הבדלים בין גרסאות בדף "התקדשי לי במנה ונתן לה דינר"

ה'''רי"ף''' (ד א) הביא דברי ר' אלעזר כפשטם שמקודשת וישלים, ועל זה כתב שהני מילי באומר לה מנה סתם, אבל אמר לה מנה זה והיה מונה והולך, הרשות לכל אחד מהם לחזור בו אפילו בדינר האחרון. כלומר הרי"ף מכריע שרק ב'מנה זו' מהני מונה והולך, אך במנה סתם משמע שאפילו מונה והולך לא יכולים לחזור בהם.

<BR/>וכן כתב ה'''רמב"ם''' (אישות ז יז) להדיא, שאם אמר מנה סתם ונתן לה אפילו דינר אחד מקודשת בתנאי שישלים השאר. ואם פירש ואמר 'במאה דינרים אלו' והתחיל למנות לתוך ידה, אינה מקודשת עד שישלים, ובינתיים יכולים לחזור בהם.  

המפרשים טרחו ליישב דברי הרי"ף והרמב"ם, כמי הם פסקו בגמרא, שהרי זה לכאורה דלא כמאן. שאם כוונתם לפסוק כמו התירוץ הראשון של הגמרא, לא היה להם כלל להזכיר החילוק של 'מונה והולך' שזה רק רב אשי חידש בתירוצו. ואם כוונתם לפסוק כרב אשי על פי החילוק של 'מונה והולך', היה להם לכתוב זאת אפילו במנה סתם ולא רק במנה זו, שהרי רב אשי לא מקבל  את החילוק בין מנה סתם למה זו, אלא מחלק באופן אחר?

<BR/>ובפשט הגמרא מבאר הגר"א שדברי רב אשי לא מתייחסים לקושיה על ר' אלעזר מהברייתא, אלא רק על נסיון הסיוע שהביאה הגמרא. כלומר רב אשי מקבל את החילוק של הגמרא בין מנה סתם למנה זו, רק מה שניסתה הגמרא לומר 'הכי נמי מסתברא' שגם הרישא איירי במנה זו, שאם לא כן אין טעם לשנות את הסיפא, והגמרא דחתה 'אי משום הא לא איריא תנא סיפא לגלויי רישא' כלומר שודאי הרישא איירי במנה סתם, ואעפ"כ שנינו את הסיפא במנה זו, כי אם לא כן לא היינו יודעים לומר על הרישא שאיירי במנה סתם, על זה בא רב אשי לחלוק ולומר שאין צורך לומר כן, לפי שגם אם נאמר שהרישא איירי במנה סתם, יש חילוק גדול בין הרישא לסיפא, שהרישא איירי במונה והולך ולכן אינה מקודשת, מה שאין כן הסיפא שלא איירי במונה והולך אלא רק בנמצא חסר ולכן במנה זו אינה מקודשת.

<BR/>נמצא שלפי הסברו של הגר"א במנה זו ומונה והולך אינה מקודשת. אך במנה זו ונתן לה דינר מקודשת, וכן במנה סתם, בין במונה והולך ובין בנתן לה דינר מקודשת. ואם אמר מנה זו ונמצא חסר אינה מקודשת כיון שלא נתן לה כולו. כלומר עיקר החידוש שגם במנה זו, אם לא מנה והלך, בכ"ז מקודשת דלא אמרינן דעתה אכולה אלא בשהתחיל למנות.

== דינר חסר או נמצא של נחושת או דינר רע ==