הבדלים בין גרסאות בדף "שיחה:בדיקה לפני תשמיש ולאחריו"

לפי דברי רש"י יוצא למעשה שאשה שאינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה לפני תשמיש, ואילו אשה העסוקה בטהרות צריכה בדיקה לפני תשמיש. וזהו מתאים לדברי רב יהודה בשם שמואל לעיל (יא ב) שלפי פשט הגמרא שם גם אשה שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה אלא אם כן עסוקה בטהרות, ופירש רש"י שם (ד"ה מגו) שמתוך שהצריכוה בדיקה לטהרות, שמא ראתה היא מחמת תשמיש, הצריכוה גם בדיקה קודם תשמיש.  

<BR/>כמה ראשונים הסכימו לשיטה זו. כן נראה מדברי ה'''תוספות''' (יב ב ד"ה דמתני), וכן הכריעו ה'''רשב"א''' בחידושים (יב ב ד"ה ואקשינן) וב'''תורת הבית''' (ז ב ד"ה ועתה) וה'''ריטב"א''' (יב ב ד"ה אבל עם כל זאת), וכשיטה זו סוברים גם '''בעל המאור''' (כתובות ס ב) ו'''ספר התרומה''' (צג) ו'''סמ"ג''' (לאוין קיא לז ג ד"ה שנינו בפרק ראשון) ו'''הגהות מיימוניות''' (איסורי ביאה ד כ) בשם ה'''רשב"ם''', וה'''רוקח''' (שיז ד"ה בדיקה). <BR/>

ה'''רא"ש''' (א ה) גם הוא הסכים לפירוש רש"י בגמרא, אלא שסיים שלא מלאו ליבו להקל אחר שר' חננאל מחמיר בזה, שכל דבריו דברי קבלה הן.

הרשב"א ב'''תורת הבית''' (ז ב ד"ה ועתה) חיזק שיטה זו להלכה ולמעשה והביא ראיות מהגמרא שאין לבדוק לא קודם תשמיש ולא לאחר תשמיש, שהרי רב יהודה הורה לר' זירא שלא לבדוק, ומשמע שאפילו ממידת חסידות אין לעשות כן שמא לבו נוקפו ופורש, ומן הסתם איירי באין לה וסת, שאם לא כן היה לו לפרש. וגם ראיה מהמשנה שכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן, וגם שם משמע בגמרא שאף בשאין לה וסת איירי.

'''רש"י''' עצמו שם כבר נתקשה על פירושו, שהרי בגמרא זהו רב יהודה שפוסק בשם שמואל הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס, והרי גם רב יהודה עצמו אמר לעיל שהמשנה שחייבה בדיקה לפני תשמיש היא דווקא בעסוקה בטהרות, וא"כ חזרה הקושיה 'הא אמרה שמואל חדא זימנא'.

ה'''ר"ן''' (נידה יב ב ד"ה מאן) הקשה איך אפשר לומר שר' חנינא בן אנטיגנוס מדבר בעסוקה בטהרות, והרי ר' מאיר ודאי לא איירי בהכי, שהרי ודאי לא מפני שעסוקה בטהרות יאמר שדינה לצאת בלא כתובה, אלא פשיטא שלפי ר' מאיר אסורה לבעלה אף בשאינה עסוקה, וא"כ גם ר' חנינא בהכי איירי.

<BR/>ותירץ הר"ן, שבאמת ר' חנינא ור' מאיר דיברו אף בשאינה עסוקה, אלא ששמואל פסק דווקא בשעסוקה בטהרות, ואף שזהו נגד התנאים, מ"מ סמך הוא על סתמא דמתני' שכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן, ומשמע ליה אף בשאין להן ווסת.

כתבו הראשונים בשם '''רבנו חננאל''' שהוא מפרש את הגמרא שאומרת 'מאן דמתני הא לא מתני הא' שבאמת שמואל מדבר בשאינה עסוקה בטהרות, ושחייבת לבדוק קודם תשמיש כר' חנינא בן אנטיגנוס, ומה שר' זירא אמר לעיל בשמו שגם בשאין לה ווסת אינה צריכה בדיקה לבעלה, תרי אמוראי נינהו אליבא דשמואל, ופליגי אהדדי. ופסק ר' חננאל כדברי שמואל הכא, שאישה שאין לה ווסת צריכה בדיקה לבעלה, אף בשאינה עסוקה בטהרות.

<BR/>וכן '''רבנו תם''' בספר הישר (חידושים קסד א) פירש את הגמרא כדברי ר' חננאל, והביא ראיות לפירוש זה מסוגיות אחרות בש"ס. אמנם ב'''ספר התרומה''' (צד) כתב שרק מפרש כן בגמרא, אבל להלכה סובר כאידך דרב יהודה, דבשל סופרים הלך אחר המיקל. ולדעת ה'''בית חדש''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5283 (ג)] גם הרי"ף סובר שאין צריך בדיקה כלל קודם תשמיש, ודייק כן גם בטור, וכן כתב גם ה'''דרישה''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5283 (א)] ו'''פרישה''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5283 (ג)].  

 

כתבו הראשונים שמלשון הגמרא משמע כפירוש זה, שהרי הגמרא לא חזרה בה מההעמדה האחרונה שהעמידה, כלומר שמדובר בשאינה עסוקה בטהרות, רק סיימה 'מאן דמתני הא לא מתני הא', ואם סבורה היתה להעמיד בשעסוקה בטהרות היה לה לומר 'לעולם בעסוקה בטהרות'. משמע כר"ח שמדובר בשאינה עסוקה בטהרות ואפ"ה צריכה בדיקה, ורק מתרצת סתירת דברי שמואל אהדדי. כן כתבו בין השאר ה'''מאירי''' (יב ב ד"ה ובדר) וה'''ריטב"א''' (יב ב ד"ה אבל עם).   

