הבדלים בין גרסאות בדף "ריבית שאינה באה מלווה למלוה"

אין תקציר עריכה
מ
שורה 8: שורה 8:
על דברי רבא הללו לא מובא מי שחולק בגמרא, ובאמת ה'''רי"ף''' (מא א) הביא את דברי רבא כלשונם וסיים 'וכן הלכתא', וכן פסק ה'''רמב"ם''' (מלוה ולוה ה יד), ה'''טור''' (יורה דעה קס), ה'''שלחן ערוך''' (יורה דעה קס יג) וכל הפוסקים.
על דברי רבא הללו לא מובא מי שחולק בגמרא, ובאמת ה'''רי"ף''' (מא א) הביא את דברי רבא כלשונם וסיים 'וכן הלכתא', וכן פסק ה'''רמב"ם''' (מלוה ולוה ה יד), ה'''טור''' (יורה דעה קס), ה'''שלחן ערוך''' (יורה דעה קס יג) וכל הפוסקים.


===יחס הלווה אל נתינת הריבית===
===יחס הלווה אל נתינת המעות===
 
ה'''רא"ש''' (ה מז) כתב שלושה תנאים להיתר זה של רבא:
ה'''רא"ש''' (ה מז) כתב שלושה תנאים להיתר זה של רבא:
*שלא יהיה זה ביזמת הלווה, אלא שהאדם מיזמתו פנה אל המלווה וביקש שילווה לחבירו.
*שלא יהיה זה ביזמת הלווה, אלא שהאדם מיזמתו פנה אל המלווה וביקש שילווה לחבירו.
שורה 19: שורה 20:
ה'''רמב"ן''' (סט ב ד"ה שרי) חולק על הראב"ד וכותב שאפילו אם פייס הלווה את חבירו וביקש ממנו שיתן למלווה כסף על מנת שיסכים להלוותו מותר, שהרי מדובר שהחבר נותן משלו ואין הוא שלוחו של הלווה. כלומר מדברי הרמב"ן מבואר שחולק על התנאי הראשון שכתב הרא"ש, אמנם לא מבואר מתוך דבריו אם חולק גם על התנאי השלישי. ומסתבר לכאורה שחולק גם על זה, שהרי אם מתיר הרמב"ן פיוס מה לי אם פייס הלווה את האוהב, או אם פייס את המלווה עצמו. וכן משמע מדברי הר"ן שהביא בשם הראב"ד שכל שכן הוא, שדיבור הלווה עם האוהב חמור יותר מדיבורו עם המלווה עצמו, ואם בראשון מתיר הרמב"ן כל שכן בזה. וכן מבואר להדיא מתוך דברי ה'''רשב"א''' (ד"ה הא) וה'''ר"ן''' בחידושים (ד"ה הילך).  
ה'''רמב"ן''' (סט ב ד"ה שרי) חולק על הראב"ד וכותב שאפילו אם פייס הלווה את חבירו וביקש ממנו שיתן למלווה כסף על מנת שיסכים להלוותו מותר, שהרי מדובר שהחבר נותן משלו ואין הוא שלוחו של הלווה. כלומר מדברי הרמב"ן מבואר שחולק על התנאי הראשון שכתב הרא"ש, אמנם לא מבואר מתוך דבריו אם חולק גם על התנאי השלישי. ומסתבר לכאורה שחולק גם על זה, שהרי אם מתיר הרמב"ן פיוס מה לי אם פייס הלווה את האוהב, או אם פייס את המלווה עצמו. וכן משמע מדברי הר"ן שהביא בשם הראב"ד שכל שכן הוא, שדיבור הלווה עם האוהב חמור יותר מדיבורו עם המלווה עצמו, ואם בראשון מתיר הרמב"ן כל שכן בזה. וכן מבואר להדיא מתוך דברי ה'''רשב"א''' (ד"ה הא) וה'''ר"ן''' בחידושים (ד"ה הילך).  
<BR>ה'''ריטב"א''' (ד"ה אמר רבא) חידד את דברי הרמב"ן וכתב שמה שאמרה הגמרא שלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלווה למלוה אין הכוונה מצד פעולת הנתינה, שהרי ברור שגם אם נתן הלווה את הריבית למלוה באמצעות שליח גם כן אסור, אלא הכוונה שהאוהב נותן מרצונו ומשלו, אבל אין מניעה שהלווה יפייס אותו לעשות כן. והוסיף על זה הריטב"א וכתב, שאפילו אם אחר כך הלווה החזיר לאוהבו את מה שנתן למלווה מותר, כיון שמדינא לא היה חייב לעשות כן, והרי זה שכר טורח שנותן לו עבור שטרח בשבילו אצל המלווה.
<BR>ה'''ריטב"א''' (ד"ה אמר רבא) חידד את דברי הרמב"ן וכתב שמה שאמרה הגמרא שלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלווה למלוה אין הכוונה מצד פעולת הנתינה, שהרי ברור שגם אם נתן הלווה את הריבית למלוה באמצעות שליח גם כן אסור, אלא הכוונה שהאוהב נותן מרצונו ומשלו, אבל אין מניעה שהלווה יפייס אותו לעשות כן. והוסיף על זה הריטב"א וכתב, שאפילו אם אחר כך הלווה החזיר לאוהבו את מה שנתן למלווה מותר, כיון שמדינא לא היה חייב לעשות כן, והרי זה שכר טורח שנותן לו עבור שטרח בשבילו אצל המלווה.
====שיטת השלחן ערוך====
כתב ה'''שלחן ערוך''' (יורה דעה קס יג) שמותר לאדם לתת לחבירו מעות על מנת שילווה לפלוני, ובלבד שלא יחזור ויקחם מן הלווה, וכן שלא יאמר הלווה למלוה שפלוני יתן בשבילו. והוסיף השלחן ערוך בשם יש אומרים שצריך גם שלא יפייס הלווה את חבירו לתת למלוה מעות בשביל שילווהו.
<BR/>דברי מרן צריכים ביאור, שלכאורה הדעה הראשונה שהביא מרן היא דעת הרמב"ן שהתיר ללווה לפייס את חבירו, ודעת היש אומרים היא דעת הרא"ש והראב"ד שאסרו בזה. אמנם לפי זה אינו מובן מדוע אוסר שהלווה יאמר למלווה שילוה שפלוני יתן בשבילו, הרי בזה כל שכן שיתיר הרמב"ן, כמו שמפורש בראב"ד שדבר זה הוא קל יותר מאשר שיאמר שיפייס הלווה את חבירו שיתן עבורו מעות למלווה. גם לא מצאנו להדיא מי מהאשונים שמחלק בין המקרים, שמי שאוסר פיוס אוסר בין פיוס הנותן ובין פיוס המלווה, והמתיר מתיר בשניהם.
<BR/>לענין הלכה כתב ה'''ש"ך''' (יח) הרוצה לסמות על המתירים כדעה הראשונה רשאי, ושכן כתב הבית יוסף, לפי שאיסור דרבנן הוא ומסתבר טעמייהו.
כתב ה'''טורי זהב''' ()


===כל הנותן אינו מפסיד===
===כל הנותן אינו מפסיד===