הבדלים בין גרסאות בדף "תערובת חמץ"

הוסרו 193 בתים ,  12:10, 10 באפריל 2023
אין תקציר עריכה
שורה 3: שורה 3:


== מקור הדין ==
== מקור הדין ==
בפרשת בא, בסוף פרשית 'החודש הזה לכם' (שמות יב כ) אומרת התורה: {{ציטוט|"כל מחמצת לא תאכלו"}} ודרשו בברייתא ב'''גמרא''' (פסחים מג א) שזה בא לרבות תערובת חמץ (כגון כותח הבבלי, שכר המדי, חומץ האדומי, וזיתום המצרי), שישנו איסור אכילה בפסח גם על תערובת חמץ. וכעין זה מובא (פרשת בא, מסכתא דפסחא י).
בפרשת בא, בסוף פרשית 'החודש הזה לכם' (שמות יב כ) אומרת התורה: "כל מחמצת לא תאכלו".
<BR/>אך מסייגת הברייתא ואומרת שאף שאיסור אכילה יש בזה, אין עליו עונש כרת, שנאמר שם בפרשה למעלה: {{ציטוט|"כי כל אוכל חמץ ונכרתה"}} כלומר עונש כרת הוא דווקא על האוכל חמץ גמור (בעין) ולא מחמצת (תערובת).
<BR/>לדעת ר' אליעזר בברייתא ב'''גמרא''' (פסחים מג א), הפסוק הזה בא לרבות תערובת חמץ (כגון כותח הבבלי, שכר המדי, חומץ האדומי, וזיתום המצרי), שישנו איסור אכילה בפסח גם על תערובת חמץ. שהרי איסור אכילת חמץ כבר נאמר למעלה בפסוק: "כי כל אוכל חמץ ונכרתה". אלא שבשונה מחמץ גמור שיש בו עונש כרת, בתערובת חמץ לא מוזכר עונש כרת אלא לאו בלבד.  
כן הוא גם ב'''משנה''' (פסחים ג א) האומרת שתערובת חמץ הם באזהרה ואין בהם משום כרת.
<BR/>ואף שישנו פסוק נוסף (יב יט) שמזכיר עונש כרת גם על אכילת '''מחמצת''' ולא רק על '''חמץ''': "כי כל אוכל מחמצת ונכרתה", אומרת הגמרא שפסוק זה מדבר לא על תערובת חמץ, אלא על חמץ גמור שנתחמץ מחמת דבר אחר ולא שנתחמץ מאליו.  
<BR/>בהמשך אומרת הגמרא שאמנם ישנו פסוק (יב יט) שמזכיר עונש כרת גם על אכילת '''מחמצת''' ולא רק על '''חמץ''': {{ציטוט|"כי כל אוכל מחמצת ונכרתה"}}
<BR/>נמצא שהריבוי לתערובת חמץ הוא מן המילה '''כל''' מחמצת לא תאכלו. וחכמים החולקים על ר' אליעזר, לא דורשים את המילה 'כל', ולכן לשיטתם אין ריבוי בפסוק לתערובת חמץ.
אך פסוק זה מדבר לא על תערובת חמץ, אלא על חמץ גמור שנתחמץ מחמת דבר אחר ולא שנתחמץ מאליו. ואילו הריבוי לעונש כרת נלמד מהמילים "'''כי כל''' אוכל חמץ", שאינן מופיעות בפסוק המדבר על תערובת חמץ<ref>ה'''תוספות''' (ד"ה ההוא) מעירים, שאף שגם בפסוק המדבר על מחמצת מוזכרות המילים "כי כל", מ"מ פשיטא לה לגמרא שזה בא לדרשה אחרת.</ref>.
ומבארת הגמרא שהריבוי לעונש כרת נלמד מהמילים "'''כי כל''' אוכל חמץ", שאינן מופיעות בפסוק המדבר על תערובת חמץ<ref>ה'''תוספות''' (ד"ה ההוא) מעירים, שאף שגם בפסוק המדבר על מחמצת מוזכרות המילים "כי כל", מ"מ פשיטא לה לגמרא שזה בא לדרשה אחרת.</ref>.
 
על פי הברייתא  הזו סובר רב נחמן בגמרא שגם סתם ה'''משנה''' (פסחים ג א) האומרת שמיני תערובת חמץ הם באזהרה ואין בה משום כרת, היא דעת ר' אליעזר. ואף שהמשנה מזכירה גם חמץ נוקשה, שגם הם בלאו, סובר רב נחמן שכל שכן הוא.
<BR/>לעומת זאת דעת רב יהודה שסתם המשנה היא לא דעת ר' אליעזר אלא ר' מאיר, שהרי המשנה אוסרת גם חמץ נוקשה, ואילו ר' אליעזר לא אוסר חמץ נוקשה, כמבואר שם בברייתא.


== מחלוקת התנאים ==
ה'''גמרא''' מביאה ברייתא האומרת שדין זה של תערובת חמץ נתון במחלוקת תנאים.
<BR/>דעת ר' אליעזר היא כפי שהוזכר למעלה, שישנו איסור לאו באכילת תערובת חמץ, אבל לדעת חכמים אין אזהרת לאו על תערובת חמץ.
<BR/>עוד מובאת שם בגמרא דעת רב יהודה בשם רב, שגם התנא ר' מאיר סבור שיש איסור לאו על תערובת חמץ, במכל שכן מאיסור חמץ נוקשה, שכן סבור רב יהודה שתערובת חמץ חמורה יותר מחמץ נוקשה, וכיוון שר' מאיר סובר שיש איסור לאו על אכילת חמץ נוקשה, כל שכן שישנה אזהרה גם על תערובת חמץ.


ה'''רי"ף''' (יג א) כתב שהגם שחכמים החולקים על ר' אליעזר סוברים שאין מלקות בתערובת חמץ, מ"מ איסור יש בדבר. ונראה שסובר הרי"ף שהלכה בזה כחכמים ולא כר' אליעזר, למרות שסתם משנה כמותו.
ה'''רי"ף''' (יג א) כתב שהגם שחכמים החולקים על ר' אליעזר סוברים שאין מלקות בתערובת חמץ, מ"מ איסור יש בדבר. ונראה שסובר הרי"ף שהלכה בזה כחכמים ולא כר' אליעזר, למרות שסתם משנה כמותו.