הבדלים בין גרסאות בדף "קריאת שמע בלא ברכות או בלא סדר בברכות"

שורה 20: שורה 20:
ה'''תוספות''' (יג א ד"ה היה) הביאו גם הם להוכיח מהירושלמי כדברי רבנו חננאל שברכות אינן מעכבות, אלא שבסוף דבריו סיימו שזהו דווקא ביחיד אבל בציבור הברכות מעכבות ורק הסדר שלהן לא מעכב, וכדברי רב האי גאון.
ה'''תוספות''' (יג א ד"ה היה) הביאו גם הם להוכיח מהירושלמי כדברי רבנו חננאל שברכות אינן מעכבות, אלא שבסוף דבריו סיימו שזהו דווקא ביחיד אבל בציבור הברכות מעכבות ורק הסדר שלהן לא מעכב, וכדברי רב האי גאון.


ה'''רשב"א''' (ברכות יא ב ד"ה ושמע מינה) סובר שאין לחלק בזה בין יחיד לציבור, שבכל מקרה ברכות אינן מעכבות, והגמרא (יא ב) שמסיקה שרק סדר ברכות אין מעכב, אין זו אלא דחייה בעלמא, אבל לקושטא דמילתא גם הברכות עצמן אינן מעכבות, וכן משמע פשט הלשון 'ברכות אין מעכבות זו את זו'. אבל מוסיף הרשב"א שעל כל פנים את דיוק הירושלמי ניתן לדחות, לפי שאף שיוצא ידי חובתו בקריאת התורה אם כיוון ליבו, מ"מ צריך הוא להשלים את הברכות לאחר הקריאה בלא קריאת שמע, וכמו שאמרו בבבלי לענין ברכת 'יוצר אור' שאנשי המשמר מברכים אותה לכשיגיע זמנה.
ה'''רשב"א''' (ברכות יא ב ד"ה ושמע מינה, יג א ד"ה מתני') סובר שאין לחלק בזה בין יחיד לציבור, שבכל מקרה ברכות אינן מעכבות, והגמרא (יא ב) שמסיקה שרק סדר ברכות אין מעכב, אין זו אלא דחייה בעלמא, אבל לקושטא דמילתא גם הברכות עצמן אינן מעכבות, וכן משמע פשט הלשון 'ברכות אין מעכבות זו את זו'. אבל מוסיף הרשב"א שעל כל פנים את דיוק הירושלמי ניתן לדחות, לפי שאף שיוצא ידי חובתו בקריאת התורה אם כיוון ליבו, מ"מ צריך הוא להשלים את הברכות לאחר הקריאה בלא קריאת שמע, וכמו שאמרו בבבלי לענין ברכת 'יוצר אור' שאנשי המשמר מברכים אותה לכשיגיע זמנה.
 
<BR/>גם דעת ה'''שיטה מקובצת''' (יג א ד"ה היה קורא) שדבר פשוט הוא שהברכות אינן מעכבות, שהרי בכל המצוות כן הדין, שאם מניח תפילין או לבש ציצית ולא בירך, יצא ידי חובה, ולכן לא ראתה הגמרא צורך לדייק כן מהמשנה, כי דבר פשוט הוא. ואף שבירושלמי מצאנו שמדייק כן, אפשר שכיון שהברכות הללו קבועות ומיוחדות לקריאת שמע והן מטבע ארוך, מה שאין כן בשאר המצוות, הוה אמינא שיעכבו, קמ"ל שאינן מעכבות.
=== סדר ברכות ===
 
=== סדר ברכות ===  
ה'''גמרא''' (יא ב) מביאה משנה ממסכת תמיד שאומרת שכאשר היו הכהנים משכימים בבוקר לתרום את הדשן ולהקריב את תמיד של שחר, היה הממונה מכנס את כל כהני המשמר ללשכת הגזית ואומר להם לברך ברכה אחת. והם בירכו וקראו עשרת הדיברות, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר וכו'. והגמרא מנסה לברך מהי אותה ברכה שבירכו בתחילה. ומביאה שרב יהודה בשם שמואל פירש שהכוונה ל'אהבה רבה', ואילו ר' שמעון בן לקיש פירש שהכוונה ל'יוצר אור', ועוד למד ר' שמעון בן לקיש מהמשנה הזו ש'ברכות אין מעכבות זו את זו'. <BR/>
ה'''גמרא''' (יא ב) מביאה משנה ממסכת תמיד שאומרת שכאשר היו הכהנים משכימים בבוקר לתרום את הדשן ולהקריב את תמיד של שחר, היה הממונה מכנס את כל כהני המשמר ללשכת הגזית ואומר להם לברך ברכה אחת. והם בירכו וקראו עשרת הדיברות, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר וכו'. והגמרא מנסה לברך מהי אותה ברכה שבירכו בתחילה. ומביאה שרב יהודה בשם שמואל פירש שהכוונה ל'אהבה רבה', ואילו ר' שמעון בן לקיש פירש שהכוונה ל'יוצר אור', ועוד למד ר' שמעון בן לקיש מהמשנה הזו ש'ברכות אין מעכבות זו את זו'. <BR/>
אמנם הגמרא דוחה ואומרת שאם דברי ר' שמעון בן לקיש לא נאמרו במפורש אלא מכללא, כלומר שלא אמר במפורש שהכוונה ל'יוצר אור' אלא רק למדנו זאת מדבריו שלמד מזה שברכות אין מעכבות זו את זו, ולכן הנחנו שכוונתו ליוצר אור, שהרי אם אומר 'אהבה רבה' יכול לומר יוצר אור לאחר מכן לכשיגיע הזמן - ניתן אם כן לדחות השערה זו ולומר שבאמת כוונתו ל'אהבה רבה' ובאמת צריך לברך 'יוצר אור' כשיגיע הזמן, ומה שאמר ש'ברכות אין מעכבות זו את זו' הכוונה לסדר ברכות. כלומר, לא שרשאי לברך רק ברכה אחת, אלא שרשאי להחליף את הסדר.
אמנם הגמרא דוחה ואומרת שאם דברי ר' שמעון בן לקיש לא נאמרו במפורש אלא מכללא, כלומר שלא אמר במפורש שהכוונה ל'יוצר אור' אלא רק למדנו זאת מדבריו שלמד מזה שברכות אין מעכבות זו את זו, ולכן הנחנו שכוונתו ליוצר אור, שהרי אם אומר 'אהבה רבה' יכול לומר יוצר אור לאחר מכן לכשיגיע הזמן - ניתן אם כן לדחות השערה זו ולומר שבאמת כוונתו ל'אהבה רבה' ובאמת צריך לברך 'יוצר אור' כשיגיע הזמן, ומה שאמר ש'ברכות אין מעכבות זו את זו' הכוונה לסדר ברכות. כלומר, לא שרשאי לברך רק ברכה אחת, אלא שרשאי להחליף את הסדר.


מתוך גמרא זו כותב '''רב האי גאון''' (מובא ברא"ש ב א) להוכיח שאמנם הברכות מעכבות וצריך לברך את כולן, אך הסדר שלהן לא מעכב. ומה שדייקו בירושלמי בתחילת פרק שני שברכות אינן מעכבות, זהו דווקא ביחיד, אבל בציבור מעכבות.
מתוך גמרא זו כותב '''רב האי גאון''' (מובא ברא"ש ב א) להוכיח שאמנם הברכות מעכבות וצריך לברך את כולן, אך הסדר שלהן לא מעכב. ומה שדייקו בירושלמי בתחילת פרק שני שברכות אינן מעכבות, זהו דווקא ביחיד, אבל בציבור מעכבות.