הבדלים בין גרסאות בדף "תוספת שבת ויום טוב"

הסיכום שלפנינו מתחלק לשני חלקים, בחלקו הראשון של הסיכום נעמוד אי"ה על מקור החיוב להוסיף מחול על קודש האם הוא מדאורייתא או מדרבנן, ובמיוחד נרחיב בשיט' הרמב"ם. בחלקו השני נעבור בעז"ה בקצרה על שיעור הזמן שצריך להוסיף ושאפשר להוסיף.

נראה שבשביל לרדת לעומקה של הלכה בדין זה של תוספת שבת מן המחויב הוא להעמיק קודם כל ב'אב הבניין' שממנו היא יוצאת הלא הוא דין 'תוספת יוה"כ'.

וא"כ, יוצא שלפי פירוש רש"י, ישנם שתי מקורות לכך שצריך להוסיף מחול על קודש, אולם יש הבדל בניהם, לפי הלימוד הראשון ('בעצם היום הזה') יש מקור לתוספת ביוה"כ בלבד, ולפי הלימוד השני ('בתשעה לחודש') יש מקור אף לשאר ימים טובים ושבתות.

ראשון בקודש יש להביא את '''בעל הלכות גדולות''' (סי' י"ג) שהעתיק דברי הברייתא השניה להלכה ומוכח דס"ל שיש חיוב מן התורה להוסיף מחול על קודש אף בשבתות וימים טובים, ועל צבאו, הפוסקים על סדר הגמ' - '''הרי"ף''' (יומא ב: מדפי הרי"ף) '''והרא"ש''' (שם ח, ח) שהעתיקו אף הם את דברי הברייתא השניה להלכה (עיי"ש שהביאו גם דברי הברייתא הראשונה, ועי' בלח"מ המובא לקמן), ובנוסף להם, מפורש בכמה ראשונים בהדיא שתוספת שבת היא מן התורה, ואלו מקצתם, '''תוס'''' (ברכות כז. 'דרב' מו"ק ד. 'מה להלן') '''הרמב"ן''' (תורת האדם, שער האבל, ענין אבילות ישנה אות ק"ה) '''הרא"ם''' (בברכות שם) '''הר"ן: ע' הרי"ף''' (ביומא ב: ובשבת טו.) '''ובחידושיו''' (שבת לד. ד"ה 'איזהו') '''הריטב"א''' (שבת לה. 'ארבעים', פסחים נ: 'גופא, העושה מלאכה) '''האור זרוע''' (סי' י"ד) '''ספר המנהגים הראשון''' (לר"א חילדיק, שהיה בדורו של המהר"ם מרוטנבורג, בריש 'הלכות ומנהגי שבת') '''ספר המנהגים האחרון''' (לר' יצחק טירנא, בהגהות המנהגים חג הפסח, כא) '''האגור''' (הלכות כתמים, סי' אלף שע"ז).

והן אמת שמצאנו '''לר"ת''' (הובא באו"ז שם) שפסק אף הוא כדברי הברייתא השניה, ומ"מ כתב שאף לפי דברי ברייתא זו אין חיוב להוסיף בכניסת שבת מן התורה, וטעמו, דלא התרבו שבתות וימים טובים אלא במה דסליק מינה הפסוק, דהיינו 'מערב עד ערב' דממנו למדו שיש להוסיף ביוה"כ ביציאתו, אבל במאי דלפני פניו 'בתשעה לחודש' שהתרבה ממנו תוספת יוה"כ בכניסתו –לא התרבו, וע' '''במרדכי''' (מגילה רמז תשצ"ח) ע"ש '''רבינו טוביה''' שהסכים עם ר"ת.

אולם מן הנראה שאין רובם של הראשונים הנזכרי' מסכימים עימו, דהנה האור זרוע שם הביא דברי ר"ת וחלק עליו, ואף הרמב"ן והריטב"א והר"ן הנז' איירי בתוספת שבת בכניסתו ואע"פ כן כתבו שהוא מצוה מן התורה, ועוד לו בא לשון בה"ג שכתב בהדיא דלא כר"ת, וז"ל 'שבת מנין דמקדמינן מעיילינן ומאחרינן מפקינן ליה, ת"ל שבתכם, הא כיצד, כל מקום שנאמר שבות מוסיפין מחול על הקודש'.

