הבדלים בין גרסאות בדף "שותפות ישראל וגוי בנטיעות ערלה"

אין תקציר עריכה
שורה 15: שורה 15:


=== סתמא מאי? ===
=== סתמא מאי? ===
בסוף הסוגיה שואלת הגמרא מה הדין בסתמא? כלומר הברייתא אמרה שחייבים לעשות תנאי בתחילת השותפות, ואם באו חשבון אסור. כעת שואלת הגמרא מה הדין בסתמא? ומנסה לפשוט, כיון שאמרה הברייתא שאם התנו מותר, משמע שאם לא התנו אלא נכנסו לשותפות בסתמא אסור. אך מיד דוחה הגמרא שמהסיפא אפשר לדייק בדיוק הפוך, שבסיפא כתוב שאם באו לחשבון אסור, משמע שסתמא מותר. לכן מסיקה הגמרא שאי אפשר להוציא מתוך הברייתא תשובה לשאלה זו.
בסוף הסוגיה שואלת הגמרא מה הדין בסתמא? כלומר הברייתא דיברה על שלושה מקרים - א. שאומר הישראל לגוי טול אתה בשבת ואני בחול שזה אסור. ב. שאם התנו כן מתחילה מותר. ג. שאם באו בסוף לחשבון אסור. כעת שואלת הגמרא מה הדין בסתמא, כלומר שלא אמר לו טול אתה שבת ואני בחול ולא התנו כן בתחילה, ואף לא באו חשבון בסוף. האם מותר לישראל לקחת כנגד מה שהגוי נוטל עבור עבודתו בשבת?<BR/>
''רש"י''' (ד"ה סתמא) מפרש את שאלת הגמרא שלא הזכירו ביניהם בשום שלב את אופן החלוקה, גם בשלב ההשתתפות לא התנו ביניהם כלום, וגם בשלב החלוקה לא אמרו כלום לגבי שבת וחול אלא פשוט בשווה.
הגמרא מנסה לפשוט, שכיון שאמרה הברייתא שאם התנו מותר, משמע שאם לא התנו אלא מחלקים בסתמא אסור. אך מיד דוחה זאת הגמרא כיון שמהסיפא אפשר לדייק בדיוק הפוך, שבסיפא כתוב שאם באו לחשבון אסור, משמע שסתמא מותר. ממילא מסיקה הגמרא שאי אפשר להוציא מתוך הברייתא תשובה לשאלה זו.


ב'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז א ד"ה הא סתמא) כתב שלפי פירוש הראב"ד שהסביר לעיל שבאו חשבון הכוונה אחר שהתנו, יש להסביר פה שסתמא הכוונה בלא חשבון ובלא תנאי, כלומר שלא התנו בתחילה וגם לא באו חשבון בסוף,
מסביר שמה שכתוב בברייתא 'אם באו חשבון' אינו ענין בפני עצמו, כלומר שאחר שהתנו באו חשבון, אלא מדובר על אופן התנאי, שמלכתחילה כשהתנו ביניהם הם התנו באופן כזה שיעשו חשבון כמה פירות אכל הגוי וכנגדם יאכל הישראל, אבל


===הראיה משבת לערלה ===
===הראיה משבת לערלה ===
שורה 40: שורה 42:
ה'''ראב"ד''' בהשגותיו על הרמב"ם כאן, חלק עליו בפירושו שמדובר שווקא שהתנו ביניהם לחלק כן, אלא הסוגיה מתפרשת אפילו לא התנו. אלא שהראב"ד מסביר שגם הגוי לא אכל בשלוש שנים ראשונות פירות ערלה, שהרי הנטיעות היו קטנות ואינן מוציאות פירות, אלא הוא זמר את העצים וזרע תחתיהן ירק, שמחמת שהנטיעות קטנות עדיין, יש מקום לזרוע תחתיהן. נמצא שגם הגוי לא אכל פירות ערלה, וממילא השנים שאכל ישראל לאחר מכן לא היו דמי ערלה.
ה'''ראב"ד''' בהשגותיו על הרמב"ם כאן, חלק עליו בפירושו שמדובר שווקא שהתנו ביניהם לחלק כן, אלא הסוגיה מתפרשת אפילו לא התנו. אלא שהראב"ד מסביר שגם הגוי לא אכל בשלוש שנים ראשונות פירות ערלה, שהרי הנטיעות היו קטנות ואינן מוציאות פירות, אלא הוא זמר את העצים וזרע תחתיהן ירק, שמחמת שהנטיעות קטנות עדיין, יש מקום לזרוע תחתיהן. נמצא שגם הגוי לא אכל פירות ערלה, וממילא השנים שאכל ישראל לאחר מכן לא היו דמי ערלה.


בענין אחר מובאים דברי הראב"ד ב'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז א ד"ה הא סתמא) שהראב"ד מסביר שמה שכתוב בברייתא 'אם באו חשבון' אינו ענין בפני עצמו, כלומר שאחר שהתנו באו חשבון, אלא מדובר על אופן התנאי, שמלכתחילה כשהתנו ביניהם הם התנו באופן כזה שיעשו חשבון כמה פירות אכל הגוי וכנגדם יאכל הישראל, אבל
=== סיכום מחלוקת הראשונים ===
=== סיכום מחלוקת הראשונים ===
מדברי רש"י יוצא שמותר לישראל לאכול פירות כנגד פירות ערלה, אפילו אם לא התנו בתחילת השותפות כן. וכן דעת הראשונים הנ"ל שהסכימו לשיטתו. וכן כתב ה'''מאירי''' (כב א ד"ה ישראל וגוי).  
מדברי רש"י יוצא שמותר לישראל לאכול פירות כנגד פירות ערלה, אפילו אם לא התנו בתחילת השותפות כן. וכן דעת הראשונים הנ"ל שהסכימו לשיטתו. וכן כתב ה'''מאירי''' (כב א ד"ה ישראל וגוי).