9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ריבית שאינה באה מלווה למלוה"
אין תקציר עריכה
| שורה 67: | שורה 67: | ||
ב'''בית יוסף''' (יורה דעה קס) כתב שכל הפוסקים חולקים על זה, שהרי ב[[#מקרה ראשון|מקרה הראשון]] של רבא, אסרו ללווה לחזור ולקחת מן הנותן, כלומר אסור שאת הריבית ישלם בסופו של דבר הלווה עצמו, וכל שכן הכא שהוא נותן מראש לחבירו שיתן למלוה. ועוד הוסיף הב"י שכן מוכח מדין [[נתינת ריבית על ידי גוי וגוי על ידי ישראל]]. ומסיק שאין להקל בזה כלל, ונראה שאף רש"י לא התיר מעולם אלא איזה תלמיד טועה כתבו. ובאמת בשלחן ערוך לא העתיק דין זה כלל ועיקר. | ב'''בית יוסף''' (יורה דעה קס) כתב שכל הפוסקים חולקים על זה, שהרי ב[[#מקרה ראשון|מקרה הראשון]] של רבא, אסרו ללווה לחזור ולקחת מן הנותן, כלומר אסור שאת הריבית ישלם בסופו של דבר הלווה עצמו, וכל שכן הכא שהוא נותן מראש לחבירו שיתן למלוה. ועוד הוסיף הב"י שכן מוכח מדין [[נתינת ריבית על ידי גוי וגוי על ידי ישראל]]. ומסיק שאין להקל בזה כלל, ונראה שאף רש"י לא התיר מעולם אלא איזה תלמיד טועה כתבו. ובאמת בשלחן ערוך לא העתיק דין זה כלל ועיקר. | ||
<BR/>אמנם ב'''דרכי משה''' (ז) הליץ בעד רש"י וכתב שאין די ראיות לדחות הדברים, שמה שאסרו הפוסקים לנותן לחזור וליקח מן הלווה, זהו דווקא כאשר ההלוואה באה מיד המלוה ליד הלווה, ורק השליח הוא נותן את הריבית, דזה פשיטא שאסור. אבל הכא ההלוואה כולה עוברת דרך השליח וגם הריבית, ולכן שוב לא הוי ריבית הבאה מיד לווה למלוה. אלא שסיים הדרכי משה שטוב להחמיר שלא לעשות מעשה לכתחילה. גם ב'''רמ"א''' (קס טז) הביא דין זה להלכה, וכתב שכן עיקר ויש לסמוך על זה בשעת הצורך. | <BR/>אמנם ב'''דרכי משה''' (ז) הליץ בעד רש"י וכתב שאין די ראיות לדחות הדברים, שמה שאסרו הפוסקים לנותן לחזור וליקח מן הלווה, זהו דווקא כאשר ההלוואה באה מיד המלוה ליד הלווה, ורק השליח הוא נותן את הריבית, דזה פשיטא שאסור. אבל הכא ההלוואה כולה עוברת דרך השליח וגם הריבית, ולכן שוב לא הוי ריבית הבאה מיד לווה למלוה. אלא שסיים הדרכי משה שטוב להחמיר שלא לעשות מעשה לכתחילה. ושוב כתב להלן להתיר (קסט ג) ושם לא סייג את דבריו לדיעבד בלבד. גם ב'''רמ"א''' (קס טז) הביא דין זה להלכה, וכתב שכן עיקר ויש לסמוך על זה בשעת הצורך. | ||
===הכרעות האחרונים=== | ===הכרעות האחרונים=== | ||
| שורה 74: | שורה 74: | ||