אך הנה בעת הגיענו לעמוד על דעתו של ה'''רמב"ם''' בסוגיה זו, עמדנו ובדקנו ולא מצאנו שהזכיר שצריך להוסיף בע"ש מן החול לקדשו לא בהלכות שבת ולא במקום אחר, ורק ב'''הלכות שביתת העשור''' (א, ו) כתב לגבי יוה"כ 'צריך להוסיף מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו שנאמר "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב", ומשמע שלפי דעתו אין חיוב 'תוספת' אלא ביוה"כ, וכ"כ '''הרב המגיד''' (שם) שדעת הרמב"ם כדעת הברייתא הראשונה שלפיה אין מקור מהתורה לדין תוספת אלא גבי יוה"כ, וכ"כ '''הכסף משנה''' (פ"ה מהלכות שבת ה"ג), והוסיף שם שלפי הרמב"ם אפילו מדרבנן ל"צ להוסיף תוספת שבת.

ואע"פ שהמקור שהביא הרמב"ם לכך שיש דין תוס' ביוה"כ 'בתשעה לחודש' הוא המקור המובא בברייתא השניה מ"מ אין זה סותר לכך שפסק כדברי הברייתא הראשונה, וכמו שכבר כתב ה'''לח"מ''' (שביתת העשור שם) ש'דרך רבינו ז"ל בכמה מקומות לתפוס הדרשה היותר פשוטה אף על גב דלא אתיא כסברתו של אותו שאומר הדין...  כיון דלענין הדין אין הפרש ביניהם' ולכך אע"פ שפסק כברייתא הראשונה נקט הלימוד של הברייתא השניה, שהוא הפשוט יותר והמפורש יותר.

ובס' '''הערוך לנר''' (ר"ה ט:) כתב בדעת הרמב"ם שפסק אף הוא כברייתא השניה וכדברי שאר הראשונים ולכך הביא את הפסוק של 'בתשעה לחודש', אלא שמ"מ סובר הרמב"ם שסוף הברייתא הלומדת מ'תשבתו שבתכם' שצריך להוסיף אף בשבתות ושאר ימים טובים אינה להלכה, כיון שתיבות אלו נצרכות ללמדנו שיוה"כ בכלל שבת הוא ונכללה אזהרתו בכלל אזהרת שבת וכדברי רב פפא ביומא פא.

עכ"פ בין לפי פירוש הרב המגיד ובין לפי פירוש הערוך לנר אליבא דהרמב"ם אין חיוב להוסיף כלל מחול על קודש בערב שבת, ועי' '''בשו"ע הלכות שבת''' (רס"א, ב) שכתב 'יש מי שאומר שצריך להוסיף מחול על קודש' ופסק כדברי הרי"ף והרא"ש, אולם מ"מ נקט דעתם בלשון 'יש מי שאומר' כדי להורות ולרמוז שאין זה מוסכם, דס"ל דלפי הרמב"ם אין צורך להוסיף בע"ש מחול על קודש וכדכתב איהו גופיה בב"י ובכ"מ וכנ"ל.

אמנם המעיין יראה שאין דבר זה מוסכם, ויש הסוברים שאף לפי הרמב"ם ישנו חיוב להוסיף בע"ש מחול על קודש, תחילה בקודש רבינו '''הרדב"ז''' (בשו"ת סי' קי"ג) שכתב לשואלו בענין זה שהרמב"ם סמך על כך שילמדו ממה שכתב בהלכות שביתת עשור שישנו חיוב להוסיף ביוה"כ שה"ה לכל מקום שנאמר בו שבות שחובה להוסיף בו מחול על קודש ובכלל זה שבתות ושאר ימים טובים, והטעם שקבע הרמב"ם הלכה זו דווקא בהלכות יוה"כ משום שאף התלמוד קבע כן סוגיה זו במס' יומא, וכעין זה כתב אף ה'''אליה רבה''' (רס"א, י"ד) בדעת הרמב"ם, וע"ע '''בשדי חמד''' (מערכת התי"ו כלל נ"ד) שהביא עוד כמה מן האחרונים שס"ל כדברי הרדב"ז בדעת הרמב"ם עיי"ש. והמסייע לדבריהם של חכמים אלו, הוא המבואר בדברי '''רבינו אברהם בן הרמב"ם''' (מובא בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' צ"ו) ש'צריך ליזהר ולפרוש מעשיית מלאכה קודם ערובת השמש דבר מועט' מדין הוספת חול על קודש ו'ידוע שכל דבריו דברי אביו הם' (לשון מהר"ם שם).

