הבדלים בין גרסאות בדף "שוק באישה ערווה"

==לקריאת שמע או לאיסור הסתכלות==

*דעת '''רב האי גאון''' והרבה מהראשונים, שאכן כל ארבע המימרות נאמרו לעניין אמירת דברים שבקדושה.{{הערה|המרדכי (ברכות רמז פ) בשם רב האי גאון, יראים (סימן שצב) בשם רב יהודאי גאון, ראבי"ה (חלק א סימן עו), וכתב שכן פירש רבנו חננאל}}

*לדעת '''הרא"ש''' וחלק מהראשונים, המימרא 'קול באשה ערוה' נאמר רק לעניין צניעות: שלא ישמע קול זמר הנשים, אבל מותר לקרוא קריאת שמע אם שומע.{{הערה|רא"ש סימן לז ועוד}}

*ולדעת '''הרי"ד''' ועוד מהראשונים הוא הדין לשיער.{{הערה|פסקי רי"ד ברכות כד. ועוד}}

ומכל מקום, שוק נאמר לעניין איסור אמירת דברים שבקדושה.{{הערה|שם}}

וכן לדעת '''תוספות ר"י החסיד''', שיער באשה ערוה לא נאמר לעניין קריאת שמע, אלא לעניין צניעות - שאין להסתכל בשיער אשה כדי ליהנות. ומדבריו עולה שלדעתו אף שיער הבתולות בכלל זה, למרות שמותר להן לגלותן.{{הערה|בכרות כד. ד"ה קול. הובא גם באור זרוע חלק א סימן קלג.}}{{הערה|וכן כתב רבינו יונה בספר היראה: "אל תשמיע לאזנך במתכון קול אשה משוררת, כי קול באשה ערוה. שערה וכל האמור בשיר השיריס, ערוה: קול, שער, שינים, צואר, האמור בפרשה לשבח". ופירשו רבים שאין כוונתו שהאישה צריכה ללבוש רעלה, אלא הוא איסור הסתכלות המוטל על האיש. וראה עוד בשו"ת בני בנים חלק ג סימן כו ד"ה "ובהרבה עניינים".}}{{הערה|אמנם נמצא באחד הראשונים, '''הריא"ז''', שכתב: "וכן שוק באשה ערוה, שאין גילוי השוק כגילוי הפנים. ''וצריכה האשה להזהר בגילוי שוקה'', וגם האיש יש לו להעצים עיניו שלא יראה גילוי השוק". (פסקי ריא"ז על ברכות פרק ג, הלכה ג אות ו). וראה להלן לעניין מנהג המקום ולעניין חיוב הכיסוי.}}

הסביר '''הראב"ד''': "אפשר דמשום דאמרינן לעיל עגבות אין בהן משום ערוה, סבור הרב ז"ל דכל שכן טפח ושוק ושערה וקול".{{הערה|הובא בחידושי הרשב"א מסכת ברכות דף כד עמוד א}}

בשו"ת '''פנים מאירות'''{{הערה|חלק א סימן עד.}} ובשו"ת '''מהר"ם בריסק'''{{הערה|חלק ב סימן ע.}} כתבו שהאיסור מהתורה הוא דווקא בפני ערווה ממש. אבל בפני טפח מגולה, שוק, קול ושיער האיסור מדברי חכמים.

{{ציטוט|והנה מילתא דפשיטא דשער וקול אף דאמרינן דהוי ערוה, היינו מדרבנן, שהרי לא מצינו בקרא שנקרא ערוה. אלא כיון דמצינו שהוא דבר נוי באשה כפירוש רש"י שם, לכן אסרו חכמים, והוא הדין פחות מטפח... אך צריך עיון בטפח מגולה וכן שוק שמצינו בקרא שנקרא ערוה, כדכתיב "תגל ערותך", צריך עיון אם הוי ערוה דאורייתא.|מקור=נשמת אדם כלל ד סעיף א}}

כתב הרמ"א בשם '''הרא"ש''', שגם לאשה אסור לברך כנגד טפח גלוי באשה אחרת, ורק לה עצמה מותר לברך.  