<BR/>ה'''טורי זהב''' (יא) חיזק דברי הלבוש, שאם אין שליח לדבר עבירה, הרי יש כאן שתי הלוואות שונות, מהמלוה לשליח ומהשליח ללווה, ובשתיהן יש ריבית. ועוד, שאם אין עבירה בריבית שמשלח ביד שליח לפי שלא אסרה תורה וכו', למה גרע כאשר לוקח הלווה את ההלואה מיד המלוה עצמו, והרי בהלוואה עצמה אין איסור. ולכן יפה כתב בלבוש שראוי למוחקו, ואין לסמוך על זה כלל אפילו בשעת הדחק וצורך גדול.<BR/> | <BR/>ה'''טורי זהב''' (יא) חיזק דברי הלבוש, שאם אין שליח לדבר עבירה, הרי יש כאן שתי הלוואות שונות, מהמלוה לשליח ומהשליח ללווה, ובשתיהן יש ריבית. ועוד, שאם אין עבירה בריבית שמשלח ביד שליח לפי שלא אסרה תורה וכו', למה גרע כאשר לוקח הלווה את ההלואה מיד המלוה עצמו, והרי בהלוואה עצמה אין איסור. ולכן יפה כתב בלבוש שראוי למוחקו, ואין לסמוך על זה כלל אפילו בשעת הדחק וצורך גדול.<BR/> | ||
גם ב'''ביאור הגר"א''' (לה) הסכים שטעות הוא ושכן מוכח מן הסוגיה שכל שהלווה חוזר ונותן את הריבית אסור, וכמו שהדגישו זאת ב'''תוספות''' (קידושין ו ב ד"ה דארווח). | גם ב'''ביאור הגר"א''' (לה) הסכים שטעות הוא ושכן מוכח מן הסוגיה שכל שהלווה חוזר ונותן את הריבית אסור, וכמו שהדגישו זאת ב'''תוספות''' (קידושין ו ב ד"ה דארווח). | ||
<BR/>ובספר '''גידולי תרומה''' (מו ד יד ד"ה והרב ז"ל הביא) הוכיח כדברי הבית יוסף מסוגיין ב[[#מקרה שני|עובדא דמר בריה דרב פפא]], שם כתבה הגמרא בטעם ההיתר, ששכר אמירה קשקיל, ולכאורה לפי תשובת רש"י אין צורך להיתר זה, אלא כיון שבנו הוא שנוטל את המעות, הרי שלא אסרה התורה בכהאי גוונא, ואף אם לא היה זה שכר אמירה. אלא ממה שהוצרכה לטעם זה מוכח שלולי טעם זה היה אסור כיון שהריבית יצאה מיד הלווה אף שבאה על ידי שליח. | |||
====דעות המתירים==== | ====דעות המתירים==== | ||
אמנם הש"ך (כב) חיזק את דברי הרמ"א, | אמנם הש"ך (כב) חיזק את דברי הרמ"א, שרק בגוי אמרינן שאסור לפי שאין שליחות לגוי והרי זו הלוואה ישירה מן הלווה, אבל הכא אין שליח לדבר עבירה והרי הריבית באה מן השליח בלבד ולא מן הלווה. ושוב חיזק דבריו ב'''נקודות הכסף''' (דרוש מקור). גם ה'''בית חדש''' (קסט ח ד"ה כתב המרדכי) כתב שדווקא על ידי שליח גוי אסור לפי שאינו בר שליחות, אבל על ידי ישראל מותר כיון שאין שליח לדבר עבירה, וקיים דברי רש"י בזה. | ||
<BR/>בספר '''משנה המלך''' (מלוה ולוה ה יד) ביאר יותר שיטת המתירים, שכל האיסור הוא דווקא כאשר הלווה לוקח את הלוואה ישירות מהמלוה (ובזה נפלה גם ראיית הרב גידולי תרומה מעובדא דמר בריה דרב פפא), דבזה פשיטא שאסור גם לרש"י ולא שייך בזה אין שליח לדבר עבירה. אבל הכא איירי שגם ההלוואה עצמה באה באמצעות השליח, ומותר לפי שחשבינן כאילו השליח לווה לעצמו, והוא לא לקח הריבית לפי שחשב שההלוואה היא למשלחו, נמצא שההלוואה באמת היתה לשליח והוא חזר והלוה למשלח, אבל את הריבית לא נתן המשלח למי שהלווה לו אלא למי שהלוה לשלוחו. | |||
[[קטגוריה:ריבית]] | [[קטגוריה:ריבית]] | ||