הבדלים בין גרסאות בדף "זה נהנה וזה לא חסר"

→ העריכה הקודמת

זה נהנה וזה לא חסר (עריכה)

גרסה מ־20:30, 24 באפריל 2025

הוסרו 174 בתים , 24 אפריל

אין תקציר עריכה

רפאל זטקובצקי

58

עריכות

@@ שורה 32: / שורה 32: @@
 ה'''רשב"א''' מפרש שבכל מקרה של הדר בחצר חבירו שלא מדעתו יש קצת חסרון, מפני שהשימוש בבית גם גורם להגברת הפחת הטבעי, וכדי לקזז את החסרון הזה האמוראים הוכיחו שיש גם רווח בשהות דייר שלא מדעת הבעלים. לאחר שהחסרון והרווח קוזזו ניתן לפטור את הדייר מדין "זה נהנה וזה לא חסר פטור".<br>
 ה'''שיטה מקובצת''' מפרש שבאמת ישנה מחלוקת אמוראים בשאלה מה סיבת הפטור במקרה של הדר בחצר חבירו שלא מדעתו: לדעת רבי אמי ורב כהנא סיבת הפטור היא משום "זה נהנה וזה לא חסר פטור", אך לדעת רב הונא ורב יוסף "זה נהנה וזה לא חסר חייב" ולכן הם הביאו את הטעמים הנוספים של "שאיה יוכת שער" ו"ביתא מיתבא יתיב". ונראה שכך סבר גם '''רבנו יונה''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&st=&pgnum=37 בבא בתרא ד ב ד"ה עלה בידינו]).
-== זה לא נהנה וזה חסר ==
-=== שיטת התוספות ===
+== פסיקת הלכה ==
+=== שיטות הראשונים ===
+'''רבנו יונה''' בבבא בתרא ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&st=&pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד"ה עלה בידינו]) כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: "ושאיה יוכת שער", ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב.<br>
+לעומת זאת, דעת ה'''רמב"ם''' (גזלה ואבדה ג ט) היא שלהלכה "זה נהנה וזה לא חסר פטור", וכך סברו מרבית הראשונים: ה'''רא"ש''' (ב ו), ה'''מאירי''' (כ א), ה'''אור זרוע''' (ג קכא) וה'''נימוקי יוסף''' (ט א).
-'''תוספות''' (ד"ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוון שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.
+=== פסיקת הטור והשולחן ערוך ===
+ה'''טור''' (חושן משפט שסג) פוסק כדעת מרבית הראשונים ש"זה נהנה וזה לא חסר פטור", וכך פוסק גם ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט שסג ו).<br>
+הטור והשולחן ערוך מוסיפים שבמקרה ובו בעל הבית אומר בפירוש לדייר לצאת ולא יצא, הדייר חייב לשלם את כל שכר הדירה.
-'''השלטי גיבורים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46555&st=&pgnum=41 ד"ה ובפירוש]) הבין בפשטות בדברי תוספות, שאפילו אם דר בביתו לאחר שגירשו מביתו ונעל את הדלת - פטור כיוון שלא נהנה. וכן כתב הטור ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&st=&pgnum=537 סימן שסג]).
+== זה לא נהנה וזה חסר ==
+הגמרא לא מזכירה את המקרה הרביעי, והוא המקרה של "חצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר", דהיינו - "זה לא נהנה וזה חסר", והראשונים נחלקו מה יהיה הדין במקרה זה.
-'''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&st=&pgnum=23 ד"ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!
-ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו. והביא סיוע לדבריו מדברי הגמרא בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&daf=20b&format=pdf ב"ק כ ב]), שאין להוכיח שזה נהנה וזה לא חסר חייב מדברי רבי יהודה שהבית והעליה של שנים שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בתוכו - צריך לשלם דמי שכירות לבעל הבית, כיוון שמדובר בבית חדש, וחייב משום שמשחיר את הקירות כשגר בו. ומשמע - שמשלם את כל דמי השכירות אף על פי שההפסד מהשחרת הקירות קטן יותר מדמי השכירות. ומוכח שכיוון שנהנה - חייב, ובגלל השחרת הקירות - אין כאן משום מידת סדום משום שבעל הבית הוזק במקצת. וכן משמע בדברי התוספות בהמשך ([https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&daf=21&format=pdf ב"ק כא א ד"ה ויהבי להו ליתמי]), שכתבו ש"חייב לשלם מה שנהנה אף על פי שלא חיסר כל כך".
-ה'''דרכי דוד''' (ד"ה שם תוס' ד"ה זה אין נהנה) כתב בדומה לכך, שאמנם המחייב העיקרי הוא ההנאה בלבד, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. ובמקום שאין הנאה - ברור שפטור. והסתפקה הגמרא האם כשלא חיסר ממון לחבירו בהנאתו - פטור משום שכשלא נחסר חבירו בהנאתו - כאילו נהנה מן ההפקר ופטור, או לאו.
+=== שיטת התוספות ===
