165
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הנטען על האישה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←הרי"ף
(←הרי"ף) |
|||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
הסברא לחלק בין מקרה בו יש לה בנים מהבועל ובין מקרה בו אין לה, מופיעה בדברי '''הרמב"ם''' (פירוש המשניות לרמב"ם. יבמות ב ח). במידה ויש לה בנים מהבועל, יוציאו לעז עליהם שהם ממזרים, מה שאינו נכון. דהיינו, אנשים יגידו כשם שהיא זינתה מן הבעל הראשון, כך זנתה מהבעל השני. (על פי '''הדרישה'''. יא א). '''הדרישה''' נתן טעם לכך שחשש הלעז קיים דווקא בבועל ולא בבעל, היות והבעל נשאה בהיתר, וקידושי הבועל היו באיסור. | הסברא לחלק בין מקרה בו יש לה בנים מהבועל ובין מקרה בו אין לה, מופיעה בדברי '''הרמב"ם''' (פירוש המשניות לרמב"ם. יבמות ב ח). במידה ויש לה בנים מהבועל, יוציאו לעז עליהם שהם ממזרים, מה שאינו נכון. דהיינו, אנשים יגידו כשם שהיא זינתה מן הבעל הראשון, כך זנתה מהבעל השני. (על פי '''הדרישה'''. יא א). '''הדרישה''' נתן טעם לכך שחשש הלעז קיים דווקא בבועל ולא בבעל, היות והבעל נשאה בהיתר, וקידושי הבועל היו באיסור. | ||
===שאילתות דרב אחאי=== | |||
'''רב אחאי גאון''' בשאילתות (בלק, קלד), אומר שאם יש דבר מכוער וקלא דלא פסיק מוציאים בין מהבעל ובין מהבועל. שיטה זו נראית לכאורה תמוהה מאוד, ונגד כל מהלך הגמרא שראינו. '''ר"ת''' '''והרא"ש''' חולקים בביאור דברי השאילתות ונציג כעת את גישותיהם. | |||
====ר"ת אליבא דהשאילתות==== | |||
'''ר"ת''' (הובא ברא"ש ובבית יוסף. לא מופיע בספר הישר). סובר אליבא דרב אחאי גאון, שכשרב כשהוא אומר "ובעדים" הוא מתכוון לעדי דבר מכוער. הברייתא תועמד כשיטת רבי, שמוציא אישה מבעלה אפילו רק בראיית הבעל את הדבר המכוער. | |||
=====שיטת הטור===== | |||
'''הטור''' (אבן העזר יא) מביא את שיטת '''ר"ת''' להלכה, ובמידה והיו עדי טומאה, האישה תצא הן מהבעל והן מהבועל בכל מצב. במידה ואין עדי טומאה, מהבעל- האישה תצא בעדי דבר מכוער, או בראיית הבעל ובקלא דלא פסיק. מהבועל- במידה והיה עדי דבר מכוער וקלא דפסיק, תצא האישה מן הבועל אפילו יש בנים לבעל. אולם, במידה והאישה יצאה רק בראיית הבעל, אם יש לה בנים מהבעל לא תצא, ואם אין לה בנים- תצא. | |||
=====שיטת הט"ז===== | |||
'''הט"ז''' (א), לעומת זאת, פוסק שאין חילוק בין הבעל לבין הנחשד, ובקלא דלא פסיק, או בעדי כיעור, האישה תצא- בין מהבעל ובין מהבועל. לשיטתו, על אף שהעמדנו כרבי את הברייתא, ובברייתא היה חילוק בין אם יש בנים או אין בנים, אין לכך נפקא מינה. הברייתא מדברת על מצב בו אין קול כלל, ומשום כך יש חילוק בין אם יש בנים לאישה או לא. אבל אם יש קלא דלא פסיק, פשוט שהברייתא תאסור את האישה על בעלה. ומכיוון שאנו פוסקים הלכה כרבי רק בקלא שלא פסיק, ממילא אין חילוק בין אם יש בנים ובין אם אין בנים. | |||
'''הט"ז''' מוכיח את שיטתו מדברי הרא"ש על שיטת ר"ת, בו הוא טוען שעדי כיעור וקלא דלא פסיק, הרי הם כעדי טומאה. במצב של עדי טומאה, האישה תצא מבעלה בין אם יש בנים ובין אם אין. היות והדין במקרה של עדי כיעור וקלא דפסיק שווה לדין ראיית הבעל וקלא דלא פסיק, ממילא בשניהם אין נפקא מינה, בין אם יש בנים ובין אם אין. | |||
