הבדלים בין גרסאות בדף "הנטען על האישה"

'''המאירי''' מביא פירוש נוסף, בו מוצאים את הנעליים ליד מיטתו של הבעל. היות והמיטה של הבעל יותר טובה, כנראה האישה והרוכל קלקלו שם. לתירוץ הגמרא, מדובר במקרה בו ראו עקבות זרים ליד מיטת הבעל. כראייה לדבריו מביא המאירי את '''הירושלמי''', שכותב: "סנדלה לפני מטתו כאור הדבר ותצא". לשיטתו, המקרה בירושלמי זהה למקרה שלנו.

לעומתו, '''קרבן העדה''' (כתובות ז ו, ד"ה סנדלו), סובר שבירושלמי מדובר על מקרה בו הרוכל ישן בבית האישה, ונמצא סנדלה סמוך למיטת הרוכל. ולא מדובר כאן כלל על מיטת הבעל. אם כי, מדבריו ב'''שיירי הקרבן''' (ד"ה סנדלה), נראה שאכן מדובר במיטת הבעל.

הרמב"ם והשו"ע פסקו להלכה את הירושלמי, שאם רואים את האישה והרוכל יוצאים ממקום אפל, עולים יחד מבור, או שנכנסו לחדר יחד וסגרו את הדלתות- הרי זה דבר מכוער. שלושת מקרים אלו הם צורות שונות של ייחוד, ונבוא לבררם בזה אחר זה.

====יוצאים ממקום אופל====

להלכה, '''רבי עקיבא איגר''' (שו"ת רע"א קמא צט) פסק כדעת '''המבי"ט'''  ו'''המהרש"ל'''. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח זה מלשון הירושלמי, שכתב: "יוצאים ממקום אופל", כלומר זהו מקום שאיש לא עובר בו, ולכן ראו אותם רק ביציאתם ממקום האופל. דיון זה הובא להלכה ב'''פתחי תשובה''' (ו).

'''הרמ"א''' (שו"ת רמ"א יב) חידש שדין זה קיים רק כאשר ראו את שניהם יוצאים יחד ממקום האופל. במקרה ולא- אנו תולים להקל שמא הם לא היו שם יחד, או שמא היה שם איתם אדם נוסף.

דין זה, כאמור, הובא להלכה ב'''שו"ע''' וב'''רמב"ם''', ולא התעורר עליו דיון בפוסקים.

'''הרשב"א''' בתשובותיו (א, אלף ורנ"א), כתב שדין זה קיים רק במקרה בו נכנסו לחדר ונעלו את החדר. הובאו דבריו להלכה ב'''בית יוסף''' (אה"ע יא), וב'''רמ"א''' (אה"ע יא א).  

'''רבי עקיבא איגר''' מבין ש'''הרשב"א''' ו'''הרמ"א''' (שו"ת רמ"א יב) מדברים במקרה בו נכנסו האיש והאישה יחד לחדר, ולא שאחד מהם היה בחדר קודם. בנוסף, הגפת הדלתות צריכה להיות מיד לאחר הכניסה לחדר.  

חולק עליו '''בית המאיר''' (הובאו דבריו בשו"ת רע"א מהדורה קמא קב), וסובר שדברי '''הרשב"א''' הם כפשוטם, ונאסרים בכל מקרה בו נכנסו שניהם לחדר ונעלו את הדלת. הוא מוכיח את דבריו מדברי '''הסמ"ג''' (עשין מח), שכתב: "או שנכנסו זה אחר זה וסגרו את הדלת" בניגוד ללשון הרמב"ם שכתב: "והגיפו הדלתות". מדיוק זה נראה ש'''הסמ"ג''' מבין שהגפת הדלתות אצל הרמב"ם היא נעילת הדלת. דיון זה הובא ב'''פתחי תשובה''' (ח).

על ראייה זו של '''בית המאיר''' חולק '''מראה הפנים''' (כתובות ז ו), וסובר שלדעת הרמב"ם, גם סגירת הדלת בלא נעילה-תחשב כדבר מכוער. וכך גם כתב ה'''אברהם יגל''' (אישות כד טו).

'''רבי עקיבא איגר''' (שו"ת, מהדורה קמא צט), מוכיח שאיסור ייחוד אינו נכלל בגדר דבר מכוער. הוא מוכיח מכך שיש שוני בפסיקה ברמב"ם בין היוצאת בדבר מכוער, לבין אשת איש שנסתרה עם אחר.

כדבריו פסק '''ערוך השולחן''' (יא ז), שאין אוסרים בייחוד אפילו על הנטען.