הבדלים בין גרסאות בדף "קנין חצר במציאה"

<BR/>וכתב הרב '''נתיבות המשפט''' (ביאורים ג, חידושים ה) שאף לדעת מרן שאף בעומד בצדה קנה, זהו דווקא כשעומד בסמוך, אבל אם עומד בריחוק קצת אפילו יכול לשמרו, אינו מועיל, דזה לא חשיב יד. וכן בעומד בתוכו, אינו מועיל אם אינו יכול לשומרו, ונפ"מ לחצר גדולה והוא עומד בצדה האחד, אינו קונה מציאה שנמצאת בצידה השני.

ה'''משנה''' (בבא מציעא ב ג) אומרת שאדם שמצא אבידה בחור שבכותל ישן הרי אלו שלו.

<BR/>וה'''גמרא''' (בבא מציעא כה א) מסבירה שמדובר בחפץ שהעלה חלודה רבה, כך שיכול המוצא לטעון שאבידה זו של אמוריים היא, שהטמינוה בכותל קודם שנכנסו ישראל לארץ.

שואלים הראשונים, למה לא יזכה בעל הכותל באבידה מכח קנין חצר? וכמה תירוצים נאמרו בזה.  

<BR/>'''תוספות''' (כו א ד"ה דשתיך) מתרצים שאין חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם, כמו כאן שהוא מוצנע בעובי הכותל. והוסיפו שכן מוכח מדין [[המוצא בחנות שהרי אלו שלו]], ואינו זוכה בה בעל החנות, מטעם זה שאינו עתיד למוצאה. וכן מוכח גם מדין [[הלוקח מן התגר]].

<BR/>תירוץ זה כתב גם ה'''רא"ש''' (ב ט).

וה'''מרדכי''' (רנח) כתב שאין חצירו של אדם קונה לו אלא בדבר שבדעת הקונה לקנות. אמנם בדבריו משמע שזהו דווקא בדברים שבאו לחצר קודם שקנה את החצר, כגון מטמוניות של אמוריים וכנ"ל, אבל אם המציאה הגיעה לאחר שקנה את החצר, קונה לו חצירו.

<BR/>ה'''דרכי משה''' (רסח ב) הביא דברי מרדכי אלו, ופסקם להלכה ב'''רמ"א''' (ג), אבל מסתימת דבריו משמע שלמד בדעת המרדכי, שאף מציאה שבאה לחצר אחר שקנה את החצר, אינו זוכה בה אם אינו דבר שרגיל לבוא.

[[קטגוריה:קניינים]]

[[קטגוריה:אבידה ומציאה]]