וע"ע ב'''כנה"ג''' (בהגהותיו לב"י לסי' רס"א) '''שהביא בשם ראנ"ח''' שאף לפי הרמב"ם צריך להוסיף מחול על קודש בע"ש עכ"פ מדרבנן, והוסיף וביאר שהטעם שהרמב"ם לא כתב כן במפורש, הוא כיון שכבר נכלל דין זה בכלל מה שאמר בהלכות שבת )פ"ה) שהיו תוקעין שש תקיעות קודם השבת, וס"ל לרמב"ם שכל ענין תקיעות אלו הוא כדי להזהיר את האנשים שיפרשו מן המלאכה קצת קודם השבת לקיים מצות תוספת שבת, ולכך כיון שכבר כתב כן שיש לתקוע תקיעות אלו, שוב לא הוצרך לכתוב עוד שיש חובה להוסיף תוספת שבת דדבר אחד הוא, וכן כתב ה'''גר"א''' (רס"א, ב) דאף לפי הרמב"ם ישנו חיוב להוסיף תוספת שבת מדרבנן וכלל חיוב זה במה שתיקנו חכמים לתקוע שש תקיעות וכנ"ל.

הנה '''רבינו הר"ן''' (על הרי' במס' ביצה טז:) דן בשאלה היאך מקיימים מצות תוספת שבת, והעולה מדבריו, שתלוי הדבר במח' הפוסקים בספיקא דאורייתא, לפי הסוברי' שמן התורה יש להחמיר בספיקא דאורייתא ממילא בין השמשות אסור מצד ספק וכדי לקיים מצות תוס' שבת יש להוסיף ולפרוש ממלאכה קצת קודם בין השמשות, ולפי הסוברים שרק מדרבנן יש להחמיר בספיקא דאורייתא, אבל מן התורה הוא מותר, ממילא בין השמשות מותר מצד ספק ואפשר לקיים בו מצות תוספת שבת.

ועפי"ז אפשר עוד לומר, שאף הרי"ף ובה"ג שהעתיקו דברי הברייתא השניה ותו לא ס"ל כמו שכתבו האחרוני' בדעת הרמב"ם שתוספת שבת נכללת בבין השמשות ואף לדעתם לא צריך להוסיף כלום קודם השקיעה, ואע"פ שהסבר זה אתי לפי הסוברי' ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן, מ"מ כבר הסכימו רוב האחרונים דכן היא דעת הרי"ף, ומהם רבותינו, '''בעל מגלת ספר''' (על הסמ"ג לאוין קכא), '''הגרש"ז מלובלין''' (תורת חסד או"ח יב, ב 'רק דלפי"ז', ושם במוסגר הביא שכ"כ הדברי אמת הספרדי) ו'''הנצי"ב''' (העמק שאלה, סח, סוף אות טז, ובסו"ד הביא שכ"כ אף הגאון ר"ז מרגליות ב''''בית אפרים'''<nowiki/>'), וראיתם ממה שכתב הרי"ף במס' שבת פ' 'ר"א דמילה' בזה"ל 'לגבי אשת אח דמחייבי כריתות הן אחמירו בה רבנן ואל נייבם אשת אח מספיקא דכל ספיקא דאורייתא לחומרא', ופשוט, וכתב הנצי"ב שכדברי הרי"ף כתב בה"ג, וא"כ אף דעת בה"ג היא דסד"א לחומרא מדרבנן, ואתי שפיר, וע' עוד בדברי ה'''גרע"י''' (יביע אומר ח"י יו"ד, ו, יח. ובח"ט או"ח, פ, א) שהאריך והביא עוד רבים מהאחרונים דס"ל שאף לפי הרי"ף ספד"א לחומרא מדרבנן.

אחר שהעלנו בארוכה שלפי רוב ככל הראשונים תוס' שבת מדאורייתא היא, ואף כן היא דעת הר"מ להרבה מהפוסקים, נעבור בעז"ה עכשיו בקצרה על שיטות הראשוני' בשיעור התוס' שצריך להוסיף.

