הבדלים בין גרסאות בדף "קריאת שמע על המטה וברכת המפיל"

לכאורה מלשון הגמרא משמע שיש לקרוא קריאת שמע כשהוא על המיטה ממש, והיינו שוכב. אך ה'''מאירי''' כתב שאין הכוונה על המיטה ממש, אלא הכוונה סמוך למטתו (כמו בפסוק "ועליו מטה מנשה"), והדגיש שאין לקוראה כאותם הדיוטות שקוראים אותה על המיטה בגילוי הראש, אלא באימה וביראה.

<BR/>אמנם במקום אחר ב'''גמרא''' (יג ב) מובא שמותר להתפלל כשהוא שוכב על צדו ולא פרקדן, אבל לקרוא קריאת שמע אסור אפילו מוטה על צידו. רק ר' יוחנן שבעל בשר היה, וקשה עליו הישיבה, היה קורא כשהוא מוטה על צדו. וב'''רבנו יונה''' (ברכות טו א) כתב שכוונת הגמרא ששוכב פרקדן ורק מוטה על צדו מעט, אבל מוטה לגמרי על צדו מותר. והוסיף שיותר נכון לתרץ, שכל מקום שיש טירחה מותר לקרוא כשהוא שוכב על צדו, דומיא דר' יוחנן שהיה לו טירחה לשבת ולכן קרא על צידו.

<BR/>כתב ה'''בית יוסף''' (אורח חיים רלט ד"ה וכשירצה) שלפי דברי רבנו יונה אלו, צריך לומר ש'על המיטה' הכוונה סמוך למיטה, שהרי כשאין טירחה אין לקרוא בשכיבה. אמנם לדעת רש"י והרמב"ם שהתירו לכתחילה לקרוא קריאת שמע מוטה על צידו, פירוש 'על מטתו' כפשוטו, שוכב ממש.