161
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "התרת נדרים על מנהג"
אין תקציר עריכה
| שורה 8: | שורה 8: | ||
הגמרא בפסחים נ: קובעת- דברים המותרים מצד הדין ואחרים (אנשים מסוימים) נהגו בהם איסור, אסור להתירן בפניהם. יש מחלוקת איך להבין את המשפט הזה אך המוסכם הוא שמשתמעת ממנו חובה להמשיך במנהגי אבות. חובה זו נלמדת מן הפסוק במשלי "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך"(בגמרא בפסחים בסיפור בני ביישן), ובגמרא בנדרים (טו:) מובא שהיא ענף של נדרים. יש חשיבות רבה למנהגים בימינו שכן המנהגים מחפים על החיסרון שנוצר בעקבות חוסר היכולת של חכמים לתקן תקנות בימינו, והמנהגים הם הדרך של עם ישראל לענות על צרכי השעה במגוון התחומים. | הגמרא בפסחים נ: קובעת- דברים המותרים מצד הדין ואחרים (אנשים מסוימים) נהגו בהם איסור, אסור להתירן בפניהם. יש מחלוקת איך להבין את המשפט הזה אך המוסכם הוא שמשתמעת ממנו חובה להמשיך במנהגי אבות. חובה זו נלמדת מן הפסוק במשלי "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך"(בגמרא בפסחים בסיפור בני ביישן), ובגמרא בנדרים (טו:) מובא שהיא ענף של נדרים. יש חשיבות רבה למנהגים בימינו שכן המנהגים מחפים על החיסרון שנוצר בעקבות חוסר היכולת של חכמים לתקן תקנות בימינו, והמנהגים הם הדרך של עם ישראל לענות על צרכי השעה במגוון התחומים. | ||
החובה ללכת במנהגי אבות הובאה להלכה בפוסקים רבים כבר '''ברי"ף''' (פסחים נ עמוד ב) הובא סיפור על בני ביישן אותו נזכיר בהרחבה בחיבור זה שממנו משתמעת חובה זו. '''ברשב"א''' (....) הדבר הובא באופן מפורש, וכן ברא"ש (פסחים פרק רביעי סימן ג') בשו"ת '''הריב"ש''' (...) '''בר"ן''' | החובה ללכת במנהגי אבות הובאה להלכה בפוסקים רבים כבר '''ברי"ף''' (פסחים נ עמוד ב) הובא סיפור על בני ביישן אותו נזכיר בהרחבה בחיבור זה שממנו משתמעת חובה זו. '''ברשב"א''' (....) הדבר הובא באופן מפורש, וכן ברא"ש (פסחים פרק רביעי סימן ג') בשו"ת '''הריב"ש''' (...) '''בר"ן''' וכן הובא להלכה '''בשו"ע''' (יו"ד רי"ד סעיף ב'), והדבר מוסכם על כל הפוסקים.(((אמנם לא נמצא לכך מקור ברמב"ם והדבר צריך עיון האם הרמב"ם חלק על דין זה.))) | ||
מכאן נובעת השאלה האם החובה להמשיך במנהגי אבות היא בלתי הפיכה או שמא ניתן להתירה באופנים שונים. ישנם ראשונים הסוברים שניתן להתיר את המנהגים על ידי התרת נדרים ויש הסוברים שאין דרך להתיר מנהג אבות אפילו לא על ידי התרת נדרים. | |||
מכאן נובעת השאלה האם החובה להמשיך במנהגי אבות היא בלתי הפיכה או שמא ניתן להתירה באופנים שונים. ישנם ראשונים הסוברים שניתן להתיר את המנהגים על ידי התרת נדרים ויש הסוברים שאין דרך להתיר מנהג אבות אפילו לא על ידי התרת נדרים. | ==לפי האוסרים מה יהיה גדר האיסור?== | ||
במסכת נדרים טו. הגמרא מדברת על כך שיש איסורים הדומים לנדרים מדרבנן ומביאה לשם כך ברייתא שמוכיחה את הדבר, הברייתא הזאת היא הברייתא שעסקנו בה עד כה- “דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי לנהוג בהן היתר בפניהם כדי לבטלן משום שנאמר "לא יחל דברו"”. מה שמראה לנו שאיסור ביטול מנהגים הוא מדרבנן. וכך '''רש”י''' מפרש את הדברים על המילים- "אי אתה רשאי לנהוג בהן היתר לפניהם: לבטל מנהגם, דעובר משום בל יחל, ומן התורה אינו בבל יחל, אלא מדרבנן." וכן מפרש '''הרא”ש''' שצריך התרה מדרבנן, על הסיפור של בני ביישן בבבלי פסחים נ:. '''והראב"ד''' שנמנה על האוסרים הסביר שמדובר באותו איסור הקיים בהתרת שבועה על דבר מצווה. (((צריך לעיין מה האיסור והאם אכן הוא דרבנן כמו שכתבתי))) | |||
וגם מדברי '''הרשב"א''' משמע שהאיסור להתיר הוא דרבנן כיון שהוא אומר שמנהגים שאדם אסר על עצמו הם '''כעין איסורים שאסרתן תורה''' ולא איסור תורה ממש. ואם האיסורים עצמם הם רק כעין איסורים שאסרתן תורה ודאי שאיסור התרתם לפי האוסרים יהיה רק מדרבנן. ולכן נראה לסכם שבפשטות האיסור לעבור על מנהג הוא מדרבנן, וגם האיסור לעשות התרת נדרים על מנהג לפי האוסרים יהיה רק מדרבנן. | |||
==המתירים לעשות התרה על מנהגים== | ==המתירים לעשות התרה על מנהגים== | ||