וכתב '''המשנה ברורה''', שהסכימו האחרונים לדעת הרשב"א, ושאף הרא"ש אינו חולק עליו.{{הערה|סימן עה סעיף קטן ח}}

*הרשב"א תירץ בשם הראב"ד: "למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוה הוא ואפילו לגבי בעלה, אע"פ שאינו מקום צנוע באיש".{{הערה|חידושי הרשב"א ברכות כד.}}

*הריטב"א תירץ: "שוק באשה ערוה. קא משמע לן, שאף על פי שפעמים הוא נגלה, דינו כמקום מכוסה שהוא מביא לידי ערוה".{{הערה|חידושי הריטב"א ברכות כד., והם השיטה מקובצת על ברכות.}}

*והב"ח תירץ: "ועוד נראה עיקר, דהסברא מבחוץ היא דאין לחוש כלל לגילוי השוק ואין צריך לומר לגילוי הרגל... דמן הסתם הן מלוכלכות בטיט וצואה ולא יגיע לידי הרהור. ולא דמי לאצבע קטנה דידיה של אשה דמסתמא נקיות הן, וכל שכן פניה דיגיע לידי הרהור דאסור, מה שאין כן שוק שלה אי לאו דגלי לן קרא דערוה היא".{{הערה|אורח חייפ סימן עה}}

לתירוצים אלו נראה שאין חומרא מיוחדת בשוק, יותר מסתם טפח באשה. וכן נראה דעת '''הרמב"ם'''{{הערה|משנה תורה, הלכות קריאת שמע, סימן ג סעיף טז.}} ו'''השולחן ערוך'''{{הערה|אורח חיים סימן עה, ובבית יוסף העתיק את תירוץ הרשב"א.}} שהשמיטו את דין השוק, וכתבו רק את הדין של טפח באשה ערוה.

*הב"ח הוסיף תירוץ נוסף: בשאר מקומות האיסור הוא דווקא בטפח, ובשוק אף פחות מטפח.{{הערה|אורח חיים סימן עה}} וכן דעת '''הט"ז'''{{הערה|סימן עה סעיף קטן א}}.

נאמר בתורה שהכהנים זוכים בשוק השלמים, ונחלקו התנאים מהו השוק{{הערה|חולין פרק י משנה ד}}. עולה מדברי הראשונים והאחרונים, שלהלכה השוק הוא מעל הפרק האמצעי (='הברך' של הבהמה).{{הערה|שו"ת הרשב"א חלק א סימן ט ועוד}}

כן כתב '''הדברי יציב''': "אלא שהגאון רבי עקיבא איגר... הביא ראיה גדולה מדין חליצה בסימן קס"ט סעיף כ"ח, שכתב (השולחן ערוך) 'ויסבב הרצועות פעמים סביב השוק' עכ"ל, והרי אין המנהג לקשור למעלה... וי"ל... שאין לעשות מזה כלל מוחלט לגמרי בלשון חכמים. ואין ראיה כל כך מלשון תורה ומחליצה... כיון שגם למטה מהקני"א (=מהברך) נקרא שוק לפעמים ולמעלה נקרא ירך..."{{הערה|דברי יציב אבן העזר סימן לז}}

וכעין זה כתב '''החזון איש'''.{{הערה|אורח חיים סימן טז סעיף קטן ח}}

וכן כתב '''הגרי"ח זוננפלד''', כתשובה להוכחה מהתוספות במנחות: "''לענין ערוה'' ודאי דלא נקרא שוק אלא למעלה מהקני"א (=מהברך), דהא העיקר שעל ידי זה יבוא יותר לידי הרהור".{{הערה|שלמת חיים סימן פד}}

לדעת '''הפרי מגדים'''{{הערה|משבצות זהב סימן עה סעיף קטן א}}, '''המשנה ברורה'''{{הערה|סימן עה סעיף קטן ב}} ו'''האגרות משה'''{{הערה|אבן העזר חלק ד סימן ק אות ו}}, השוק הוא החלק העליון של הרגל, מהמותניים עד הברך.

ואילו לדעת '''המקור חיים'''{{הערה|סימן עה סעיף א}}, '''שבט הלוי'''{{הערה|חלק א סימן א}} ו'''המנחת יצחק'''{{הערה|חלק ו סימן י}}, השוק הוא החלק שמתחת לברך עד הקרסול.

