הבדלים בין גרסאות בדף "קשרים האסורים והמותרים בשבת"

אין תקציר עריכה
שורה 34: שורה 34:
==== בשיטת רש"י וסייעתו====
==== בשיטת רש"י וסייעתו====
מדברי '''רש"י''' הנזכרים לעיל, מבואר שקשר של קיימא הוא קשר המתקיים לעולם. אמנם יש לדייק מדבריו שכתב שקשר שחייבים עליו מדרבנן הוא קשר העשוי לשבועיים או חודש, משמע שכל שהוא יותר מזה אפילו אינו לעולם, חייבים עליו מהתורה. ועוד משמע מזה שבפחות משבוע מותר לכתחילה, אבל במקום אחר (ד"ה פשיטא וד"ה בדבני מחוזא וד"ה דנפקי בי תרי וד"ה א"ל משום) משמע שהמותר הוא בקשר שעשוי ליומו בלבד.
מדברי '''רש"י''' הנזכרים לעיל, מבואר שקשר של קיימא הוא קשר המתקיים לעולם. אמנם יש לדייק מדבריו שכתב שקשר שחייבים עליו מדרבנן הוא קשר העשוי לשבועיים או חודש, משמע שכל שהוא יותר מזה אפילו אינו לעולם, חייבים עליו מהתורה. ועוד משמע מזה שבפחות משבוע מותר לכתחילה, אבל במקום אחר (ד"ה פשיטא וד"ה בדבני מחוזא וד"ה דנפקי בי תרי וד"ה א"ל משום) משמע שהמותר הוא בקשר שעשוי ליומו בלבד.
<BR/>גם ה'''טור''' כתב שהעומד לעולם חייב, והעומד לשבעה ימים פטור אבל אסור, ואינו מותר אלא העשוי להתירו בכל יום. וקשה כנ"ל.


ב'''בית יוסף''' (שיז ד"ה נמצינו למדין) כתב להסביר שקשר שעשוי לעמוד ימים רבים הוא קשר של קיימא, ואם עשוי להתקיים ימים מספר אינו של קיימא ואסור מדרבנן, וכתב (ד"ה ובמספר וד"ה ולענין) שמדברי רש"י נראה שכל שהוא מתקיים יותר מחודש חייב, וכל שהוא פחות משבוע מותר לכתחילה. ובשם '''רבנו ירוחם''' (יב יד פז ב) כתב הב"י שאף בפחות משבוע אסור, ואינו מותר אלא בעומד להתקיים פחות מג' ימים. ולענין קשר של קיימא, מבואר בר' ירוחם שאם הוא לימים רבים חצי שנה או שנה, אפילו אינו לעולם, חשיב של קיימא וחייב חטאת.
ב'''בית יוסף''' (שיז ד"ה נמצינו למדין) כתב להסביר שקשר שעשוי לעמוד ימים רבים הוא קשר של קיימא, ואם עשוי להתקיים ימים מספר אינו של קיימא ואסור מדרבנן, וכתב (ד"ה ובמספר וד"ה ולענין) שמדברי רש"י נראה שכל שהוא מתקיים יותר מחודש חייב, וכל שהוא פחות משבוע מותר לכתחילה. ובשם '''רבנו ירוחם''' (יב יד פז ב) כתב הב"י שאף בפחות משבוע אסור, ואינו מותר אלא בעומד להתקיים פחות מג' ימים. ולענין קשר של קיימא, מבואר בר' ירוחם שאם הוא לימים רבים חצי שנה או שנה, אפילו אינו לעולם, חשיב של קיימא וחייב חטאת.
<BR/>ו'''מהר"י אבוהב''' בהגהותיו לטור (ד"ה כל קשר) כתב בדעת הטור שקשר של שמונה ימים הוי קשר של קיימא, וכתב שכן הוא ב'''ארחות חיים''' (שבת קו) בשם ר' פרץ, ומובא גם ב'''כלבו''' (לא). ולענין קשר המותר הבין בדעתו בתחילה שכל שהוא פחות מז' ימים מותר, אבל מסיק לבסוף דדווקא אם עשוי להתירו בכל יום.
<BR/>ו'''מהר"י אבוהב''' בהגהותיו לטור (ד"ה כל קשר) כתב בדעת הטור שקשר של שמונה ימים הוי קשר של קיימא, וכתב שכן הוא ב'''ארחות חיים''' (שבת קו) בשם ר' פרץ, ומובא גם ב'''כלבו''' (לא). ולענין קשר המותר הבין בתחילה מהרי"א בדעת הטור שכל שהוא פחות מז' ימים מותר, אבל מסיק לבסוף דדווקא אם עשוי להתירו בכל יום.
 
