הבדלים בין גרסאות בדף "קידושין פרק האישה נקנית"

== '''תוספות על הסוגיה''' ==

'''הקדמה:''' נאמר במשנה האישה נקנית בשלוש דרכים עם ה"א הידיעה.''

'''שואלים תוס':''' מדוע נאמר כאן האישה נקנית ואילו לגבי בתולה (בכתובות דף ב עמוד א) נאמר בתולה נישאת ללא ה"א הידיעה?

'''מתרצים תוס':''' מאחר והעבד והאמה לא מבוררין כל כך מאחר שהפס' צריך לפרש באיזה עבד מדובר, בעבד עברי או כנעני וכן באמה עברייה או כנענית, ולכן הם כתובים בלא ה"א הידיעה.

'''דוחים תוס':''' שבאמת שהתנא שונה פעם עם ה"א ופעם בלא ה"א לפי הלשון הרהוט לו בפה, כמו שמצינו בכמה מקומות ששונה המעשה קודם המניין וכן ההיפך. כגון, אתרוג שווה לאילן בשלוש דרכים, התורה נקנית במ"ח דברים (אבות פ"ו מ"ה), אור לי"ד בודקים (פסחים דף ב.), ז' ימים קודם יום הכיפורים (יומא ד' ב.), בשבעה דרכים בודקים את הזהב (זבין פ"ב מ"ב), וכו'.

'''הקדמה:''' נאמר במשנה שב"ש אומרים שהאישה מתקדשת בדינר וב"ה אומרים בפרוטה. במסכת עדויות נאמר שזה מקולא (מקילים) ב"ש, וחומרי (מחמירים) ב"ה, משום שאם נתקדשה בפחות מדינר ב"ה מחמירים שהיא אשת איש, וב"ש מקילים עליה שהיא פנויה.

'''מקשים תוס':''' אפשר להוכיח שבקידושי פרוטה ודינר ב"ה הם אלו שמקילים וב"ש הם המחמירים במקרה של קידושין מאדם אחר, לדוגמא, ראובן קידש בפרוטה ושמעון קידש בדינר. במקרה זה לב"ה היא מקודשת לראובן ולא לשמעון, לב"ש היא מקודשת לשמעון ולא לראובן. נמצא שאם ראובן מת, לדעת ב"ש היא עדיין מקודשת לשמעון והיא אשת איש, והם אלו שמחמירים, ואילו לב"ה לקולא לקידושי שמעון אינם קידושין ופנויה היא.

'''מתרצים תוס':''' במסכת עדויות לא מדובר במקרה ששניים קידשו אותה אלא במקרה שהתקדשה מאחד בפחות מדינר, האם מקודשת היא? בכך ב"ש מקילים וב"ה מחמירים.

'''והראייה לכך:''' מהגמרא יומא פ' עמוד ב' השותה ביוהכ"פ לפי ב"ש חייב ברביעית ולפי ב"ה כמלוא פיו. מקשה הגמרא, אם כן, לב"ש לקולא, מאחר שמתחייב בכרת רק אם שתה רביעית, לב"ה לחומרא שאפילו כמלוא פיו חייב, שזהו פחות מרביעית. אם-כן, מדוע לא נאמר שם שב"ש מקילים וב"ה מחמירים? מתרצים שם שמדובר באדם אחד כגון עוג מלך הבשן שמלוא לוגמיו הוא יותר מרביעית, לכן לב"ש לחומרא מאחר שמחייבים ברביעית ולפי ב"ה לקולא שמחייבים כמלוא לוגמיו של אדם ענק שהוא יותר מרביעית מלוא לוגמיו וגם אצלנו מדובר בקידושין של אדם אחד מסוים.

'''הקדמה:''' במשנה מבואר שהאישה נקנית בכסף לב"ה בפרוטה ובשווה פרוטה.

'''מקשים תוס':''' מה הצורך לכתוב שמתקדשת בפרוטה? די היה לכתוב שמתקדשת בשווה פרוטה וממילא היינו למדים שמתקדשת בפרוטה. והראיה בהודאה אם הודה חייב בשבועה?

'''מתרצים תוס':''' שהיינו חייבים ללמוד בכלל ופרט וכלל, משום שבאים למעט קרקעות ושטרות שאין פודין בהן בכור אדם והקדש.

'''''לסיכום:''''' פדיון הבן והקדש לומדים מכלל ופרט וכלל ששווה כסף ככסף וקידושין וערכין לומדים מעבד עברי ששווה כסף ככסף, ובנזיקין לומדים ששווה כסף ככסף מהמילה "ישיב" כמו בעבד עברי.

'''שואלים תוס':''' מדוע המשנה לא שואלת כמה הוא דינר כמו שהיא שואלת כמה היא פרוטה?

'''מתרצים תוס':

''''''א.''' משום שבדינר היה ידוע מה שוויו לעומת פרוטה שיש בה מחלוקת מה שוויה.

'''ב.''' מאחר שהלכה כב"ה, לכן המשנה פירטה את מה שהוא הלכה למעשה.

'''מפרש ר"ת:''' הכוונה דווקא שהאיסר בשוויו הרגיל, אבל אם האיסר הוזל, אז הפרוטה תהיה אחת משישה.

'''מקשים תוס':''' מדוע ביבמה לא מנינו מספר, כגון, היבמה נקנית בדרך אחד וקונה את עצמה בשתי דרכים, כמו שמנינו באישה, והצורך במיעוט ביבמה שנקנית בדרך אחד בביאה ולא בכסף ושטר?

והמניין בסיפא בא למעט שיבמה לא יוצאת בגט רק בחליצה בלבד?