הבדלים בין גרסאות בדף "שליח לדבר עבירה"

== האם יש שליח לדבר עבירה ==

כלל הוא בידינו ששלוחו של אדם כמותו; השולח שליח שיקדש עבורו אשה הרי היא מקודשת למשלח, וזהו [[שליחות|דין שליחות]]. ה'''גמרא''' (קידושין מב, ב) נוקטת שאם יש במעשה השליח עשיית איסור אין בכך דין שליחות, שאין שליח לדבר עבירה. ומשום כך השולח את חבירו להזיק לממון שאינו שלו השליח חייב לשלם על ההיזק; כיון שמעשה השליחות כרוך בעשיית איסור אין בזה שליחות. דעת שמאי הזקן שיש שליחות לדבר עבירה. לדעתו, השולח שליח להרוג את הנפש המשלח חייב, וכפי שמצינו בתוכחת נתן על מות אוריה החיתי: "ואותו הרגת בחרב בני עמון" (שמואל ב יב, ט), על אף שדוד לא הרגו בפועל כיון שנהרג בשליחותו נחשב הדבר שדוד הרגו. להלכה נפסק ב'''שולחן ערוך''' (חושן משפט תי, ח)  שאין שליח לדבר עבירה, וכן פסק ה'''רמב"ם''' (מעילה ז, ב).

* גנב השולח את השליח לשחוט את הגניבה, או ששלחו למכור את הגניבה, הגנב מתחייב בתשלומי ארבעה וחמשה על טביחה ומכירה זו. אף שבכל התורה אין שליח לדבר עבירה בטביחה ומכירה נעשה שליח; מקור הדברים מובא ב'''גמרא''' (קידושין מג, א) "וטבחו או מכרו" (שמות כא, לז) מה מכירה על ידי אחר אף טביחה על ידי אחר, ויש במשמעות זו גם מעשה הנעשה על ידי שליח. ומביאה הגמרא מקור נוסף: "חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה" (שמות כא, לז), ר' ישמעאל לומד מייתור המילים "או מכרו" לרבות את השליח בדין זה, ודבי חזקיה אמרו "תחת השור תחת השה" נכתב לרבות את השליח, שאין צורך לכתוב פעמיים, ו"תחת" יתירה נכתב להשמיענו שנעשה שליח לדבר עבירה בטביחה ומכירה.  

* לא מצינו 'זה נהנה וזה מתחייב' ולפיכך השולח שליח שיעשה עבירה שחיובה על ההנאה כגון אכילת חלבים ומעשה עריות, המשלח פטור והשליח חייב (קידושין מג, א).