הבדלים בין גרסאות בדף "קשרים האסורים והמותרים בשבת"

כתב ה'''עולת שבת''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19331&st=&pgnum=179 (ד)]  

<BR />כשיטה זו כתב גם ה'''מאירי''' (קיא ב ד"ה אמר המאירי והמשנה), ואף כתב (ד"ה ורצועות) שאין צורך כלל להזכיר השיטה החולקת. ובביאור קשר של קיימא כתב שהוא קשר שאינו עשוי לינתק, והקשר האסור מדרבנן הוא קשר של קיימא או כעין של קיימא אבל אינו מעשה אומן, או מעשה אומן ואינו קיימא.  

<BR />גם ב'''פירוש קדמון''' מבית מדרשו של ר' פרחיה בשיטת הקדמונים (ד"ה ורצועות) סובר כשיטה זו, וכן מבואר ב'''כלבו''' (לא) וב'''ארחות חיים''' לוניל (שבת א קה).  

<BR />לעומת זאת ה'''רמ"א''' (אורח חיים שיז א) הביא את הדעה החולקת, שכל שהוא של קיימא אפילו קשר הדיוט, חייבים עליו. ומ"מ משמע מדבריו שחושש לחומרא לדעת הרמב"ם, שהרי כתב אחר כך שאין אנו יודעים מהו קשר של אומן ולכן יש ליזהר מלהתיר שני קשרים זה על זה אפילו שאינו של קיימא. אמנם ב'''מגן אברהם''' (ה) העיר שזהו דווקא לרמב"ם, אבל לרא"ש מותר.

<BR />וב'''גר"ז''' (שיז ב) משמע דלא כהמשנ"ב בזה, וב'''קצות השלחן''' (בדי שלחן ג) האריך להוכיח כמותו.

<BR />אבל בספר '''בית מאיר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36276&st=&pgnum=33 (שיז ד"ה סעיף א וד"ה והנה)]  

כעין זה כתב ה'''טורי זהב''' (א) שמעשה אומן שלדעת הרי"ף והרמב"ם אסור, הוא גורם שהקשר יהיה חזק מאוד, ולכן אפילו אם אינו לקיימא, כלומר לעולם, אסור. ומעשה הדיוט הוא שהקשר אינו חזק כל כך.  

<BR />וב'''באור הלכה''' (ד"ה הקושר) הוכיח מהגמרא שמעשה אומן נקרא אפילו אינו מהודק כל כך, שהרי לרבנן אף קשר שיכול להתירו באחת מידיו חייב, וכתב שאפשר שכוונת הט"ז שמעשה אומן הוא קשר חזק מצד סוג הקשר, שהאומן יודע לעשותו באופן שאינו ניתר מעצמו, אבל על כל פנים יכול להתירו באחת מידיו.  

נתחבטו המפרשים למצוא מקור לדברים אלו. אחר שה'''מגיד משנה''' וה'''כסף משנה''' לא ציינו כלום.  

בשו"ת '''דברי יציב''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15079&st=&pgnum=322 (א קנב-קנג)] דן לענין ליפוף חוט ברזל סביב בקבוק או שקית, והכריע להיתרא לפי שאין זה דומה לפותל חבלים שכתב הרמב"ם לאיסור, מפני ששם חלקי החבל מתקשרים להיות לחבל אחד, ודומה לקושר, אבל הכא הוא נעשה רק להחזיק התכולה ואין דמיון לקשירה. גם בשו"ת '''שבט הלוי''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1418&st=&pgnum=46 (ח נה,] [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1420&st=&pgnum=50 י סא)] הזכיר סברה זו לקולא, וצירף אותה עם עוד צדדים להיתר, וכתב שאף שהמחמיר בזה אינו מן המתמיהים, מכל מקום יש ללמד זכות על ישראל.  

<BR />ןבשו"ת '''משנה הלכות''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1877&st=&pgnum=73&hilite= (ה נ)]  

כתב לכתחילה לכרוך החוט סביב השקית, ומ"מ אין להרעיש העולם עבור המקלים, כי לרוב עושים כן לימים לא רבים. גם הרב '''אור לציון''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19979&st=&pgnum=246&hilite= (ב כט ב)]  

ופירש '''רש"י''' (שבת קנז א ד"ה וקושרין) שהכוונה לקשר שאינו של קיימא ואפילו לכתחילה. מפשט דבריו משמע שמותר לקשור לצורך מצווה אף קשר האסור, אמנם לא קשר של קיימא האסור מן התורה.  

<BR />כעין זה כתב ה'''רמב"ם''' בפירוש המשנה, שהמדידה והקשירה שהתירו הן דווקא של מצוה, ובתנאי שלא תהיה הקשירה מתקיימת, כפי שהיה שם שקשר בגמי. ובהלכות (שבת י ו) פסק כן להלכה.  

אמנם בספר '''בית מאיר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36276&st=&pgnum=33 (ד"ה ולצורך מצוה)]