<BR/>ובאמת שברבנו פרץ אין הכרח שכוונתו שקשר של שבוע חייב מהתורה, אלא שהוא קשר של קיימא לענין שיהא אסור מדרבנן, ולאפוקי הדעה שהביא שם קודם לכן, שמתירה לקשור מכנסיים כיון שסופן להתירן על מנת לכבסן. וכן משמע ב'''רמ"א''' (א) עצמו שהביא שתי דעות לענין קשר שאינו של קיימא, שיש אומרים דווקא ליומו מותר, ויש אומרים שעד שבעה ימים לא מקרי של קיימא. וב'''באור הגר"א''' שם העיר שאין כוונתו של קיימא שחייב, אלא רק לענין איסור, שבפחות מזה מותר לכתחילה, וכדברי ה'''מגן אברהם''' (ב).
ה'''רמ"א''' (א) עצמו הביא שתי דעות לענין קשר שאינו של קיימא, שיש אומרים דווקא ליומו מותר, ויש אומרים שעד שבעה ימים.  
<BR/>ב'''בית חדש''' (א ד"ה ואיכא) כתב שאם קושרו לעולם אסור מהתורה, ואם קושרו לזמן אפילו ממושך כשנה ויותר, אסור מדרבנן. ואם קושרו לז' ימים או פחות מותר לכתחילה.
<BR/>וב'''בית חדש''' (א ד"ה ואיכא) הבין שאם קושרו לעולם אסור מהתורה, ואם קושרו לזמן אפילו ממושך כשנה ויותר, אסור מדרבנן. ואם קושרו לז' ימים או פחות מותר לכתחילה.
<BR/>וה'''טורי זהב''' (א) כתב שהחלוקה אינה לפי זמנים כלל, שהרי מנלן לחלק בהכי שבוע או חודש וכו', אלא אם זהו קשר שקושרו על מנת שיעמוד לעולם הוא איסור תורה, ואם הוא לזמן ממושך, שבוע או חודש או שנה וכו', הוא איסור דרבנן. ובזה הסכים להב"ח, וגם ה'''משנה ברורה''' (שיז הקדמה) הכריע בזה שלא כהב"י ומהר"י אבוהב וכתב שקשר של קיימא הוא העומד לעולם.  
<BR/>ה'''טורי זהב''' (א) כתב שהחלוקה אינה לפי זמנים כלל, שהרי מנלן לחלק בהכי שבוע או חודש וכו', אלא אם זהו קשר שקושרו על מנת שיעמוד לעולם הוא איסור תורה, ואם הוא לזמן ממושך, שבוע או חודש או שנה וכו', הוא איסור דרבנן. ובזה הסכים להב"ח. ואם הוא קשר שקושרו ליומו בלבד, לא מקרי זמן ומותר לכתחילה. ובאמת שכדעתו משמע ב'''ריטב"א''' (קיב א ד"ה הא דקתני) שכתב שכל שהוא לימים אחדים אסור, וכן מפורש ב'''שבלי הלקט''' (ענין שבת קכד).
<BR/>עוד כתב הט"ז שם שדווקא קשר שקושרו ליומו בלבד, לא מקרי זמן ומותר לכתחילה. ובאמת שכדעתו משמע ב'''ריטב"א''' (קיב א ד"ה הא דקתני) שכתב שכל שהוא לימים אחדים אסור, וב'''מהר"ם מרוטנבורג''' המובא באורחות חיים ובכלבו שם, וכן מפורש ב'''שבלי הלקט''' (ענין שבת קכד).
<BR/>גם ה'''משנה ברורה''' (שיז הקדמה) הכריע שלא כהב"י ומהר"י אבוהב וכתב שקשר של קיימא הוא העומד לעולם.
   
   
====בשיטת הרמב"ם וסייעתו====
====בשיטת הרמב"ם וסייעתו====
שורה 47: שורה 47:


===אם תלוי בדעת הקושר או בסוג הקשר===
===אם תלוי בדעת הקושר או בסוג הקשר===
כתב ה'''בית חדש''' (א ד"ה ואיכא למידק) דהכל תלוי בדעת הקושר, שאם בדעתו לקשרו לעולם הוי קשר של קיימא, ואם דעתו לקשרו לזמן הוי קשר כעין של קיימא, ואם דעתו לקשרו לשבוע או פחות מותר. ומשמע שאינו תלוי כלל בסוג הקשר אלא רק בדעתו של הקושר. וגם ה'''טורי זהב''' (א) הלך בדרך זו ותלה הכל בדעת הקושר.
כתב ה'''בית חדש''' (א ד"ה ואיכא למידק) בדעת הטור דהכל תלוי בדעת הקושר, שאם בדעתו לקשרו לעולם הוי קשר של קיימא, ואם דעתו לקשרו לזמן הוי קשר כעין של קיימא, ואם דעתו לקשרו לשבוע או פחות מותר. ומשמע שאינו תלוי כלל בסוג הקשר אלא רק בדעתו של הקושר. וגם ה'''טורי זהב''' (א) הלך בדרך זו ותלה הכל בדעת הקושר לקבוע האם הוא של קיימא או לא, ואין זה משנה חוזק הקשר וסוגו. אמנם לדעת הרמב"ם תלוי גם ב[[#הגדרת מעשה אומן|מעשה אומן]].
<BR/>אבל בספר '''בית מאיר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36276&st=&pgnum=33 (א)]  
<BR/>אבל בספר '''בית מאיר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36276&st=&pgnum=33 (א)]  
כתב שאי אפשר לומר כן, שהרי א"כ בגמרא בקשר דאושכפי ג"כ יהיה מותר אם יתנה הקושר בדעתו שאינו אלא לבו ביום. ואף מה ש[[קשרו את המקדה בגמי]], אין צורך להתיר משום מצוה, אלא אפשר שהקושר יכוון בדעתו שאינו אלא ליומא ומותר. אלא ודאי שלא בדעתו תליא, אלא רק בסוג הקשר שלא יעמוד בעצמו או שיש הכרח להתירו מצד המלבוש וכד'. וכן הכריע גם ב'''באור הלכה''' (שיז ד"ה הקושר).
כתב שאי אפשר לומר כן, שהרי א"כ בגמרא בקשר דאושכפי ג"כ יהיה מותר אם יתנה הקושר בדעתו שאינו אלא לבו ביום. ואף מה ש[[קשרו את המקדה בגמי]], אין צורך להתיר משום מצוה, אלא אפשר שהקושר יכוון בדעתו שאינו אלא ליומא ומותר. אלא ודאי שלא בדעתו תליא, אלא רק בסוג הקשר שלא יעמוד בעצמו או שיש הכרח להתירו מצד המלבוש וכד'. וכן הכריע גם ב'''באור הלכה''' (שיז ד"ה הקושר).