=====קושיות ותירוצים על ר"ת===== | |||
בין לטור ובין לט"ז, שיטת ר"ת כאן קשה. הרי מצינו שאין האישה נאסרת לבעלה אלא בקינוי וסתירה, או בשני עדי טומאה. בנוסף, ידוע לנו שאין חוששים לקלא אחר נישואין. כמו כן, על פי שיטה זו, מה קשה על רב מהברייתא? הרי אנו יכולים להגיד שהברייתא מדברת במצב בו יש עדי דבר מכוער! | |||
קושיות אלו תירץ התשובות מיימוניות (נשים כה), ואמר, שכשם שמצינו בכתובות שפתח פתוח נחשב כשני עדי טומאה, כך גם שני עדי דבר מכוער, ייחשבו כעדי טומאה בכדי לאוסרה על הבעל. ובמקרה בו הבעל רואה את דבר מכוער, רגליים לדבר וחוששים לקלא אף אחר נישואין. וממילא גם הברייתא מדברת בתחילה כשאין עדים כלל, ובסוף הברייתא מדובר על עדי דבר מכוער, על אף שהם נקראים עדי טומאה. | |||
====הרא"ש אליבא דהשאילתות==== | |||
'''הרא"ש''' (ד"ה הואיל ומכוער) מקשה על ביאור ר"ת בשאילתות שתי קושיות. האחת- אם רב אומר "ובעדים" בסתמא, הוא ודאי מתכוון לעדי טומאה ולא לעדי דבר מכוער. והשנייה- אם יש עדי דבר מכוער, אליבא דר"ת אין צורך בקלא דלא פסיק, ומדוע הגמרא מצריכה עדים וקלא דלא פסיק? | |||
לפיכך '''הרא"ש''' מבאר שאכן רב מדבר על עדי טומאה, אולם הברייתא מדברת על עדי דבר מכוער, והברייתא היא כשיטת רבי. לפיכך להלכה, הן מהבעל והם מהבועל, בית הדין מוציא את האישה בעדי טומאה או בקלא דלא פסיק ובעדי דבר מכוער. בעדי טומאה, אין הבדל בין אם יש לה בנים ואם אין לה בנים, אולם בעדי דבר מכוער וקלא דלא פסיק- יש שינוי בין אם יש לה בנים ובין אם אין לה. | |||
===רש"י=== | |||
'''רש"י''' מצד אחד מבאר שרבי מוציא אישה מבעלה אפילו בקלא דפסיק על ידי ראיית הבעל בלבד, ומצד שני הוא מפרש שרב מדבר על עדי טומאה. לכן להלכה, האישה תצא מבעלה הראשון בעדי טומאה בכל מצב, או בקלא דלא פסיק, וראיית הבעל דבר מכוער, באם אין לה בנים. זוהי שיטת '''מהר"י בר לב''' ברש"י (שו"ת מהר"י בר לב, ח"ב, סו). | |||
'''מהר"מ לובלין''' (שו"ת מהר"מ לובלין, פ), סובר שרש"י מוציא אישה מבעלה רק בעדי טומאה, ובאמירתו: "אי בעית אימא רבי הוא, דמפיק אישה מבעלה בקול כל דהו", הוא מתכוון להוצאה מידי הבועל, ולא מידי הבעל. הוא מכנה את הבועל- "בעל", היות והוא היה בעלה השני של האישה. '''האבני מילואים''' (אבן העזר יא, ג), השיג על שיטתו, והראה שכשרש"י מפרש את שיטת רבי, הוא מכנה את הנטען בשם "רוכל", ואת הבעל הוא כמנה "בעל". משום כך, אי אפשר לטעון שרש"י קורא לבועל בשם בעל. | |||
'''האבני מילואים''' עצמו, הבין ששיטת רש"י היא כשיטת ר"ת בפירוש השאילתות. | |||
'''הדרישה''' (א), מבאר שרש"י סובר שרב מדבר גם על עדי דבר מכוער, אלא שהוא השתמש בלשון הברייתא, שדברה על עדי טומאה. ממילא, רש"י סובר כשיטת הרא"ש. '''הדרישה''' מוכיח פירוש זה, מכך שרש"י לא מציין את החילוק בין עדי כיעור לעדי טומאה בכל פירושו לסוגיא. כך הבין גם '''הרמ"א''' (אבן העזר יא א). | |||
===הרמב"ם=== | |||
====שיטת הבית יוסף==== | |||