+'''תוספות''' (ד"ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוון שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br>
+'''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&st=&pgnum=23 ד"ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br>
+ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו.<br>
 ה'''קהילות יעקב''' (ב"ק סימן י"ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל.
 === שיטת הרי"ף ===
+'''הרי"ף''' (ט א) כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון. אמנם לכאורה קשה על הרי"ף מה הבסיס לחייב במקרה כזה, שהרי אין לדייר הנאה והחסרון נעשה רק על ידי גרמא. הראשונים והאחרונים הציעו מספר הסברים לשיטת הרי"ף.
-'''הרי"ף''' כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון.
+==== שיטת הרא"ש ====
+ה'''רא"ש''' (ב ו) כתב שלא ניתן לחייב על חסרון מפני שהוא נעשה בדרך גרמא, כפי שכתבו התוספות, אך אף על פי כן ניתן לחייב על ההנאה מפני שהדייר "אכל חסרונו של חברו". וביארו ה'''ברכת שמואל''' (בבא קמא יד א) ו'''ר' דוד פוברסקי''' (בבא קמא תטז) שגם במקרה של "גברא דלא עביד למיגר" הדייר נהנה מהשירות בדירה, אלא שלא ניתן לחייב על הנאה זו מפני שיכל להשיג הנאה זו במקום אחר ללא עלות, ובמקום שבו יש הפסד לבעלים ניתן לחייב על הנאה זו.
-==== ביאור הרא"ש והרא"ה ====
-ה'''רא"ש''' כתב, שלפי הרי"ף אין זה גרמא בעלמא כמו מגרש חבירו מביתו ולא דר בו, שפטור כי לא נהנה, כיוון שכאן הוא השתמש במה שחיסר מחבירו, ואף על פי שהיה יכול להשיג שימוש זה על ידי דבר אחר, ולא הרוויח על ידי זה - חייב, כיוון ש"אכל מה שחבירו נפסד".
-וכן כתב ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי"ף ד"ה וחצר דקיימא לאגרא) בשם ה'''רא"ה''', שהדר בחצר חבירו וחיסרו, חייב עף על פי שלא נהנה. אך אם לא דר בה - אלא סגרה ולא נתן לו להיכנס - פטור.
-וביאר '''ר' שמעון שאקפ''' (ב"ק סימן י"ט), שסברת ה'''רא"ה''' לחלק בין דר בבית ללא דר בבית, היא, שרק על ידי שגר בבית האדם נחשב מזיק, כיוון שהבית מייצר מגורים כמו שעץ מייצר פירות, וכשגר בבית מזיק את המגורים - הפירות, וזה היזק וחיסרון שלם, אך אם לא גר - רק גרם להפסד הדיורים, אך לא השתמש בהם.
-'''ר' שמואל רוזובסקי''' כתב (חידושי ר' שמאול סימן י"ח) בדומה לכך, אך כתב שחיובו של הדר בבית הוא מדין גזילה, שגזל את ההשתמשות בבית.
-== פסיקת ההלכה ==
+==== שיטת הרא"ה ====
+ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי"ף ד"ה וחצר דקיימא לאגרא) כתב בשם ה'''רא"ה''', שהדר בחצר חבירו וחסרו חייב אע"פ שלא נהנה, ואין זה גרמא בעלמא כמו מבטל כיסו של חברו מפני שדר בחצר ואכל את פירותיה. והוסיף הרא"ה שזוהי דעת רבו וכן דעת כל הגאונים.<br>
+ובביאור דבריו של הרא"ה כתב '''ר' שמעון שקופ''' (בבא קמא סימן י"ט), שיש לחלק בין מקרה בו אדם מונע את השימוש בפירות של נכס מסוים, שאין זה אלא גרמא בעלמא, לבין מקרה בו אדם משתמש בפירות הנכס שאין זה גרמא בעלמא אלא מזיק הפירות עצמם. וכך גם במקרה של דייר בחצר - אילו היה נועל את החצר ומונע את השימוש בה היה זה רק גרמא, אך המתגורר בחצר נחשב כמזיק את השימוש של החצר.
-'''רבנו יונה''' בבבא בתרא ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&st=&pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד"ה עלה בידינו]) כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: "ושאיה יוכת שער", ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב.
+=== פסיקת הלכה ===
+הטור והשולחן ערוך פסקו כדעת הרי"ף והרא"ש, שגם בחצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר הדייר חייב לשלם.
 ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==
-* [http://asif.co.il/download/YomaLibrary/talmud/tbk/tbk2/Ma%27aly%27yot%2018%2080-91.pdf זה לא נהנה וזה חסר], צבי שטיינמץ, מעליות יח, תשנ"ז.
+* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/981 זה נהנה וזה לא חסר] הרב משה דימנטמן, אתר ישיבה.
-* [http://asif.co.il/download/kitvey-et/krm%20b/b%20b%2022/1%20(12).pdf זה חסר וזה לא נהנה], אודי אקסלרוד ואביחי גרינולד, בלכתך בדרך כב, תשס"ד.
+* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/44767 זה נהנה וזה לא חסר] הרב ישועה רטבי, אתר ישיבה.
 [[קטגוריה:גניבה וגזילה]]