הבדלים בין גרסאות בדף "שיחה:בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר"

אין תקציר עריכה
שורה 6: שורה 6:
ובאמת שלפירוש זה יש כמה מעלות על פני שאר הפירושים.  
ובאמת שלפירוש זה יש כמה מעלות על פני שאר הפירושים.  
<BR/>חדא, דברי הרי"ף עצמם שלפני שהביא דברי רבא, ציטט את הריש של המשנה בלבד. וכן בפיה"מ לרמב"ם הזכיר זמן קריאה ליל י"ד בלבד [אמנם זה אינו הכרח, כי בזה אפשר לפרשו כהרא"ש. יעויין באליה רבה ובט"ז].
<BR/>חדא, דברי הרי"ף עצמם שלפני שהביא דברי רבא, ציטט את הריש של המשנה בלבד. וכן בפיה"מ לרמב"ם הזכיר זמן קריאה ליל י"ד בלבד [אמנם זה אינו הכרח, כי בזה אפשר לפרשו כהרא"ש. יעויין באליה רבה ובט"ז].
<BR/>ועוד שלפי פירוש זה מתבאר מה הכריחו להרי"ף לתלות הדבר בדעתו ולא בשהות הפועל. שאם דעת הרי"ף כרש"י, יוקשה אמאי תלה בדעתו [ע' בעה"מ]. אך אם מפרשים דברי רבא על הרישא, שבן עיר שהלך לכרך אם עתיד לחזור למקומו בליל יקורא כמקומו, יוקשה מה החידוש בזה, הרי פשיטא שקורא כמקומו והרי הוא שם? אלא ע"כ שכוונת רבא לומר שאף אם אינו חוזר כיון שדעתו היתה לחזור, קורא כמקומו. ומדוייקים דברי המשנה לפי"ז, 'אם עתיד לחזור למקומו', שבכוונתו לעשות כן, אלא שגם אם מחמת סיבה כלשהי נתעכב ולא חזר, די בכך וקורא כמקומו.
<BR/>ועוד שלפי פירוש זה מתבאר מה הכריחו להרי"ף לתלות הדבר בדעתו ולא בשהות הפועל. שאם דעת הרי"ף כרש"י, יוקשה אמאי תלה בדעתו [ע' בעה"מ]. וכן לשיטת הרא"ש, לכאורה א"צ לתלות בדעתו אלא בשהותו בפועל [וכפי שמשמע ברא"ש עצמו ולא כהטור]. אמנם אם דברי רבא קאי ארישא בלבד כמ"ש, יצא שבן כרך שהלך לעיר דינו לקרוא בי"ד, אלא אם כן עתיד לחזור למקומו בט"ו, שהוא זמן קריאה של מקום שיצא ממנו. וזה ודאי לא ייתכן לחייבו לקרוא ביע"פ שהותו בט"ו, והרי עדיין לא נתברר אם יימצא בעיר בט"ו או לא, אלא ע"כ דאזלינן בתר דעתו לשהות בט"ו. וזהו שהכריחו להרי"ף והרמב"ם להוסיף את המלים 'ונתעכב ולא חזר', ולפרש את המשנה בדעתו בלבד, שאם בשעת יציאתו דעתו לשוב בט"ו לעיר, הרי שכבר נתחייב לקרוא כעירו בי"ד, ולא תליא כלל בהימצאו בפועל. ומדוייקים דברי המשנה לפי"ז, 'אם עתיד לחזור למקומו', שבכוונתו לעשות כן, אלא שגם אם מחמת סיבה כלשהי נתעכב ולא חזר, די בכך וקורא כמקומו. וע' בפמ"ג מש"ז ה-ו שממנו התעוררתי לד"ז.
<BR/>ולפי"ז גם אין צורך לחדש בדברי הרמב"ם שזמן קריאה הוא בעלות השחר, אלא אפשר כפשוטו שהוא תחילת ליל י"ד, שכיון שכוונתו אז, בתחילת זמן קריאה, לחזור למקומו, אינו מתחייב לקרוא עמהם אלא יקרא כמקומו.
<BR/>ולפי"ז גם אין צורך לחדש בדברי הרמב"ם שזמן קריאה הוא בעלות השחר, אלא אפשר כפשוטו שהוא תחילת ליל י"ד, שכיון שכוונתו אז, בתחילת זמן קריאה, לחזור למקומו, אינו מתחייב לקרוא עמהם אלא יקרא כמקומו.
<BR/>והגדולה מכולן, שלכאורה קשה איך רבא מחדש חידוש שהם לגמרי הפך דברי המשנה. כי הרי לפי פשט המשנה חיובו של האדם נקבע לפי מקום מגוריו, ואף אם יוצא ממנו, ונמצא במקום אחר בזמן הקריאה, אין דינו משתנה. ואילו רבא אומר בדיוק ההיפך, שחובת קריאת האדם נקבעת לפי מקום שהותו בזמן הקריאה. אמנם זהו דווקא לפי שיטת רש"י או הרא"ש (שזמנו נקבע לפי יום י"ד לחיוב או לפטור, אך בכל מקרה לא לפי מקומו המקורי), אך לפי הביאור הנ"ל בשיטת הרמב"ם והרי"ף, יצא שחידושו של רבא אינו כ"כ גדול ואינו היפך המשנה, כי באמת חיובו של אדם נשאר לפי מקום מגוריו, אלא שאם דעתו שלא להיות שם בזמן קריאתו, הרי שמחיל עליו חיוב אחר של פרוז או מוקף בן יומו, אבל מ"מ חיוב זה לא מבטל את החיוב העצמי שלו מצד מקומו. מה שאין כן לפרש"י יוצא שאין זה תלוי כלל איפה האדם גר, אלא רק איפה הוא שוהה בזמן הקריאה.  
<BR/>והגדולה מכולן, שלכאורה קשה איך רבא מחדש חידוש שהם לגמרי הפך דברי המשנה. כי הרי לפי פשט המשנה חיובו של האדם נקבע לפי מקום מגוריו, ואף אם יוצא ממנו, ונמצא במקום אחר בזמן הקריאה, אין דינו משתנה. ואילו רבא אומר בדיוק ההיפך, שחובת קריאת האדם נקבעת לפי מקום שהותו בזמן הקריאה. אמנם זהו דווקא לפי שיטת רש"י או הרא"ש (שזמנו נקבע לפי יום י"ד לחיוב או לפטור, אך בכל מקרה לא לפי מקומו המקורי), אך לפי הביאור הנ"ל בשיטת הרמב"ם והרי"ף, יצא שחידושו של רבא אינו כ"כ גדול ואינו היפך המשנה, כי באמת חיובו של אדם נשאר לפי מקום מגוריו, אלא שאם דעתו שלא להיות שם בזמן קריאתו, הרי שמחיל עליו חיוב אחר של פרוז או מוקף בן יומו, אבל מ"מ חיוב זה לא מבטל את החיוב העצמי שלו מצד מקומו. מה שאין כן לפרש"י יוצא שאין זה תלוי כלל איפה האדם גר, אלא רק איפה הוא שוהה בזמן הקריאה.