והנה לפי מה שכתבו האחרוני' בדעת הרמב"ם דתוס' שבת נכללת בבין השמשות, אין נפק"מ כלל בשיעור התוס', דבלאו הכי כל בין השמשות כולו אסור מצד ספיקא דאורייתא, וכבר כתבנו לעיל דשמא אף כן היא דעת הרי"ף ובה"ג, אולם מ"מ רבים הם הראשונים דכתבו בהדיא שיש להוסיף תוספת קודם ביה"ש, ואלו הם: '''הרמב"ן''' (תורת האדם, שער האבל, ענין אבילות ישנה אות ק"ה) '''התוס'''' (ראש השנה ט. 'ר"ע') '''הריטב"א''' (שבת לה. 'ארבעים') '''הרא"ש''' (יומא ח, ח) '''הר"ן ע' הרי"ף''' (יומא ב: שבת טו. וכ"נ מדבריו בביצה טז:) '''הסמ"ג''' (עשין לב) '''רבינו פרץ''' (בהגהותיו לסמ"ק מצוה רכא) ו'''הארחות חיים''' (דין הדלקת הנר בע"ש אות ד')''', וכדבריהם פסק מרן''' בשולחנו הטהור בסי' רס"א סעי' ב', אולם הרמב"ן ובעקבותיו מרן נקטו כדעת ר"ת בענין השקיעה, דיש תחילת שקיעה ואחר ג' ורבע מילין הוא סוף שקיעה ורק לאחר מכן מתחיל ביה"ש וכמפורסם, ולכך כתבו שזמן התוס' הוא קודם סוף השקיעה, אבל אנן בא"י נוהגים כיום כדעת הגאונים, שמיד אחר תחילת השקיעה מתחיל ביה"ש, וא"כ לדידן זמן התוספת הוא קודם תחילת השקיעה, ופשוט.

אולם בירושלים 'העיד '''הגר"ח נאה'''' (הביאו ביבי"א שם אות ג) שהמנהג הוא שתוקעים בע"ש ארבעים דק' קודם השקיעה ואזי סוגרים החנויות ומוסיפים תוס' שבת כארבעים דקות, ומרויחים בהכי אף את דעת '''ר"י''' (הביאו בשיטמ"ק ביצה ל.) הסובר ששיעור תוספת שבת הוא כחצי שעה, אמנם '''הגרע"י''' (שם) הביא שבני עדות המזרח והספרדים לא נהגו לחוש לדעה יחידאה זו כלל, וגם בירושלים מוסיפים תוס' שבת כעשרים דקו' ותו לא, וכ"כ ה'''אור לציון''' (ח"ב פי"ח).

ולבד משיטת רוב הראשונים ששיעור התוספת הוא כרגע מיום ודאי ומשיטת ר"י ששיעור תוס' הוא כחצי שעה, מצאנו עוד ב' שיטות בראשונים בענין זה, שיטת '''התוס' בר"ה''' (ט. ד"ה ור"ע) וב'''מועד קטן''' (ד. ד"ה מה) שמשמע מדבריהם שאין שיעור לתוספת כלל ואפילו בכל שהוא סגי, ושיטת '''רבי אברהם ברבי עזריאל''' (הביאו מהר"ח או"ז סי' קפ"ה) הסובר שצריך להוסיף שעתים קודם הלילה וכבשביעית שמוסיפים חלק י"ב מהשנה דהיינו חודש.

והנה בכל הנ"ל מדובר בשיעור הקצר שחובה להוסיף, אמנם הפוסקים נחלקו גם מה השיעור הארוך שניתן להוסיף, דעת '''הרמב"'''ן בתורת האדם (הנ"ל) שישנם שתי שקיעות הלכתיות (שקיעה ראשונה ולאחריה ג' ורבע מילין שהם יום גמור ומיד בסופם שקיעה שניה ולאחריה ביה"ש שהוא ג' רבעי מילין - ובסופו צאת הכוכבים) ו'''כדברי רבינו תם''' (הובא בתוס' שבת לה.), ועפי"ז כתב שהזמן שבין השקיעות שהוא יום גמור הוא זמן התוספת, רצה עושהו כולו לתוספת רצה עושה חלקו לתוספת, אולם לפני שקיעה הראשונה אינו זמן תוספת כלל ואם הוסיף אינו כלום, '''וכדברי הרמב"ן פסק השו"ע''' בסי' רס"א (סעי' ב).

אמנם ה'''בא"ח''' (ש"א ויקהל סעי' ז וסעי' ח, וש"ש נח סעי' ז) כתב שפלג המנחה הוא לצאת הכוכבים והמקבל שבת קודם לכן אינו כלום, וכ"כ ה'''גר"מ אליהו''' (שו"ת קול אליהו פ"ו שאל' ט) שניתן לסמוך על דברי הגר"א שפלג המנחה הוא לשקיעה רק לגרים בחו"ל ששם השקיעה מאוחרת מאד, אבל הגרים בארץ ישראל לא יקבלו אלא אחר פלג המנחה לצאה"כ, וסיים שאף הגרים בחו"ל תקנתם פשוטה שיעלו לא"י. וכן כתב '''הרב בן-ציון אבא שאול''' (אול"צ ח"ב פי"ח שאלה ט) שבא"י אין להקל להדליק קודם פלג המנחה לצאה"כ, אבל לאחר מכן שרי.