ' דהרמב"ם גרס בברייתא 'אע"פ שאמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל' [וכתב שמצא כן בחי' הרשב"א], שהטעם בזה לרמב"ם הוא שמא ירתיח, ולכן מבואר גם המשך הברייתא 'השתא ארתוחי מרתח ליה'. ודבריו אינם מובנים, דא"כ יוצר לדבריו דכלי שני מותר להטמין אף במוסיף הבל, וזה היפך דברי הרמב"ם. ובשו"ת '''יביע אומר''' (א יד ג) דהרמב"ם ל"ג כלל האי טעמא דהשתא אקורי מיקר ליה. והוכיח כן מס' העתים ומדקדוקי סופרים. | |||