9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "שותפות ישראל וגוי בנטיעות ערלה"
אין תקציר עריכה
מ (א.א העביר את הדף שותפות ישראל וגוי בשדה ערלה לשם שותפות ישראל וגוי בנטיעות ערלה) |
|||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מקורות||עבודה זרה כב א||מאכלות אסורות י יד|יורה דעה רצד יג-יד}} | {{מקורות||עבודה זרה כב א||מאכלות אסורות י יד|יורה דעה רצד יג-יד}} | ||
== סוגית הגמרא == | == סוגית הגמרא == | ||
ה'''גמרא''' (עבודה זרה כב א) מביאה מעשה | ה'''גמרא''' (עבודה זרה כב א) מביאה מעשה בשני שותפים בשדה, ישראל וגוי, שהיו מחלקים את העבודה שלהם כך שהגוי חורש וזורע וקוצר בשבת והישראל עושה כנגדו ביום ראשון. באו לפני רבא ושאלו אם עושים הם כדין, או שמא יש איסור בדבר. והגמרא אומרת שרבא התיר להם.<BR/> | ||
על הוראה זו הקשה רבינא לרבא מברייתא, בה כתוב שישראל וגוי שקיבלו שדה בשותפות, אסור לישראל לומר לגוי טול אתה אתה הרווחים של שבת ואני אטול את של יום ראשון כנגדן, אלא אם כן התנו בשעת השותפות לחלוק כן.<BR/> | על הוראה זו הקשה רבינא לרבא מברייתא, בה כתוב שישראל וגוי שקיבלו שדה בשותפות, אסור לישראל לומר לגוי טול אתה אתה הרווחים של שבת ואני אטול את של יום ראשון כנגדן, אלא אם כן התנו בשעת השותפות לחלוק כן.<BR/> | ||
מששמע רבא ברייתא זו התבייש בהוראתו, אך לבסוף נתברר שגם באותו מקרה שבא לפניו, היה תנאי כזה בתחילה. | |||
בהמשך הגמרא אומר רב גביהה מבי כתיל, שאותו מעשה בזורעי גנות לא היה מדובר בחלוקה בין שבת לחול, אלא היו אלו שתילי ערלה וההסכם ביניהם היה שהגוי יאכל את הפירות של שלוש שנים ראשונות, וישראל יאכל כנגדן שלוש שנים אחר כך. ועל זה באו לפני רבא והתיר להם. ואומרת הגמרא שלפי גירסה זו צריך לומר שרבינא לא הקשה על רבא מהברייתא אלא להיפך הביא לו סיוע ממנה, ואף רבא לא נתבייש מדבריו. | |||
=== באו חשבון === | |||
בהמשך הברייתא הנ"ל מובא דין נוסף - ואם באו לחשבון אסור.<BR/> | |||
'''רש"י''' (ד"ה ואם באו חשבון) מסביר שדין באו חשבון הוא מקרה בפני עצמו ולא מתייחס למקרה של התנאי. כלומר, בתחילת השותפות לא התנו ביניהם שום דבר, ורק כשבאו לחלוק ביניהם את רווחים, רוצים הם לחלק באופן שווה, כאשר כנגד מה שעשה הגוי בשבת, יטול ישראל רווחים שווים. דבר זה אסור לפי שאז מתברר שמה שעבד הגוי בשבת הוא בשליחות של ישראל. כלומר לפי רש"י דין באו חשבון הוא אותו דין כמו ברישא של הברייתא - שלא יאמר ישראל לגוי טול אתה בשבת ואני בחול, אלא שמהסיפא למדנו שאף אם לא אמרו לו כן אחר שנשתתפו, אלא כל אחד עשה על דעת עצמו, ורק כשבאו לחלוק חילקו באופן זה, אפילו הכי אסור מפני שבכך מתברר למפרע שהגוי עשה בשליחות הישראל בשבת. | |||
ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז א) מביא פירוש אחר של ה'''ראב"ד''', שאם באו חשבון מתייחס לתנאי שעשו, כלומר אם אחר שעשו תנאי שהוא יעבוד בשבת והוא בחול, בכל זאת כשבאו לחלוק חלקו בשווה, ולא באופן שהגוי נוטל שכר שבת וישראל כנגדו ביום ראשון, הרי שמתברר שהתנאי הוא הראשון לא תקף אלא הערמה בעלמא הוא, ואסור. | |||
=== סתמא מאי? === | |||
בסוף הסוגיה שואלת הגמרא מה הדין בסתמא? כלומר הברייתא אמרה שחייבים לעשות תנאי בתחילת השותפות, ואם באו חשבון אסור. כעת שואלת הגמרא מה הדין בסתמא? ומנסה לפשוט, כיון שאמרה הברייתא שאם התנו מותר, משמע שאם לא התנו אלא נכנסו לשותפות בסתמא אסור. אך מיד דוחה הגמרא שמהסיפא אפשר לדייק בדיוק הפוך, שבסיפא כתוב שאם באו לחשבון אסור, משמע שסתמא מותר. לכן מסיקה הגמרא שאי אפשר להוציא מתוך הברייתא תשובה לשאלה זו. | |||
''רש"י''' (ד"ה סתמא) מפרש את שאלת הגמרא שלא הזכירו ביניהם בשום שלב את אופן החלוקה, גם בשלב ההשתתפות לא התנו ביניהם כלום, וגם בשלב החלוקה לא אמרו כלום לגבי שבת וחול אלא פשוט בשווה. | |||
===הראיה משבת לערלה === | ===הראיה משבת לערלה === | ||
| שורה 35: | שורה 46: | ||
ה'''טור''' (יורה דעה רצד) הביא תחילה את דעת רש"י ורוב הראשונים, לאחר מכן כתב שהרמב"ם כתב שדווקא אם התנו ביניהם מתחילה מותר, ודווקא שלא באו לחשבון. והוסיף שדעת הרא"ש כסברה ראשונה. | ה'''טור''' (יורה דעה רצד) הביא תחילה את דעת רש"י ורוב הראשונים, לאחר מכן כתב שהרמב"ם כתב שדווקא אם התנו ביניהם מתחילה מותר, ודווקא שלא באו לחשבון. והוסיף שדעת הרא"ש כסברה ראשונה. | ||
== שלחן ערוך ואחרונים == | == שלחן ערוך ואחרונים == | ||