<BR/>רש"י [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=37&daf=12&format=pdf (יב ב ד"ה מאן)] שהזכיר פירוש זה בשם יש מפרשים, הקשה על פירוש זה שהרי יוצא שרב יהודה סותר עצמו, דבשלמא ממימרא דר' זירא יש ליישב שאמוראי נינהו אליבא דשמואל, אבל הרי רב יהודה עצמו העמיד את המשנה שמחייבת בדיקה לפני תשמיש, דווקא בעסוקה בטהרות, ומבואר שסובר שבאינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה, ואם כן דבריו סותרים זה את זה. מכח קושיה זו דחה רש"י שיטה זו, וכן דחה ה'''רשב"א''' (יב ב ד"ה ובהא, תורת הבית ז ב ד"ה ועתה) וכתב שאין לומר דאמוראי נינהו אליבא דרב יהודה, דאם כן היה לה לגמרא לפרש כן. אמנם ה'''ר"ן''' (יב ב ד"ה ונמצא) תירץ כן בפשיטות שאמוראי נינהו ואליבא דרב יהודה.  

<BR/>והגמרא מתפרשת באופן דלהלן, שעל דברי שמואל מקשה הגמרא שלכאורה דבריו פשוטים כבר ממתני' דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן, ומשמע שכל שאינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה לבעלה כלל. ומתרצת דשם איירי באשה שיש לה וסת, ולכן אינה צריכה בדיקה, אבל אשה שאין לה וסת צריכה בדיקה. אלא שהגמרא תמהה על זה, שהרי גם משנתינו מדברת על אשה שיש לה וסת ועליה אמר שמואל שאינה צריכה בדיקה, ולא על אשה שאין לה וסת, וא"כ הדרא קושיה מה חידושו של שמואל. ומתרצת הגמרא שבאמת המשנה מדברת גם על אשה שאין לה וסת, ולכן יש חידוש בדברי שמואל, שהשמינו שאף באשה שיש לה וסת כיון שעסוקה בטהרות אסורה לבעלה אם לא שתבדוק. כלומר לולי דברי שמואל היינו אומרים שרק אשה שאין לה וסת צריכה בדיקה, שהרי המשנה לקמן אומרת על אשה שיש לה וסת שאין היא צריכה בדיקה לבעלה ומשמע אפילו עסוקה בטהרות, ולכן על כורחנו היינו מעמידים משנתנו באין לה וסת שצריכה בדיקה. אולם השתא אחר דברי שמואל יש ללמוד מדברי המשנה שאף אשה שיש לה וסת אם היא עסוקה בטהרות צריכה בדיקה לבעלה, ומתני' דלקמן איירי בשאינה עסוקה בטהרות. וזהו עיקר חידושו של שמואל וכפשט לשונו, ואין ללמוד מדבריו כלל שאשה שאינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה אף באין לה וסת.

<BR/>והשתא אתי שפיר קושיית הגמרא בסמוך 'והא אמרה שמואל חדא זימנא' כו', שהרי כבר אמר שאשה שיש לה וסת ועסוקה בטהרות אסורה. שאילו לפירוש רש"י בסוגייה, יוצא שעיקר חידושו של שמואל הוא במה שאשה שאינה עסוקה אינה צריכה בדיקה, ומאי קושיא ממילתא דר' זירא.

ב'''חוות דעת''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47858&st=&pgnum=32 (קפו א)] כתב לחלק בין בדיקת חורים וסדקים לקינוח, שאשה העסוקה בטהרות צריכה בדיקת חורים וסדקים, אך לבעלה אינה צריכה אלא קינוח. וא"כ דברי רב יהודה בשם שמואל הראשונים מדברים על בדיקת חורים וסדקים ולכן קאמר דאינה צריכה בדיקה אם לא עסוקה בטהרות, אמנם לענין קינוח לא דיבר ואפשר שצריכה קינוח. אמנם דברי ר' זירא בשם שמואל שאמר שאשה שאינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה, זה מיירי אפילו בקינוח בלבד.

ה'''ראב"ד''' בהשגות הקשה מהוראת רב יהודה לר' זירא שמנע ממנו לבדוק. אמנם מדבריו מבואר שהבין שהוראה זו היתה שלא לבדוק לאחר תשמיש, וקצת משמע בדבריו שלפני תשמיש על כל פנים צריך לבדוק וכדעת הרמב"ם.

 

מרן ה'''שלחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5483 (יורה דעה קפו א)] כתב בסתם שאשה שיש לה וסת אינה צריכה בדיקה לבעלה לפני ואחרי תשמיש, ואדרבה אין לה לבדוק שמא יהא לבו נוקפו, והזכיר גם דעת הרמב"ם שהצנועות בודקות קודם תשמיש. וה'''רמ"א''' כתב שהעיקר כסברה ראשונה.

<BR/>לאחר מכן [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5483 (ב)] פסק באשה שאין לה וסת כדעת הרי"ף לפי הבנת הרמב"ן וסייעתו, שג' פעמים הראשונים צריכה לבדוק קודם תשמיש, והוסיף שלרמב"ם והרא"ש באין לה וסת צריכה בדיקה לעולם.