כתבו הראשונים שהאיסור לקרוא קריאת שמע כנגד טפח מגולה באשה, הוא דווקא כנגד מקום שדרכה לכסותו{{הערה|רשב"א ברכות כד., רא"ש ברכות פרק ג סימן לז, שולחן ערוך סימן עה סעיף א}}. ולכן פניה, ידיה ורגליה אינם בכלל האיסור.{{הערה|רשב"א שם ובית יוסף שם.}}

*אף לעניין השוק, כתב '''האגודה''': "טפח באשה ערוה, שוק באשה ערוה ''במקום שדרך לכסות''".{{הערה|האגודה על מסכת ברכות, פרק ג אות עג}}

*וכן כתב '''הראבי"ה''': "טפח באשה ערוה... וכן שוק באשה ערוה וכן שער באשה ערוה [וכן קול באשה ערוה] כל הני אסור לקרות ק"ש כנגדם... ''וכל הדברים [שהזכרנו למעלה] לערוה, דווקא בדבר שאין רגילות להגלות''".{{הערה|ראבי"ה על מסכת ברכות, סימן עו.}} והובאו דבריו בראשונים נוספים.{{הערה|מרדכי ברכות רמז פ, אגור הלכות ברכות סימן קכז, הגהות מיימוניות הלכות קריאת שמע פרק ג אות ס.}}

מדברי '''הפרי מגדים''', נראה שלדעתו אף השוק אינו תלוי במנהג המקום{{הערה|משבצות זהב סימן עה אות א}}.

וכן כתבו '''החיי אדם''' ו'''המשנה ברורה''': "אבל זרועותיה ושוקה, אפילו רגילין לילך מגולה כדרך הפרוצות אסור".

"מה שהשווה במשנה ברורה זרועותיה ושוקה, ובשער הציון כתב: 'וכן מוכח בכתובות דהוא דת יהודית עיי"ש'. הנה שם (=בכתובות) מיירי רק מזרועותיה מגולות ולא משוקה...  ויש לומר, דאם שוקה היינו למטה מהקני"א (=מהברך) הוי זרועותיה מגולות חמור יותר, שזה (=הזרועות) מדת יהודית ולא תליא במנהגא. אבל אם שוק היינו למעלה מארכובה (=מהברך)... הוי קל וחומר מזרועותיה, וזה (=השוק) גם כן מדת יהודית".

כתב '''הרמב"ם''' שאיסור ההסתכלות באישה הוא דווקא במתכוון להנות (כלומר, בהסתכלות מינית){{הערה|משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק כא הלכה ב}}. וכן כתבו השולחן ערוך והאחרונים{{הערה|אבן העזר סימן כא סעיף א}}.

וחידש '''הפרי מגדים''' שזהו דווקא במקומות המגולים, אבל במקומות המכוסים ישנו אף איסור ראייה{{הערה|משבצות זהב סימן עה אות א, ופירש כן מה שכתב רש"י על שוק. וכן פירש מדעתו הצ"לח בברכות כד בדברי רש"י הנ"ל.}}. והביאו המשנה ברורה, ופירש: 'כגון זרועותיה וכה"ג שאר מקומות הגוף'{{הערה|סימן עה סעיף קטן ז.}}.

והבינו האחרונים דהוא הדין לשוק, משום שלדעתו אף הוא נחשב תמיד כמקום מכוסה ואסור בראייה סתם.

אמנם עיין בקובץ תשובות לרב אלישיב, שהביא סייעתא מהחידושים המיוחסים לר"ן, לכך שחיוב כיסוי הזרועות תלוי במנהג המקום.{{הערה|קובץ תשובות לר"י אלישיב, חלק א סימן יג: 'אולם בחידושי הר"ן לשבת דף ס' כתוב וזה לשונו "ומ"מ שמעינן מינה דכל דבר דמיגניא ביה אי שלפא ליכא למיחש ומותר, ואם לא מיגניא ביה חיישינן. והילכך הני נשי דידן דאזלי בזרועות מגולות, אסור ליתן אצעדות בזרועותין לצאת לרשות הרבים, דהא איכא למיחש דילמא שלפא ומחויא לחברתה. דהא לא מיגניא בגילוי זרועה, כיון דאורחא בהכין - וכן פסק מורי הרב" עד כאן לשונו, ומזה סייעתא לדעת הדברי חמודות'.}}

יש מהאחרונים שכתבו שיש לנשים להחמיר ולכסות את הרגליים (מתחת לברך) בגרביים, ולא תלו זאת בטעמים הלכתיים, אלא בשיקולים ערכיים וחברתיים.