'''הרמב"ם''', כדרכו, לא התייחס ישירות לסוגיא, אולם ניתן לראות את פסיקת ההלכה במשנה תורה. על פי ההבנה הפשוטה, '''הרמב"ם''' פסק כשיטת '''הרי"ף''', שמהבעל מוציאים רק בעדי טומאה. מהבועל, הדין משתנה: אם יש בנים לבועל ממנה- מוציאים אותה רק בעדי טומאה, אם אין בנים מהבועל- מוציאים בקלא דפסיק ועדי טומאה, או קלא דלא פסיק ועדי דבר מכוער. כך נראה מדברי ה'''בית-יוסף''' (ד"ה הנחשד) ומרבית הראשונים. | |||
====שיטת התשובות מיימוניות==== | |||
אולם, '''המרדכי''' (יבמות כד ב) הביא בשם '''התשובות מיימוניות''' (נשים כה) שהרמב"ם פוסק כדבר השאילתות אליבא דרא"ש, שניתן להוציא אישה מבעלה בעדי כיעור, או בקלא דלא פסיק וראיית הבעל. | |||
בדברים אלו נבוכו רבים, ביניהם '''הבית-יוסף''' (ד"ה הנחשד). '''הדרישה''' (א) הסביר שהן הרמב"ם והן השאילתות מבינים שדברי רבי מדברים על הבעל ולא על הבועל, בניגוד לדברי ר"ת בתוספות, שסובר שרבי מדבר רק על הבועל. ולעניין זה בלבד השוו התשובות מיימוניות את דברי הרמב"ם לדברי השאילתות. תירוץ זה מעט דחוק, היות ורבי בברייתא אמר שהאישה "תצא", כלומר בעל כורחה. ואילו הרמב"ם הביא את דין רבי ותלה אותו ברצון הבעל. קושיא זו העלה הדרישה עצמו בדבריו, ונדחק מעט בפירושה. | |||
====שיטת מהר"מ מלובלין==== | |||
'''מהר"מ מלובלין''' (שו"ת מהר"מ מלובלין פ), פירש את הרמב"ם בדרך שונה, והעלה שהרמב"ם סובר בדומה לשיטת '''הרי"ף''' אליבא '''דהדרישה'''. לשיטתו, היות והרמב"ם (הלכות אישות כ"ד כ"א), מדמה את דין דבר מכוער לדין העוברת על דת יהודית, דין דבר מכוער נאמר בעדים, כדין העוברת על דת יהודית. בדין זה אמר הרמב"ם שאם רצה הבעל לקיימה- רשאי. אולם, דין היוצאת בעדי כיעור רק בשיטת רבי, שהלכה כמותו בקלא דלא פסיק. לפיכך, יפרש הרמב"ם שאין חיוב להוציא אישה בעדי כיעור, אלא שאם רצה להוציא- מוציא. ויתרה מכך, מצווה עליו להוציא, אם לא הוציא נקרא רשע. | |||
כלומר, '''הרמב"ם''' אליבא ד'''מהר"מ מלובלין''' יפסוק שאם יש עדי טומאה- תצא בעל כורחו של הבעל, וכל שכן בעל כורחו של הבועל. אם יש עדי דבר מכוער וקלא דלא פסיק- מותרת לבעל, אך מצווה עליו להוציא, ואם לא הוציא נקרא רשע. במקרה זה מוציאים מהבועל אף בעל כורחו, במידה ואין לה בנים ממנו, אך אם יש לה- לא תצא. | |||
===הראב"ד=== | |||
'''הרשב"ש''' (שו"ת הרשב"ש צב) הביא בשם '''הראב"ד''', שבעדי כיעור האישה אסורה על בעלה, אך אין מחייבים אותו לגרשה. שיטה זו דומה לסברת '''המהר"מ מלובלין''' (שו"ת מהר"מ מלובלין פ) בדעת הרמב"ם. | |||
===הרשב"א=== | |||
'''הרשב"א''' בתשובותיו (ח"ה רמ"א), פוסק כ'''רי"ף''' וכ'''ר"ת''', שאין מוציאים איש מבעלה אלא בעדי טומאה. אולם לשיטתו בתשובות אחרת (ח"א, תקצ"ו ואלף קע"ז) נראה שהוא מוציא אישה מהנטען אפילו בקלא דלא פסיק בלא עדי כיעור. הסברא בכך היא שאין לך עדי כיעור יותר גדולים, מכך שהחשוד התחתן עם הנחשדת. | |||
===המאירי=== | |||
'''המאירי''' (ד"ה אמר המאירי) מביא את שיטות '''הרא"ש''' ואת שיטת '''הרי"ף''' ולא מכריע ביניהם. אך הוא סובר שבין אם הבנים מהנטען ובין אם הבנים מהבועל-לא תצא. '''תוספות חד מקמאי''', (יבמות כד:), מביא שיטה זו בשם '''הרב"י'''. | |||
=== תוספות === | === תוספות === | ||